לדף ראשי




המילה שימשה לתיאור ארמון המלך, ובמהלך השנים משמעותה שונתה לתיאור המלך. הפעם הראשונה בה נעשה שימוש במונח פרעה לציון מלך מצרים הייתה בתקופת תחותמס השלישי, שמלך בתקופת השושלת ה-18 (1539-1292 לפנה"ס). החל מתקופת השושלת ה-22 (945-720 לפנה"ס), תואר הכבוד פרעה נוסף לכל אחד משליטי השושלת. המקרא משתמש בתואר פרעה כשם עיקרי למלך מצרים, ובעקבותיו כל העולם המערבי מתייחס למלכי מצרים כאל "פרעונים", גם כאשר מדובר בתקופה שבה התואר הזה עוד לא היה נוהג.

פרעה מלך מצרים הוא המלך הנוכרי שהתנ"ך מזכירו למעלה ממאתיים וחמישים פעם. גם ארץ מצרים, היא ארץ הנזכרת בתנ"ך יותר מאשר כל מדינה שכנה אחרת. כשש מאות ושמונים פעם מונה התנ"ך ארץ זו בעוד שבבבל נזכרת רק כמאתיים חמישים ושש פעמים, ונבוכדנאצר, מלכה הבולט כשבעים פעמים. פרעה וארצו מצרים משמשים רקע לחלק מספר בראשית ולרובו של ספר שמות וכן לפרקי חזון ונחמה מרובים בכל התנ"ך.

פרעה הוא מוסד - אין הוא אישיות פרטית, ולכן גם לא מצא המקרא לנכון להזכיר את שמותיהם הפרטיים של הפרעונים - דבר שגרם לאחת הבעיות הקשות של החוקרים שהוטל עליהם לזהות את פרעה המשעבד, ופרעה שבימיו יצאו ישראל ממצרים..

לעומת התנ"ך המצרים לא הזכירו את ישראל בכתובותיהם המרובות, מלבד פעם אחת בכתובת מרנפתח, ואף בזאת יש המטילים ספק. חד צדדיות זו ניתנת להסברה בשני טעמים: האחד ארכיאולוגי, והשני פסיכולוגי.

מחד - ישבו בני ישראל בדלתא שבמצרים התחתונה - אזור שסבל הרבה משטפונות מי הנילוס. ערים שלמות נהרסו, ומאזור זה לא נשתמרו כמעט בכלל עדויות דוקומנטריות. רוב התעודות והכתובות נמצאו בקברות שבמצרים העליונה משני צדי "הפס-הפורה" של הנילוס והם בעיקרם טקסטים פונרליים (של קבורה) ואין משתקפים בהם עניינה של מצרים התחתונה.

הנימוק השני – הפסיכולוגי, המצרים מעולם לא סיפרו על כישלונות. לפי תיאורים מצריים פרעה הוא מנצח תמידי, הגובר ביד חזקה על אויביו ואינו מותיר מהם שריד ופליט. ישנן הוכחות המצביעות על הקונטרסט העצום שבין המציאות ההיסטורית ודברי ההתיימרות של המצרים.

בכל הטקסטים המצריים והייתה זו גם אמונה מושרשת עמוק בלב העם המצרי, קיימת האמונה שפרעה הוא אל לפי מהותו, אל אשר ירד לארץ לשכון בין בני אדם. ראו בו צאצא ישיר של אל השמש – רע. המצרים שרו לו שירים ורוממהו כאבי היקום. באחד הטקסטים הוא אפילו מתואר כקניבל העולה לשמים וסועד סעודה המבושלת מאלים, וכל צבא השמים חרד מפניו. אמונת פרעה בהיותו אל מוזכרת גם ביחזקאל "לי יארי ואני עשיתני" (יחזקאל כט,ג).

על מקור השם פרעה מביא המדרש:

בימים ההם (בימי אברהם) היה בארץ שנער איש תם ומשכיל בכל חכמה ויפה תואר אך עני ורש. אין כל בידו ושמו רקיון, ויצר לאיש ההוא מאד על מחיתו ויועץ ללכת מצרימה אל אשוירוש בן ענם מלך מצרים להראות למלך את חכמתו אולי ימצא חן בעיניו לגדלו ולתת לו את מחיתו, ויעש רקיון כן. ויהי כבוא רקיון מצרימה וישאל את יושבי מצרים בעבור המלך, ויגידו לו יושבי מצרים את משפט מלך מצרים כי לפי מנהגם בימים ההם לא יצא המלך מהיכלו ומארמונו ולא יראה בארץ כי אם יום אחד בשנה, אח"כ יחזור המלך אל היכלו לשבת שם, והיה ביום ההוא אשר יצא המלך ושפט את כל הארץ וכל איש אשר לו דבר יבא לפני המלך ביום ההוא ועשה לו כל אשר ישאל ממנו. ויהי כשמוע רקיון את משפט מצרים וכי לא יוכל לבא לפני המלך עד היום ההוא, ויתעצב מאד ויחר לו על ככה. ויהי בערב וילך רקיון וימצא בית חרוב מבתי האופים אשר למצרים וילן שם במר נפש וברעב ותדד שנתו מעיניו, וידבר רקיון אל לבו מה יעשה בעיר עד ראותו את המלך ואיך יוכל לכלכל נפשו בעיר. ויקם בבקר ויתהלך בעיר, ויקר מקרהו במוכרי ירק וישאל להם ויגידו שהם מכלכלים נפשם בירק ובזרעונים אשר יקנו וימכרו ליושבי הארץ. ויחפוץ רקיון לעשות כמעשיהם בעבור החיות את נפשו בעיר אך לא ידע את משפט אנשי הארץ ויהי כסומא בתוכם. וילך ויקח גם הוא ירקים למכור למחיתו, ויתקבצו עליו בני בליעל וילעגו לו ויחטפו ממנו את כל הירק לא השאירו לו דבר, ויקם במר נפש ואנחה וילך אל בית האופים אשר לן בו וישכב שם בלילה השני. ויתיעץ עוד בחכמתו בלילה ההוא איכה יוכל להמלט את נפשו, וימצא עלילה מה לעשות על ככה, וישכם בבקר ויעש בחכמה וילך וישכור שלשים איש גבורי חיל ובני בליעל וכלי מלחמתם בידם ויוליכם אצל מעלות קברי מצרים ויושיבם שם, ויצום לאמר כה אמר המלך התחזקו והיו לבני חיל ואל תעזבו שום איש מת להקבר פה עד נתנם בני משפחתו מאתים כסף ואח"כ יקבר, ויעשו האנשים כדבר רקיון לכל אנשי מצרים כל השנה ההיא, ויהי לשמונה חדשים ויאספו רקיון ואנשיו עושר רב וכסף וזהב ואבני שהם ובדולח לאין מספר, ויקן רקיון סוסים ובהמות לרוב וישכור עוד אנשים ויתן להם סוסים ויהיו עמו. ויהי לתקופת השנה לעת צאת המלך לתוך העיר ויתקבצו כל יושבי מצרים ויועדו יחדיו ליום ההוא לדבר אל המלך על מעשה רקיון ואנשיו, ויצא המלך ביום המועד, ויבואו לפניו כל מצרים ויצעקו לאמר: יחי המלך לעולם! מה הדבר הזה אשר תעשה לעבדיך בעיר לבלתי תת איש מת להקבר עד נתון עליו כסף וזהב. הנהיה כדבר הזה בכל הארץ גם מימי המלכים הראשונים אשר היו לפנינו בארץ מימי אדם עד היום הזה לבלתי קבור את המת כ"א במחיר! ידענו כי משפט המלך לקחת מס מן החיים שנה שנה, ואתה לא כן תעשה כ"א גם מן המתים תקח את המס יום יום, ועתה המלך לא נוכל לדבר עוד כי נשחתה כל העיר בדבר הזה ואתה לא ידעת. ויהי כשמוע המלך את כל דבריהם ויקצוף מאד וחמתו בערה בו כי לא ידע דבר מזה, ויאמר המלך מי הוא זה ואיזה הוא אשר מלאו לבו לעשות הדבר הרע הזה בארצי אשר לא צויתיו, הלא תגידו לי, ויגידו לו כל מעשה רקיון ואנשיו, ויחר אף המלך וישלח להביא את רקיון ואנשיו לפניו. ורקיון לקח כאלף ילדים בנים ובנות וילבישם שש ומשי ורקמה וירכיבם על סוסים וישלחם למלך ביד אנשיו, ויקח גם הוא מנחה למלך כסף וזהב ואבני שהם ובדולח לרוב וסוס עצום מאד וטוב ויבא לפני המלך וישתחו למלך ארצה. ויתמה המלך ועבדיו וכל יושבי מצרים ממעשה רקיון, ויראו את כל עשרו ואת מנחתו אשר הביא אל המלך וייטב בעיניו מאד ויפלא הדבר ממנו. וישב רקיון לפני המלך וישאלהו המלך על כל מעשיו, וידבר רקיון את כל דבריו בחכמה לפני המלך ואנשיו וכל יושבי מצרים. ויהי כשמוע המלך את דברי רקיון וחכמתו וימצא רקיון חן וחסד לפניו ולפני כל עבדי המלך ויושבי מצרים, על חכמתו ועל טוב דבריו, ויאהבהו המלך אהבה עזה מהיום ההוא והלאה, ויען המלך ויאמר לרקיון לא תקרא עוד רקיון כי אם פרעה יהיה שמך אחרי אשר נפרעת מס מן המתים, ויקראו את שמו פרעה. והמלך ועבדיו אהבו את רקיון על חכמתו והתיעצו עם כל יושבי מצרים להמליכו תחת יד המלך, ויעשו כן כל יושבי מצרים וחכמיה, ותנתן דת במצרים וימליכו עליהם את רקיון - פרעה תחת יד אשוירוש מלך מצרים, וימלוך רקיון - פרעה על מצרים כל השנה וישפוט את כל העיר יום יום ואשוירוש המלך ישפוט את הארץ יום אחד בשנה בעת אשר יצא להתראות אל העם. ויקח רקיון - פרעה את מלכות מצרים בחזקת היד ובערמה וישם פריעת מס על כל יושבי מצרים, ע"כ קראו שמו פרעה, ויאהבו מאד כל יושבי מצרים את רקיון - פרעה ויכתבו כתב דת וחוק לקרוא לכל מלך אשר ימלוך עליהם ועל זרעם במצרים פרעה, ע"כ כל מלכי מצרים אשר מלכו במצרים מהיום ההוא והלאה יקראו את שמם פרעה עד היום הזה.
(אוצר המדרשים (אייזנשטיין) מעשיות עמוד 332-3)

פרעונים שהוזכרו במקרא
א. פרעה בתקופתו של אברהם אבינו. כשירד אברהם למצרים מפני הרעב נלקחה שרה אשתו לבית פרעה, כיון שהוצגה כאחותו של אברהם ולא כאשתו. על כך הביא הקב"ה נגעים על פרעה ועל ביתו ושרה הושבה לאברהם (בראשית יב).
ב. פרעה בתקופתו של יוסף. יוסף פתר את חלומותיו ומונה למשנה למלך כדי להכין את הארץ לשנות הרעב שהיו צפויות להגיע אחר שנות השובע, לפי פתרונו של יוסף (רוב חלקו השני של ספר בראשית).
ג. פרעה שהעביד את בני ישראל בפרך (שמות א-ב). פרעה זה מת בהיות משה במדין:

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב,כג).

ד. פרעה שלפניו באו משה ואהרן לדרוש את שחרור בני ישראל ממצרים. בגלל התנגדותו הובאו על מצרים עשרת המכות שבעקבותן בני ישראל יצאו ממצרים. צבאו של פרעה זה טבע בקריעת ים סוף (שמות ג-טו).
ה. שלמה המלך התחתן עם בת פרעה. פרעה זה כבש את גזר ונתן אותה כנדוניה לבתו אשת שלמה (מלכים א ג,א ט,טז).
ו. פרעה שאליו ברח הדד האדומי לאחר מלחמת יואב בן צרויה באדום.. התחתן עם גיסתו של פרעה והיה שטן לשלמה (מלכים א יא).
ז. פרעה שישק (שושלת 22) אליו ברח ירבעם בן נבט עד מות שלמה. הוא עלה על רחבעם מלך יהודה ולקח את אוצרות בית ה' ובית המלך (מלכים א יא,מ יב,ב דברי הימים ב יב).
ח. פרעה סוא אליו שלח הושע בן אלה מלך ישראל לבקש עזרה מפני אשור (יתכן שאין זה שמו אלא מקום מלכותו בעיר סאיס) (מלכים ב יז,ד).
ט. פרעה נכו שעבר בארץ ישראל בתקופתו של יאשיהו המלך, כדי להלחם באשור. יאשיהו ניסה למנוע את המעבר ונהרג ע"י פרעה נכו. פרעה זה המליך את יהויקים בן יאשיהו למלך במקום יהואחז והטיל מס כבד על יהודה. פרעה נכו מלך במצרים משנת 22 לפני חורבן הבית עד 6 שנים לפני החורבן (593-609 לפנה"ס, שושלת 26). פרעה כבש את כרכמש עד שבא נבוכדנצר יורש העצר הבבלי היכם וגירשם משם בשנה הרביעית ליהויקים (605 לפנה"ס) (מלכים ב כג ירמיהו מו,ב, מז,א).
י. הנביאים ישעיהו וירמיהו ויחזקאל קראו לא לסמוך על פרעה שיגן על ישראל, כדוגמת דברי ישעיהו:

"הִנֵּה בָטַחְתָּ עַל מִשְׁעֶנֶת הַקָּנֶה הָרָצוּץ הַזֶּה עַל מִצְרַיִם אֲשֶׁר יִסָּמֵךְ אִישׁ עָלָיו וּבָא בְכַפּוֹ וּנְקָבָהּ כֵּן פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְכָל הַבֹּטְחִים עָלָיו" (ישיעהו לו,ו).

יא. פרעה חפרע שעלה על כסאו כשנה וחצי לפני חורבן בית ראשון (588 לפנה"ס). הוא עודד את צדקיהו המלך למרוד במלך בבל. ואפילו בא לעזרתו. בגללו הצבא הבבלי הפסיק את זמנית המצור על ירושלים (ירמיהו לז מד,ל)
יב. פרעה עליו מנבא יחזקאל שבימיו תיפול ותחרב מצרים בידי נבוכדנצר (יחזקאל כט-לב).

פרעה בתקופת יציאת מצרים
לפי הכרונולוגיה היהודית (אנו מתעלמים כאן מהבעיה של שנות בית המקדש השני, ומניחים שהוא עמד 586 שנה לפי התיעוד של ההסטוריה הכללית), ירידת בני ישראל למצרים חלה לפני כ-3700 שנים (1700 לפנה"ס). בתקופה זו שלטו במצרים הח'יקסוס (מלכי המדבר) שמו קץ לממלכה התיכונה ושלטו במצרים משך כמאתים שנה, בין השנים 1580-1790 לפנה"ס. הכיבוש הצבאי של ארץ מצרים ע"י הח'קסוס הביא לשנאה עזה של המצרים אליהם. הח'יקסוס בחלקם היו שבט שמי ומשפחת יעקב שהגיע למצרים התקבלה בברכה ע"י השליטים הזרים, והיוו משקל נגד לשנאה המצרית. תמיכה להנחה זו יכולה להוות המרכבות ששלח יוסף לאביו ומשפחת יעקב. המרכבות והסוסים הובאו למצרים ע"י הח'יקסוס, ולא היו ידועים בממלכה הקדומה והתיכונה.

נסיך מצרי בתבי הניף את נס המרד והמצרים נלחמו בח'יקסוס משך כ-40 שנה עד שהח'יקסוס נסוגו ממצרים למרחבי סוריה וכנען. במצרים נוסדת הממלכה החדשה ופרעונים מצרים מהשושלת ה-18 עולים לשלטון. העברים שהיו בני חסותם של הח'יקסוס ואף הם שבט שמי, ישמשו כמטרה למדיניות אנטי שמית. המדיניות של הממלכה החדשה כלפי העברים מאופיינת באנטישמיות תקיפה המקבלת צורה של דיכוי שיטתי. זהו הרקע לכתוב בשמות:

"וַיָּקָם מֶלֶךְ חָדָשׁ עַל מִצְרָיִם אֲשֶׁר לֹא יָדַע אֶת יוֹסֵף. וַיֹּאמֶר אֶל עַמּוֹ הִנֵּה עַם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רַב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ. הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ. וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א,ח-יא).

לדעתו של יגאל ידין שחפר בחצור יש לקבוע את זמן פעילותו של יהושע בשנת 1200 לפנה"ס. בהתאם לכך זמן יציאת מצרים 40 שנה לפני כו חלה בסוף מלכות רעמסס השני מהשושלת ה-19 שמלך כ-65 שנה, בשנים 1224-1290 לפנה"ס. בתקופתו של יורשו מרנפתח נדדו בני ישראל במדבר. שנות שלטונו הארוכות של רעמסס השני מאפשרות לפי הנחה זו, לזהותו עם הפרעה שבגללו משה ברח למדין, ושנים אח"כ רודף את בני ישראל היוצאין ממצרים. משה שבעת יציאת מצרים היה בן 80 נולד בתקופתו של רעמסס הראשון מייסד השושלת ה-19, והוא היה הפרעה שרדף את ילדי העברים.

פרופ' יהודה אליצור דחה דעה זו. לדעתו יציאת מצרים היתה במאה ה-15 בימיו של אמנחותפ השני מהשושלת ה-18 שמלך בשנים 1425-1450 לפנה"ס. והנדודים במדבר היו בימיו של יורשו תחותמס הרביעי (1417-1425 לפנה"ס). תחותמס השלישי (1426-1479 לפנה"ס) מגדולי פרעוני מצרים העתיקה שקדם לאמנחותפ השני, הוא ששיעבד את העברים ומת בעת היותו של משה במדין. משה נולד בתקופתו של תחותמס הראשון (1412-1425 לפנה"ס) ובתו חתשפסות היא שלקחה את משה תחת חסותה. כניסת ישראל לארץ וכיבוש ארץ כנען חלה בימי אמנחותפ השלישי (1379-1417) שהיה בעל נטיות מסטיות, והשאיר ללא תגובה את קריאותיהם של מלכי כנען כעת כיבושה ע"י בני ישראל, ואשר עדות עליהן מצויה בלוחיות אל-עמארנה. דעה זו מתאימה למסופר במקרא על בנין בית ראשון 480 שנה לאחר יציאת מצרים ויפתח המזכיר 300 שנה ישראל יושבים בעבר הירדן.



הערות לערך:
שם המעיר: עופר
הערה: בערך פרעה נכתב "לעומת התנ"ך המצרים לא הזכירו את ישראל בכתובותיהם המרובות, מלבד פעם אחת בכתובת מרנפתח, ואף בזאת יש המטילים ספק"
אולם בכתובת סתי מוזכר שבט אשר ומסע שישק מוצלב במקורות מצריים ויהודים כלומר לכל הפחות יש שלושה איזכורים.
אם מניחים שיש זיקה בין העיברים ל"עפירו" גם אם לא אתנית אלא מעמדית מספר האיזכורים עולה בהרבה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן