לדף
ראשי
באר שבע [ביהודה]
במלכים א (יט, ג) מסופר על אליהו הנביא, שברח מפני איזבל "ויבא באר שבע אשר ליהודה". מכאן מסיקים החוקרים, שבתקופת המקרא היתה עוד באר שבע אחת מחוץ ליהודה, היא הידועה לנו מימי בית שני. באר שבע זאת היתה על גבול הגליל העליון והגליל התחתון, מצפון לכפר חנניה. באר שבע הגלילית ישבה בראש גבעה תלולה המתנשאת בגובה של יותר ממאה מ' מעל בקעת בית הכרם, והיתה בעלת חשיבות אסטרטגית כשומרת על המעבר מעמק עכו לגליל. היא נמנית, לכן, בין הערים שפלביוס ביצר אותן "בדעתו כי הרומאים יעלו על ארץ ישראל דרך הגליל" (מלחמות היהודים, ב, כ, ו, ), אבל הרומאים החריבוה והרגו את יושביה. שמה נקרא, כנראה, על שם הבורות ובארות המים שהיו קיימים בה. כיום כפר בשם: 'ח' א שבע', קרוב לצומת שבע, בכביש צפת-עכו ליד המושב פרדיה, במרחק 5 ק"מ מזרחית לכפר ראמה-רמי. במקום ממצאים מהתק' הישראלית עד הרומית. בפסגת הגבעה ניכרים עדיין שרידי מבנים: אולי הם שרידי מבנים, ואולי שרידי מבצר פלביוס. הישוב ידוע מסוף תקופת בית שני כאחת הערים שבוצרו ע"י יוסף בן מתיתיהו ערב המרד הגדול: "ביצרתי גם ערים אחדות בגליל התחתון ובאר שבע....במקומות האלה אצרתי צרכי אוכל לרוב וגם נשק לבטחון לימים הבאים" (ספר חיי יוסף לז').המקום נזכר גם כגבול הצפוני מזרחי של הגליל התחתון. מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|