לדף ראשי




שמשון היה השופט השנים עשר, והאחרון המתואר בספר שופטים בן לשבט דן. בתקופת פעולותיו היה דרום הארץ בשליטת הפלשתים. שמשון גדל כנזיר אלוהים, וכל זמן שנזירותו נשמרה חנן אותו האלוהים בכוח על-טבעי, שבו השתמש כדי להכות בפלשתים.
שמשון מהווה מופת של גבורה וכוח. נודע בכינויו העממי "שמשון הגיבור".

הסיפור המקראי
סיפורו של שמשון מתואר בפרקים י"ג – ט"ז בספר שופטים, ומחולק לשלושה חלקים:
טרום לידתו עד הגיעו לפרקו
עלילותיו כשופט
סיפור מותו וקבורתו

טרום לידתו
אביו של שמשון, מנוח, היה מהעיר צרעה שבנחלת שבט דן (ליד בית שמש). שמה של אמו אינו ידוע, אולם בתלמוד נאמר (בהסתמך על דברי הימים א ד,ג) היה שמה "הַצְלֶלְפּוֹנִי" (בבא בתרא צא ע"א) והיא הייתה משבט יהודה (על שמה המושב צלפון שליד בית שמש).

מלאך אלוהים התגלה לאביו ולאמו העקרה של שמשון, ובישר להם שעומד להיוולד להם בן, שיגדל כנזיר אלוהים האסור בגילוח שיערו ובשתיית יין ושיכר והוא יושיע את עם ישראל מיד פלישתים. המלאך ציווה על הוריו לנהוג מנהג נזירות עוד טרם לידתו:

"וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֶל הָאִשָּׁה וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ הִנֵּה נָא אַתְּ עֲקָרָה וְלֹא יָלַדְתְּ וְהָרִית וְיָלַדְתְּ בֵּן. וְעַתָּה הִשָּׁמְרִי נָא וְאַל תִּשְׁתִּי יַיִן וְשֵׁכָר וְאַל תֹּאכְלִי כָּל טָמֵא. כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים" (שופטים יג,ג-ה).

שמשון נולד וגדל, ומשהגיע לפירקו:

"וַתָּחֶל רוּחַ יהוה לְפַעֲמוֹ בְּמַחֲנֵה-דָן, בֵּין צָרְעָה וּבֵין אֶשְׁתָּאֹל" (שופטים יג, כה).

עלילותיו כשופט
סיפור עלילותיו של שמשון שזור בשלוש נשים שכולן היו פלשתיות, למורת רוחם של הוריו. אך המקרא מעיד:

"וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵיְהֹוָה הִיא כִּי תֹאֲנָה הוּא מְבַקֵּשׁ מִפְּלִשְׁתִּים וּבָעֵת הַהִיא פְּלִשְׁתִּים מֹשְׁלִים בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים יד,ד)

האישה הראשונה
האישה הראשונה הייתה אישה פלשתית מהעיר תמנה. בדרכו אליה פגש שמשון בכפיר אריות, "וַיְשַׁסְּעֵהוּ כְּשַׁסַּע הַגְּדִי" (שופטים יד,ו). בהמשך, התנחלה כוורת דבורים בגווית האריה, ושמשון רדה ממנה את הדבש. סיפור זה היווה נושא לחידה שחד שמשון לשלושים פלישתים במשתה החתונה: "מֵהָאֹכֵל יָצָא מַאֲכָל וּמֵעַז יָצָא מָתוֹק" (שופטים יד,יד). הפלשתים, שלא הצליחו לפתור את החידה, איימו על אשת שמשון שישרפו את בית הוריה אם לא תגיד להם את הפתרון. האישה הציקה לשמשון עד שהוציאה ממנו את התשובה, וגילתה את התשובה לבני עמה. כדי לשלם את חובו, ירד שמשון לעיר אשקלון, הרג שלושים פלישתים ולקח חליפותיהם. אחרי המעשה הזה, שמשון בכעסו על אשתו חזר לבית אביו.

לאחר זמן שמשון רצה לחזור אל אשתו וגילה כי אביה נתנה לאחר. כדי לנקום, לכד 300 שועלים, קשר לפידים לזנבותיהם, שילחם בשדות פלשתים והבעיר את כל יבולם. הפלשתים נקמו על ידי שריפת האישה ואביה, וכתגובה היכה אותם שמשון "שׁוֹק עַל-יָרֵךְ" (שופטים טו,ח). הפלשתים ביקשו לנקום ויצאו בכוח גדול לאזור בו שמשון היה. כדי להימנע ממלחמה, שלושת אלפים איש מאנשי יהודה הלכו להביא את שמשון אל הפלשתים. לאחר שהבטיחו לו שהם לא יפגעו בו אלא רק יעבירוהו אל הפלשתים, שמשון הניח להם לקשור אותו. כשהיה שמשון בידי הפלשתים, הכבלים כאילו נמסו מעל ידיו, מצא לחי חמור והיכה בה אלף פלשתים.

האישה השנייה
האישה השנייה הייתה אישה זונה פלשתית מעזה. כשנודע לפלשתים כי שמשון נמצא עימה בביתה, באו ללוכדו, אלא ששמשון חמק מביתה באמצע הלילה, ופרץ מהעיר המסוגרת תוך שהוא מנתק את שערי העיר עזה ממקומם, ונושא אותם עד ראש ההר בפאתי חברון.

האישה השלישית – דלילה
האישה השלישית הייתה נערה פלשתית מנחל שורק, ששמה דלילה. הפלשתים, שפחדו מכוחו הרב של שמשון ומפעולותיו נגדם, הפצירו בדלילה לפתות את שמשון כדי שיגלה את סוד כוחו. שמשון התל בה מספר פעמים עד שלבסוף, משגברו הצקותיה, גילה לה שמשון שכוחו טמון בשיער ראשו שלא גולח מעולם, וכך נלכד. דלילה גזזה את מחלפות ראשו, והפלשתים ניקרו את שתי עיניו ושמוהו כטוחן בבית האסורים. דלילה הבוגדת זכתה לקיתונות של בוז אצל חז"ל, שדרשו את שמה לגנאי:

"וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיֶּאֱהַב אִשָּׁה בְּנַחַל שֹׂרֵק וּשְׁמָהּ דְּלִילָה" (שופטים טז,ד). היה ר' מאיר אומר: אלמלי לא נקרא שמה דלילה, הייתה ראויה שתקרא דלילה - שדלדלה את כוחו, דלדלה את לבו, דלדלה את מעשיו. דלדלה את כוחו - דכתיב "ויסר כוחו מעליו", דלדלה את לבו - שנאמר "ותרא דלילה כי הגיד לה את כל לבו", דלדלה את מעשיו - דכתיב "והוא לא ידע כי ה' סר מעליו" (ילקוט שמעוני שופטים רמז ע, סוטה ט ע"ב).

סיפור מותו וקבורתו
לכידתו של שמשון נחגגה על ידי הפלשתים ברוב עם, בזבח גדול שערכו במקדש דגון אלוהיהם, שאליו הביאו את שמשון מנוקר העיניים והמושפל. שמשון ביקש מהנער שהוליך אותו להציבו בין עמודי התווך של המבנה, נשא תפילה להקב"ה שיחזקהו:

"זָכְרֵנִי נָא וְחַזְּקֵנִי נָא אַךְ הַפַּעַם הַזֶּה, הָאֱלֹהִים, וְאִנָּקְמָה נְקַם אַחַת מִשְּׁתֵי עֵינַי, מִפְּלִשְׁתִּים" (שופטים, טז,כח),

לפת את העמודים וקרא:

"תָּמוֹת נַפְשִׁי עִם פְּלִשְׁתִּים" (שם טז,ל),

והמבנה קרס על כל החוגגים.

"וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים אֲשֶׁר הֵמִית בְּמוֹתוֹ רַבִּים מֵאֲשֶׁר הֵמִית בְּחַיָּיו".

כל בית אביו ירד לאסוף את גופו, וקברוהו בקבר מנוח אביו אשר בין צרעה לאשתאול‏‏.

דמותו
שלא כמו שופטים אחרים המתוארים בספר שופטים, המקרא מקדיש לשמשון ארבעה פרקים שלמים, יותר מלכל שופט אחר, וחייו מתוארים בפירוט רב – החל מתיאור הוריו וטרום לידתו, וכלה בתיאור מפורט של מותו ומקום קבורתו – סיפור חיים שלם.

שמשון היה שופט חריג בהשוואה לשופטים אחרים. הוא פעל לבדו כ"זאב בודד" כנגד הפלשתים בפעולות נקם אישיות, הקשורות בדרך כלל בנשותיו. אין בתאור חייו של שמשון אלמנטים של הנהגת העם. הוא לא אירגן צבא, לא מתואר איך הנהיג את העם, ואין בסיפור חייו אלמנטים המתבקשים משופט-מנהיג. ולמרות זאת נאמר עליו פעמיים כי "שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל עֶשְׂרִים שָׁנָה" (שופטים טו,כ טז,לא) ואין מילת גינוי אחת של מעשיו.
יש לזכור שבאותה תקופה פלישתים מושלים בישראל, לא ניתן לגייס צבא ואי אפשר לארגן מרד. עד כדי כך המצב חמור שפלישתים דורשים מבני שבט יהודה לתפוס את שמשון ולהסגירו לידם.

"וַיֵּרְדוּ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ מִיהוּדָה אֶל סְעִיף סֶלַע עֵיטָם וַיֹּאמְרוּ לְשִׁמְשׁוֹן הֲלֹא יָדַעְתָּ כִּי מֹשְׁלִים בָּנוּ פְּלִשְׁתִּים וּמַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ ..." (שופטים טו,יא).

יציאה למלחמה גלויה היא חסרת סיכוי.
יתר על כן ידוע מעגל האירועים של ספר שופטים:
חטא – עונש – זעקה – מושיע – ישועה – חטא (וחוזר חלילה).
מימד ה"זעקה" חסר בסיפורנו. הזעקה היא חלק מהמעגל החוזר ונשנה בספר שופטים, מה ראה הנביא להשמיט חלק אינטגראלי זה מפרשתנו?
נראה שהשלטון הפלשתי הוא לא שלטון שעם ישראל מעוניין להיפטר ממנו. אין זעקה כי העם לא רוצה להיות נושע מפלשתים.
לכן חייב שמשון לפעול לבדו, לא כמנהיג העם אלא כלוחם בודד הנוקם נקמות אישיות בפלישתים, בדרך שלא תסכן את עם ישראל. הוא לוחם כביכול את מלחמתו הפרטית וכך הוא מתחיל להושיע את ישראל.
חז"ל לומדים שעשרים שנה בהם הוא שפט את ישראל מתחילים לאחר מותו:

"אמר רבי אחא מלמד שהיו הפלשתים יריאים ממנו עשרים שנה לאחר מותו" (ירושלמי סוטה א,ח)

כיון שביום מותו במכה אחת הוא חיסל את כל המנהיגות הפלישתית.

"...זה שמשון בן מנוח, כיחידו של עולם מה יחידו של עולם אינו צריך סיוע, כך שמשון בן מנוח אינו צריך לסיוע..." (בראשית רבה (וילנא) צח,יג).

חיי שמשון הם חיים של מסירות נפש, הוא מבוזה ע"י פלישתים וע"י אחיו אך הוא ממשיך בדרכו שנים על גבי שנים. בהתנהגותו החיצונית הוא נראה כאדם גס ושפל העסוק בהרפתקאות, אך הוא בעל מסירות נפש עבור עם ישראל. נזירותו שומרת עליו כל שיוכל להחזיק מעמד בתוך הפלישתים ולא להפגע, עד שנכשל ע"י דלילה. כוחו בשערו, וכמו שערה שרובה בחוץ ורק בקצה היא קשורה לגוף כך גם שמשון הוא מבפנים אך הוא יוצא החוצה ופועל בתוככי פלישתים.

חז"ל משבחים ומבקרים את שמשון חליפות.
מחד, מציינים חז"ל:

"(שופטים יג) ותחל רוח ה' וגו' - א"ר חמא בר' חנינא: חלתה נבואתו של יעקב אבינו, דכתיב: (בראשית מט) יהי דן נחש עלי דרך. לפעמו במחנה דן - א"ר יצחק דבי רבי אמי: מלמד, שהיתה שכינה מקשקשת לפניו כזוג, כתיב הכא: לפעמו במחנה דן, וכתיב התם: (שמות כח) פעמון ורימון".
"(שופטים טז) ויקרא שמשון אל ה' ויאמר ה' אלהים זכרני נא וחזקני נא אך הפעם הזה... ואנקמה נקם אחת משתי עיני מפלשתים - אמר רב, אמר שמשון לפני הקב"ה: רבש"ע, זכור לי עשרים שנה ששפטתי את ישראל, ולא אמרתי לאחד מהם העבר לי מקל ממקום למקום"
"וא"ר יוחנן: שמשון דן את ישראל כאביהם שבשמים, שנאמר: (בראשית מט) דן ידין עמו כאחד וגו'. וא"ר יוחנן: שמשון על שמו של הקב"ה נקרא, שנאמר: (תהלים פד) כי שמש ומגן ה' אלהים וגו'. אלא מעתה, לא ימחה! אלא מעין שמו של הקב"ה, מה הקב"ה מגין על כל העולם כולו, אף שמשון מגין בדורו על ישראל" (בתלמוד סוטה ט,ע"ב - י,ע"א).

"כתיב יי' אשר עשה את משה ואת אהרן ואשר העלה וגו' וישלח יי' את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל גדעון בדן שמשון יפתח זה יפתח הגלעדי הקיש שלשה קלי עולם לשלשה אבירי עולם ללמדך שבית דינו של גדעון ושל יפתח ושל שמשון שקולין כנגד משה ואהרן ושמואל" (ירושלמי ראש השנה ב,ח).

חז"ל גם מפליגים בכוחו ובמידות גופו:

בין צרעה ובין אשתאול - אמר ר' אסי: צרעה ואשתאול שני הרים גדולים היו, ועקרן שמשון וטחנן זה בזה (תלמוד סוטה ט,ע"ב).
"תניא, א"ר שמעון החסיד: בין כתיפיו של שמשון ששים אמה היה, שנאמר: ((שופטים טז) וישכב שמשון עד חצי הלילה ויקם בחצי הלילה ויאחז בדלתות שער העיר ובשתי המזוזות ויסעם עם הבריח וישם על כתיפיו, וגמירי, דאין דלתות עזה פחותות מששים אמה. ( בבלי, סוטה י,ע"א).

מאידך:

שמשון הלך אחר עיניו לפיכך ניקרו פלשתים את עיניו (משנה סוטה א,ח).
"רבי סימון אמר תמנתה אחת היא ולמה כתב בה עליה וירידה אלא של יהודה על ידי שהיתה לשום שמים לפיכך כתיב בה עלייה ושל שמשון על ידי שלא היתה לשם שמים כתיב בה ירידה" (ירושלמי סוטה א,ח דף יז, טור א).

אתרים מסיפורי שמשון במפת ישראל
דמותו של שמשון הייתה דומיננטית ביותר בתחום פעילותו שבאזור בית שמש, בין צרעה לאשתאול, והיום ניתן למצוא באזור אתרים שנקראו על שם שמשון, בני משפחתו ואירועים מחייו. כמו למשל "צומת שמשון" הקרוי על שמו, השוכן באזור בית שמש. מושב צלפון, הקרוי על שם אמו שנקראה הצללפוני. ואדי מנוח הסמוך לבית שמש, הנקרא על שם אביו. מעיין פֵלְאִי, אף הוא באזור, שנקרא על שם המלאך שהתגלה למנוח (שופטים, יג,יח). מערת שמשון ומצוקי שמשון בשמורת נחל שורק שבהרי ירושלים ליד בית שמש. כפר אוריה המשמר את שם הכפר הערבי "כפרוריה" שמקורו ב"כפיר", או "חִ'רבֵּת אל אָסַד" ("חורבת האריה"), שנקראה כך בשל האריה שהכריע שמשון.

קבר שמשון ומנוח אביו נמצא על גבעה אשר שוכנת ביער צורעה (יער הנשיא), בין כביש בית שמש-רמלה.



הערות לערך:
שם המעיר: יואב גרמון
הערה: יש לשים דגש על מה שנאמר
״כי תואנה מבקש מפלישתים״
מלמד שה׳ כביכול היה צריך לחפש סיבה
לפגוע בפלישת עם כי מצד הדין
היתה שבועה של אברהם ויצחק אבותינו
שלא לפגוע בזרעו של אבימלך מלך פלשתים
ולכן שמשון נלחם לבדו כביכול כנקמה אישית

שם המעיר: ניצן כהן
הערה: המלאך לא התגלה למנוח ואשתו, אלא לאשת מנוח בלבד. רק לאחר פגישתם השנייה של אשת מנוח והמלאך, האישה רצה לקרוא לבעלה וכך נפגשו לראשונה מנוח והמלאך. כלומר, הבשורה נתבשרה לאשת מנוח והיא זאת שסיפרה לבעלה. המלאך אימת את המידע רק לאחר מכן.
מקור ההערה: ידע אישי, מקרא

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן