לדף ראשי




לדעת חכמים, כלב בן יפונה הוא כלב בן חצרון, לפיכך היו כל בני משפחתה של עכסה ראשי האומה, גיבורים עשויים ללא חת, שטובת העם בראש מעייניהם: כלב, עתניאל, חור, ובצלאל [בונה המשכן]. כלב הבטיח את בתו למי שיילחם בקרית ספר, והדבר מעורר תמיהה. המאמין הגדול, שנלחם כל חייו על ארץ ישראל, לא נלחם בעצמו על דביר, והמיר את מלחמתו הלאומית במאבק אישי, שהפך את כיבוש דביר לנושא שבינו לבינה. למעשה כלב בוחן במעשי גבורה את חתנו לעתיד. לא אופיו או רכושו מעניינים אותו, אלא גבורתו ואומץ לבו. חכמים גינו את כלב על מעשהו: [בראשית רבה, פרשה ס']

"ארבעה תבעו שלא כהוגן...ואלו הן: ...כלב...כלב אמר: אשר יכה את קרית ספר ולכדה, ונתתי את עכסה בתי לאשה. אילו לכדו עבד אחד, היה נותן לו בתו? וזימן לו הקב"ה כהוגן...".

אך יש אומרים שכלל לא היו אלה עניינים שבחומר, אלא עניינים שברוח, ובזאת בדק כלב את חתנו המיועד [תוספות תענית ד,א]:

"אמר כלב: [מי] שיתן לו הקב"ה כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה - אתן לו עכסה בתי... אלא כפי מעשיה [של] עכסה [ש]הייתה בתו היחידה של כלב".

כלב
כלב - אדם מכובד מעין פטריארך, שעליו נאמר אחרי המיפקד בערבות מואב [במדבר כו סד-סה]:

"וּבְאֵלֶּה לֹא הָיָה אִישׁ מִפְּקוּדֵי מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן אֲשֶׁר פָּקְדוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּמִדְבַּר סִינָי: כִּי אָמַר ה' לָהֶם מוֹת יָמֻתוּ בַּמִּדְבָּר וְלֹא נוֹתַר מֵהֶם אִישׁ כִּי אִם כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן".

כלב בן יפונה ויהושע בן נון היו מן "האבות המייסדים", שרידי דור קדמונים. כלב מילא אחר דברי ה' בשלמות וללא ערעור והרהור, ומסר את נפשו על כיבוש הארץ מתוך אמונה שלמה ותמימה. כלב היה נכון לכל מאמץ והקרבה למען אמונתו ולמען טובת ישראל. הוא לא נגרר אחרי המרגלים והיה הראשון שהגיב לדבריהם, והוכיח בכך את עצמאותו ועקביותו. גם בזקנותו לא נס ליחו והוא שקפץ ראשון להילחם בענקים, ממש ביקש מיהושע דווקא את הנחלה הבעייתית ביותר, המאוכלסת בענקים [יהושע יד].

"וַיֹּאמֶר אֵלָיו כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֶל מֹשֶׁה אִישׁ הָאֱלֹהִים עַל אֹדוֹתַי וְעַל אֹדוֹתֶיךָ בְּקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ: בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה אָנֹכִי בִּשְׁלֹחַ מֹשֶׁה עֶבֶד ה' אֹתִי מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ לְרַגֵּל אֶת הָאָרֶץ וָאָשֵׁב אֹתוֹ דָּבָר כַּאֲשֶׁר עִם לְבָבִי: וְאַחַי אֲשֶׁר עָלוּ עִמִּי הִמְסִיו אֶת לֵב הָעָם וְאָנֹכִי מִלֵּאתִי אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי: וַיִּשָּׁבַע מֹשֶׁה בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר אִם לֹא הָאָרֶץ אֲשֶׁר דָּרְכָה רַגְלְךָ בָּהּ לְךָ תִהְיֶה לְנַחֲלָה וּלְבָנֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי מִלֵּאתָ אַחֲרֵי ה' אֱלֹהָי: וְעַתָּה הִנֵּה הֶחֱיָה ה' אוֹתִי כַּאֲשֶׁר דִּבֵּר זֶה אַרְבָּעִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה מֵאָז דִּבֶּר ה' אֶת הַדָּבָר הַזֶּה אֶל מֹשֶׁה אֲשֶׁר הָלַךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וְעַתָּה הִנֵּה אָנֹכִי הַיּוֹם בֶּן חָמֵשׁ וּשְׁמוֹנִים שָׁנָה: עוֹדֶנִּי הַיּוֹם חָזָק כַּאֲשֶׁר בְּיוֹם שְׁלֹחַ אוֹתִי מֹשֶׁה כְּכֹחִי אָז וּכְכֹחִי עָתָּה לַמִּלְחָמָה וְלָצֵאת וְלָבוֹא: וְעַתָּה תְּנָה לִּי אֶת הָהָר הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' בַּיּוֹם הַהוּא כִּי אַתָּה שָׁמַעְתָּ בַיּוֹם הַהוּא כִּי עֲנָקִים שָׁם וְעָרִים גְּדֹלוֹת בְּצֻרוֹת אוּלַי ה' אוֹתִי וְהוֹרַשְׁתִּים כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה': וַיְבָרְכֵהוּ יְהוֹשֻׁעַ וַיִּתֵּן אֶת חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה לְנַחֲלָה: עַל כֵּן הָיְתָה חֶבְרוֹן לְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה הַקְּנִזִּי לְנַחֲלָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה יַעַן אֲשֶׁר מִלֵּא אַחֲרֵי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל: וְשֵׁם חֶבְרוֹן לְפָנִים קִרְיַת אַרְבַּע הָאָדָם הַגָּדוֹל בָּעֲנָקִים הוּא וְהָאָרֶץ שָׁקְטָה מִמִּלְחָמָה".

חכמים תיארו אותו כמרדן ותיק, הלוחם במציאות ללא פשרות כדי להתאימה לעקרונותיו. "מרד זה כלב. ולמה נקרא שמו מרד? שמרד בעצת המרגלים" [סנהדרין יט,ב]. גם בכיבוש חברון ודביר, הוא העדיף מערכת משולבת ולא לצאת כגיבור המבליט את ייחודו. בין האישים והשבטים שביקשו להם בספר יהושע נחלה, רק כלב בא אל יהושע וביקש נחלה כדי להילחם עליה.

כלב זכה לנחלתו בהר חברון, אף על פי שלא נקבע במפורש שיקבל חלק זה, אך הוא ביקש מיהושע דווקא את הר חברון בו היו ערי הענקים שאימתם הביאה לכישלון המרגלים, וכלב זכה לנחלה בזכות עמידתו נגדם.

פירוש השם עכסה
עכס הוא תכשיט [ישעיהו ג, יח ]. וגם סוג מסוים של נחש [או שטן [איוב ב ג]. כעס או עכס בשינוי אותיות, אין זה נדיר למצוא כגון אלה בתנ"ך [שלמה-שמלה, יעבץ-עצב ועוד]. תמורה טז, א: "ולמה נקרא שמה עכסה? שכל הרואה אותה כועס על אשתו".

מיהי עַכְסָה? האם דברי חז"ל - "שכל הרואה אותה כועס על אשתו" - יתכנו כפשוטם?! וכי מה חטאה אישה שלא נולדה יפה כמו עַכְסָה? ומדוע בעלה כועס עליה?! כוונת חז"ל לרמז, שמי שכועס על עַכְסָה - כועס על עצמו!! התורה נמשלה ל"בת" ונמשלה ל"אשה". ספור מסירת עַכְסָה לאישה כורך בתוכו גם את סיפור מסירת תורתו של כָּלֵב. עתניאל בן קנז היה מפולפל ביותר - ולפיכך כָּלֵב בחר בו לקבל גם את תורתו - שקשורה לשם עַכְסָה. ומעתה, מובן מדוע כל הרואה אותה כועס על אשתו. לאחר שלומדי התורה מתבוננים בתורתו של כָּלֵב, בעַכְסָה, הם כועסים על עצמם מדוע עמלם התורני לא הניב להם תורה כה יפה.

חז"ל דרשו את השם של עכסה לשבח - שכל מי שפגש את חכמתה של עכסה מיד כעס על אשתו מתוך קנאת סופרים.

בקשת עכסה מכלב
למעשה עתניאל לא קיבל נחלה ופרס ציבורי על מעשהו, אין רמז לכך שזכה בקריית ספר כנחלתו הפרטית, ועל כן, כדי להתקיים, היה על עכסה לבוא בבקשה חריגה כזו מאביה. כלב גם לא קיבל את חברון עצמה, אלא חלק משדותיה ומגרשיה, כי היא, וכן דביר, היתה עיר כהנים.

לא ברור מתי ביקשה עכסה את בקשתה. "וַיְהִי בְּבוֹאָהּ" לאן ומתי? האם בבואה לבית בעלה, לבית אביה, לבית המשתה? מדוע בעלה עתניאל לא שיתף עמה פעולה? מה בדיוק ביקשה, האם חזרה וביקשה את השדה מבעלה או שביקשה גם מעיין? מה יועיל מעיין ללא שדה?

כאשר באה עם בעלה להיפרד מעל אביה, כלומר מיד לאחר נישואיהם. כשראה אותם כלב "מדברים ומתמהמהים" שאלה מדוע ירדה מעל החמור והם אינם הולכים לדרכם. בתמורה טז,א כתוב:

"וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּך" מאי ותצנח? אמר רבא אמר ר' יצחק: אמרה לו- מה חמור זה, כיוון שאין לו מאכל ביבוסו מיד צועק, כך אישה, כיון שאין לה מאכל בביתה מיד צועקת. "וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת". "וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי", בית שמנוגב מכל טובה מנוגב – [רש"י: חרב ויבש מכל טוב] " "וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם ",[ רש"י: התורה - כלומר אדם שהתורה גלויה לו] אדם שאין בו אלא תורה בלבד [רש"י:שהתורה נקראת מים]. "וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת" אמר לה - מי שדר בעליונים ובתחתונים יבקש ממנו מזונות [רש"י: יבקש ממנו מזונות - דהאי ודאי לא יצטרך דכתיב בה הָיְתָה כָּאֳנִיּוֹת סוֹחֵר מִמֶּרְחָק תָּבִיא לַחְמָהּ ".

עכסה צנחה מעל החמור לפני כלב. עכסה לא קיבלה שום נדוניה עם נישואיה, ועכסה ממשילה את עצמה ל"ארץ הנגב". "ותאמר: תנה לי ברכה, כי ארץ הנגב נתתני, בית שמנוגב מכל טובה..." . היא הסיתה את בעלה עתניאל לבקש שדה-ברכה מאביה. הסתה היא בדרך כלל כינוי שלילי, מסית בפי חכמים הוא היצר הרע ונחש הקדמוני. אך יש הסתה שמגמתה היא חיובית יותר. עכסה פעלה מתוך דאגה לבניינה של משפחתה, על פי הבנתה, וכאשר עתניאל לא נענה להסתתה לבקש שדה לעצמו, או משום שהדבר לא נראה לו תקין וראוי ואולי בשל הכבוד שרחש לכלב, פעלה עכסה בעצמה. לחצה של עכסה על בעלה נשא פרי, והוא לכאורה, ביקש את השדה וקיבלו, עכסה בחכמתה התלוננה שהשדה ללא מים אינו בעל ערך, ואביה עוד הוסיף על השדה את המעיינות. כלב הבין שהבקשה לברכה היא כפולה. שדה וגלות מים, גולות עיליות ותחתיות כאחד.

"מאי ותצנח? אמר רבא, אמר רבי יצחק: אמרה לו: מה חמור זה כיוון שאין לו מאכל באבוסו מיד צועק, כך אישה, כיוון שאין לה תבואה בתוך ביתה – מיד צועקת". וכן נאמר "וזה המקום ציה והוא מדבר הוא ואין שם חיטים"[תמורה טז,א] .

היא הצליחה לכפות על אביה לתת לבעלה תוספת חשובה מאוד לאחוזה שהוא אמור לקבל. התייחסותה לא הייתה רק כלפי פרט מסויים של הטבה אישית לעצמה. יש כאן חשבון ארוך יותר, תכנון לגבי העתיד והמשך הקיום. עכסה הגנה על ביתה. היא הבינה שהגבורים הגדולים הפועלים למען האומה יונקים את עוצמתם מתוך ביתם, ואם יופקר הבית ולא ייבנה מבפנים כראוי, לא יוכל בעלה להתמסר ולתרום לענייני הכלל.

מעניין לציין את דברי הרלב"ג בשופטים ג,ל:

"שראוי למי שירצה לבקש דבר מזולתו, שלא ישאל תחלה כל מה שירצה שיותן לו, כי אולי לא יותן לו, אבל יבקש תחלה מה שיחשב שלא ישיב פניו, ואחר זה יבקש מה שנשאר ממבוקשו. ולזה תמצא שהסיתה עכסה עתניאל בן קנז לשאול מכלב אביה שיתן לה שדה, ואחר זה היה לה מקום לשאול מאביה גלות מים להשלים ענין השדה, והנה זה הוא מהתחבולות הטובות שצריך לאנשים שיתנהגו בה, במה שיצטרך להם לבקש חסד בזה מאדוניהם, ולזאת הסבה בעינה סיבבה שישאל עתניאל השדה לא היא, כי אם שאלה אותו מכלב, לא היה לה מקום להתרעם עליו ולומר ארץ הנגב נתתני".

עתניאל
חיי עכסה שזורים בחיי עתניאל, אף על פי שאין לנו שום נתון על חייהם לאחר שאלת השדה. לא ידוע על צאצאים משותפים, אם כי לעתניאל נולד בן [או בנים]. ּ"וּבְנֵי עָתְנִיאֵל חֲתַת" [דברי הימים א,ד], אך לא ידוע אם מאשתו עכסה. עתניאל היה אחי כלב הקטון ממנו, בן אחיו מאם ולא מהאב קנז. שמו של עתניאל – משולש:

שמות רבה (וילנא) פרשה ג: "שלושה נקראו לו: יהודה, עתניאל, יעבץ" . "עתניאל הוא יעבץ, ומה שמו - יהודה אחי שמעון שמו. עתניאל - שענאו אל, יעבץ - שיעץ וריבץ תורה בישראל. ומנלן שענאו אל? - וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי וַיָּבֵא אֱלֹהִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל. אם ברך תברכני - בתורה, והרבית את גבולי - בתלמידים, והיתה ידך עמדי - שלא ישתכח תלמודי מלבי, ועשה מרעתי - שיזדמנו לי ריעים כמותי, לבלתי עצבי - שלא ישגבני יצה"ר מלשנות, אם אתה עושה כן - מוטב, ואם לאו - הריני הולך לנסיסי לשאול (=בעצב לגהנום), מיד - ויבא אלהים את אשר שאל.." זו משנת ר' נתן. ר' יהודה הנשיא אומר: "אם ברך תברכני" בפריה ורביה. "והרבית את גבולי", בבנים ובבנות. "והיתה ידך עמדי", במשא ומתן. "ועשית מרעתי" שלא יהא מחוש ראש ומחוש אזנים ומחוש עינים. "לבלתי עצבי" שלא ישגבני יצר הרע מלשנות. אם אתה עושה כן, מוטב, ואם לא הריני הולך בנסיסי לשאול. "ויבא לו א-הים את אשר שאל" …" [שיר השירים רבה (וילנא) פרשה ד].

עתניאל הוא המנהיג הראשון שמוקד חייו בארץ. ע"פ חז"ל הוא היה השופט הטוב ביותר,

"וַתְּהִי עָלָיו רוּחַ ה' וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא לַמִּלְחָמָה וַיִּתֵּן ה' בְּיָדוֹ אֶת כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם מֶלֶךְ אֲרָם וַתָּעָז יָדוֹ עַל כּוּשַׁן רִשְׁעָתָיִם".

האדם היחיד בכל התנ"ך שהפעל 'תעז' מופיע בהקשרו.

"א"ר שמואל בר נחמן: הדבר הזה שפט עתניאל בן קנז לפני הקב"ה, אמר לפניו: רבון העולם כך הבטחת את משה בין עושין רצונך בין לא עושין רצונך אתה גואלם".

עתניאל מציל את כל עם ישראל מידיו של כושן רשעתיים, שופטים ג, ט-יא:

"ותהי עליו רוח ה'...ויתן ה' בידו...ותשקט הארץ ארבעים שנה, וימת עתניאל בן קנז".

מקורות: יהושע פרק טו ושופטים פרק א




הערות לערך:
שם המעיר: עמיליה
הערה: שמה של עכסה נקרא כך "שכל הרואה אותה כועס על אשתו".לפי פירוש התוספות המובא בתלמוד בבלי,מסכת תענית ד.הכוונה היא שהיא הייתה צנועה מאוד, ולכן כל מי שראה אותה היה כועס על אשתו שאינה צנועה כמותה.



מקור ההערה: ידע אישי,ניתן לבדוק במקור שציינתי.

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן