לדף ראשי




לפי חז"ל, ביתר "היתה רחוקה מן הים (מ) מיל" (גטין נז), אלא שבטעות נשמט שם בגמרא המספר מ = 40. בנוסח המסורתי של ספר יהושע אשר בידינו אין שם זה נזכר כלל וכלל, אבל בתרגום השבעים ליהושע טו בא אחר פסוק נט עוד פסוק, המונה עם ערי יהודה את הערים: תקוע ואפרתה היא בית לחם ופעור ועיטם...וכרם וגלים וביתר ומנוחה, ערים אחת עשרה וחצריהן, וכן היא נזכרת בכתב יד אחד של תרגום השבעים ברשימת ערי הלווים שבדברי הימים א (ו,מד) אחרי בית שמש.

במלחמת בר כוכבא
גם לפי הממצאים הארכיאולוגיים היתה מיושבת כבר בתקופת הברזל הראשונה, אך בספרותנו לא בא זכרה אלא לאחר חורבנה. אמנם, מסיפורי האגדה על התנגדות אנשי ביתר לאנשי מועצת ירושלים (ירושלמי תענית ד,ח) מוכח כי היתה ידועה כבר גם בימי הבית, אבל רק בימי מלחמת בר כוכבא ברומאים עלתה חשיבותה עד שהיתה לסמל למרד בכללו. "חמישים ושתים שנה עשתה ביתר לאחר חורבן בית המקדש" (ירושלמי תענית ד,ח), ובאותן עשרות השנים גדלה העיר והיתה לאחד ה"כרכים הגדולים שבארץ ישראל". מתוך ערכה הרב באותה התקופה, הפליגו חז"ל בגדלה ובמספר תושביה, ורבן שמעון בן גמליאל אמר:

"חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהם אין פחות מחמש מאות תינוקות, והיו אומרים: (התינוקות) אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהם ומנקרים את עיניהם, וכיוון שגרמו עוונות (ובנוסח הבבלי: "וכשגבר אויב ולכדום – גיטין נח) היו כורכים (האויבים) כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותן, ומכולם לא נשתייר אלא אני" (ירושלמי שם, שם:סט ע"א).

ביתר ישבה בראש הר תלול בגובה 700 מטר מעל פני הים, המתרומם 170 מטר מעל הגיאיות העמוקים המקיפים אותו משלושה עברים. הגישה להר אפשרית רק מדרום, שם ההר מחובר לשלשלת ההרים בגב צר מאוד, שאינו מאפשר לצבא להסתער על חומות העיר שבראשו. בגלל המצב הטופוגרפי הזה של ביתר, שמבחינה אסטרטגית היתה מובטחת הרבה יותר מירושלים שהיתה חשופה ללגיונות רומי, בחר בה בר כוכבא למעוז אחרון במלחמתו ברומאים. בה נתבצר עם שארית צבאו, ובה החליט להתנגד לרומאים עד מותו של אחרון הלוחמים.

חורבן ביתר
ביתר, שביצוריה היו רופפים, והוקמו בחיפזון רב ובידיים בלתי מאומנות, החזיקה מעמד יותר מירושלים, שבוצרה יפה בידי אדריכלים בימי שלום: ביתר עמדה במצור למעלה משנה (מאמצע קיץ 134 למניינם עד תשעה באב 135) לעומת ירושלים שעמדה בו רק 4-5 חודשים. לאט לאט התכווצה שלשלת הכיתור של הרומאים, והם הקיפו את מבצר ביתר בסוללה, היא "כרקום ביתר" שסגר על מוצאי העיר ומבואיה, ומנע ממנה לקבל עזרה ואוכל מן החוץ. לאחר מלחמה עזה וממושכת הצליחו הרומאים להתגבר על ביתר. היה זה בגלל הרעב שגבר בעיר, ולפי סיפור תלמודי, בגלל בגידתו של "כותי אחד" שגילה להם מבוא נסתר אליה. הרומאים התפרצו לעיר והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל "לים הגדול" (גיטין נז). בקרב אחרון ומכריע זה נפל גם מחולל המרד ומנהלו בר כוכבא.

חורבן ביתר עשה רושם מדכא בל ימחה על העם כולו, ובמשך דורות רבים המשיכו חז"ל לספר אגדות נפלאות, אם גם מוגזמות, המתארות את השבר בגדול שבא על המבצר הזה, ובעקבותיו על ישובה של ארץ יהודה בכלל.

זיהויה
כיום מזהים את ביתר עם ח' אל יהוד שדה חרבות גדול במרום ההר התלול, במרחק 250 מ' צפון מערב לכפר הערבי בתיר שעל מסילת הברזל ירושלים-תל אביב, 10 ק"מ מדרום מערב לירושלים. שטח החורבות משתרע רק על החלק הדרומי של פסגת ההר, ואילו חלקו הצפוני הפך כולו לשדות תבואה, כרמים וגני ירקות.

באזור קברות במורד ההר נמצאו חרסים מתקופת הברזל הקדומה, מהמאה ה-12, שהיא תקופת יהושע בן נון. במערב מצוייה מערכת הביצורים הכללית ושרידי הדייק הרומי (כרקום ביתר), ונמצאו שרידי נשק ומטבעות כוזביות מימי בר כוכבא - בר כוזיבא.

במרחק 3 ק"מ מדרום מערב לחורבות ביתר, על יד גבול ישראל – ירדן, הוקם באייר תש"י מושב שיתופי בשם: מבואות ביתר, שיושביו עוסקים בחקלאות הררית.
העיר ביתר עלית בנויה באזור ביתר. ביתר עילית היא העיר החרדית הראשונה שהוקמה על פי החלטת ממשלה מי"ט באב התש"מ (8/8/80).
יש בעיר כ- 35000 תושבים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן