לדף ראשי




"ארץ בנימין", הנזכרת כמקום הולדתו וקבורתו של שאול, המלך הראשון בישראל (שמואל א ט,טז; שמואל ב כא,יד), היא נחלת הצעיר בבני יעקב והיחידי שנולד בארץ (בראשית לה,יח). שבט בנימין היה, אמנם, אחד "מקטני שבטי ישראל" (שמואל א ט,כא), אבל בניו נחשבו לגיבורים, אמיצי לב ובני חיל, דורכי קשת וקלעים "הקולעים אל השערה ולא יחטיאו" (שופטים כ,טז). יעקב המשיל בברכתו את בנימין לזאב טורף, ובימי "פילגש בגבעה" הם לחמו נגד כל שבטי ישראל, ורק ביום השלישי למלחמה נוצחו ע"י מארב ששמו להם מסביב למרכזם גבעת בנימין (שם שם לז).

התחרות עם בני יהודה על השלטון
בני בנימין היו גם הם, כאחיהם בני יוסף, צאצאי רחל האהובה, שואפי שררה ושלטון, וכבר בצעדיו הראשונים של העם העברי המשוחרר התחרו בגבורי יהודה להיות ההולכים בראש יוצאי מצרים. הד ההתחרות הזאת עולה אלינו מתוך מסורת מאוחרת, היא הפלוגתא שבין ר' מאיר ור' יהודה במסכת סוטה (לו-לז):

"היה ר' מאיר אומר: כשעמד ישראל על הים היו שבטים מנצחים זה עם זה. זה אומר: אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אני יורד תחילה לים. קפץ שבטו של בנימין וירד לים תחלה, שנאמר (תהלים סח,כח) "שם בנימין צעיר רודם" – אל תקרא רודם, אלא רד-ים".

לעומתו סובר ר' יהודה כי זה היה נחשון בן עמינדב משבט יהודה שקפץ תחילה, ולפיכך זכה לעשות ממשלה בישראל. ר' יהודה דורש את המשך הכתוב: "שרי יהודה רגמתם", שהיו שרי יהודה רוגמים את בני בנימין ולא נתנום להתקדם וללכת בראש.

תחרות זו על ההגמוניה בישראל נמשכה ביניהם גם לאחר הכניסה לארץ. אך כל עוד ששבט יהודה היה טרוד במלחמותיו בפלשתים שכניו, היו ערי בנימין: נוב וגבעון ורמה ומצפה, משמשות מרכזים גדולים לכל שבטי ישראל. המושיע השני בתקופת השופטים, אהוד בן גרא, ואף המלך העברי הראשון מבנימין היו. ברבות הימים גבר שבט יהודה והעביר את המלוכה לבית דוד, ואת המרכז המדיני והדתי ל"עיר דוד" שבירושלים.

נחלת בנימין
נחלת בנימין אחי יוסף היתה המשך לחטיבה הגיאוגרפית הרצופה של בני יוסף, מנשה ואפרים. לפי תיאור הגבולות בספר יהושע (יח, יא-כ) השתרעה נחלה זו בצורת מלבן מעוקם קצת בין נחלות אפרים מצפון, ויהודה, ובין ירדן יריחו ממזרח ונחלת דן ממערב. קו הגבול הצפוני חופף את קו הגבול הדרומי של אפרים עד ממערב לבית חורון עליון; וקו הגבול הדרומי, המקביל לו באורכו, חופף את הגבול הצפוני של יהודה עד לצפון-מערב לקרית יערים. קו הגבול המערבי יורד מההר שבדרום בית חורון תחתון עד לצפון-מערב קרית יערים לאורך הגבול עם נחלת דן; קו הגבול המזרחי הוא הירדן מול יריחו עד ים המלח.

ערים חשובות בנחלת בנימין
בנחלה זו היו כמה ערים היסטוריות חשובות, אשר אחדות מהן היו ידועות כמרכזים מדיניים ודתיים בישראל, כמו: יריחו – המבצר הראשון שכבשו בני ישראל בארץ כנען; בית אל על גבול אפרים, שהיתה מקום פולחן ידוע מתקופת האבות ומרכז מקודש לכל ממלכת אפרים; גבעון – מרכז דתי ומקום "הבמה הגדולה", שהתקיימה עד חנוכת מקדש שלמה; המצפה - מרכז לאספות עם בימי שמואל, ומקום המלכתו של שאול; גלגל – התחנה הראשונה של בני ישראל הארץ כנען ומרכז צבאות יהושע בימי הכיבוש; גבעת שאול – בירת המלך הראשון בישראל, נוב עיר הכוהנים וענתות מולדת ירמיהו, ועל כולן – ירושלים עיר הקודש. אמנם "את היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין" (שופטים א,כא), וירושלים נשארה "עיר יבוס" עד שדוד לכדה והפך אותה ל"עיר דוד", אבל בחלוקת יהושע נמנית בין הערים שנפלו בגורל למטה בנימין (יח, כח), ובית המקדש עמד בנחלת שני השבטים השכנים, כעדות חז"ל האומרת:

"...מה היה (ממקום המקדש) בחלקו של יהודה? – הר הבית, הלשכות והעזרות. ומה היה בחלקו של בנימין ? – אולם והיכל ובית קדשי הקדשים..." (יומא יב; מגילה כו).

שטח נחלת בנימין
שבט בנימין היה מוקף שבטי אחים מסביב ולא ידע מלחמות מרובות. נחלתו היתה עשירה במקומות קדושים משכני עליון, כמרומז בברכת משה: "לבנימין אמר ידיד ד' ישכון לבטח עליו, חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן" (דברים לג, יב), אך לא כן בשטחה ובטיב אדמתה: מלבן צר זה, שבחלקו הגדול היה שטח מדברי יבש, הכיל רק 24 ערים, ולפי הסיכום שאינו תואם את הפירוט – 26 (יהושע יח,כא-כח).

נחלה זו נראית בעיני חוקרים שונים דלה ביותר ביחס לחשיבות שבטו של המלך הראשון מישראל ולגבורת בניו, והם נעזרים במקורות שונים כדי להוכיח שגבולות בנימין היו רחבים יותר. כך, למשל, מוצאים ביוסיפוס:

"ובני בנימין לקחו בגורל את הארץ מירדן הנהר עד הים לאורך..." (קדמוניות ה,א,כב)

הרחבת הגבול המערבי עד הים מגדילה את אורך הגבול שביהושע פי שניים. ואמנם, מדברי הימים א (ח,יב), המספר על בני בנימין שבנו את אונו ואת לוד ובנותיה, ומנחמיה (יא, לא-לג), המספר על מקום מגוריהם של בני בנימין בראשית ימי הבית השני, יש ללמוד כי ליוסיפוס היו מקורות בלתי ידועים לנו. גם חז"ל הרחיבו את גבולות בנימין, ומדבריהם יש להסיק שגם משכן שילה אשר בלב הר אפרים היה בחלקו של בנימין:

"...אמר רבי: בשלושה (צ"ל: ארבעה) מקומות שרתה שכינה על ישראל: בשילה ונוב וגבעון ובית עולמים (= בית העולמים, והכוונה לירושלים) ובכולן לא שרתה אלא בחלק בנימין... רצועה היתה יוצאת מחלקו של יוסף לחלקו של בנימין (הגרסה הנכונה: מחלקו של בנימין לחלקו של יוסף)..." (זבחים קיח).

לדעת חוקרי זמננו, התפשטו משפחות בנימין כבר בתחילת מלכות ישראל צפונה ומערבה, ובן ציון לוריא מונה (במאמרו בספר דים) כ"ב ערים, שהשתייכו על בנימין, ולא בא זכרם ביהושע. עם התמלכותו של דוד, ואחרי "מלחמה ארוכה בין בית שאול ובין בית דוד" (שמואל ב ג,א), נדלדל שבט בנימין מאוד, ולאחר חלוקת המלוכה בישראל נקרעה נחלתו לשניים: החלק הצפוני עם בית אל נספח לממלכת ישראל, והדרומי עם ירושלים וגבעת שאול ומצפה נבלע בממלכת יהודה.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן