לדף ראשי



דביר הייתה עיר כנענית חשובה ביותר מדרום לחברון, במעמד דומה לזה של חברון ולכיש. המקרא מספר כי העיר נכבשה בידי בני ישראל בהנהגתו של יהושע בן נון, והייתה עיר חשובה בנחלת שבט יהודה.
דביר במקרא
דביר נזכרת במקרא כמה פעמים. ביהושע השם מופיע בכתיב חסר- "דבר". דביר היא אחת הערים הבודדות שקיימות בידנו עדויות מפורטות במקרא לגבי נסיבות כיבושה ביהושע טו,טו-יט (ותיאור מקביל בשופטים א,יא-טו):

"וַיַּעַל מִשָּׁם אֶל יֹשְׁבֵי דְּבִר וְשֵׁם דְּבִר לְפָנִים קִרְיַת סֵפֶר. וַיֹּאמֶר כָּלֵב אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת קִרְיַת סֵפֶר וּלְכָדָהּ וְנָתַתִּי לוֹ אֶת עַכְסָה בִתִּי לְאִשָּׁה. וַיִּלְכְּדָהּ עָתְנִיאֵל בֶּן קְנַז אֲחִי כָלֵב וַיִּתֶּן לוֹ אֶת עַכְסָה בִתּוֹ לְאִשָּׁה. וַיְהִי בְּבוֹאָהּ וַתְּסִיתֵהוּ לִשְׁאוֹל מֵאֵת אָבִיהָ שָׂדֶה וַתִּצְנַח מֵעַל הַחֲמוֹר וַיֹּאמֶר לָהּ כָּלֵב מַה לָּךְ. וַתֹּאמֶר תְּנָה לִּי בְרָכָה כִּי אֶרֶץ הַנֶּגֶב נְתַתָּנִי וְנָתַתָּה לִי גֻּלֹּת מָיִם וַיִּתֶּן לָהּ אֵת גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת וְאֵת גֻּלֹּת תַּחְתִּיּוֹת".

בנוסף, דביר מוזכרת במקרא במלחמה עם מלכי הדרום והערים שנכבשו במלחמה זו:

"וַיָּשָׁב יְהוֹשֻׁעַ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ דְּבִרָה וַיִּלָּחֶם עָלֶיהָ. וַיִּלְכְּדָהּ וְאֶת מַלְכָּהּ וְאֶת כָּל עָרֶיהָ וַיַּכּוּם לְפִי חֶרֶב וַיַּחֲרִימוּ אֶת כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר בָּהּ לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֶבְרוֹן כֵּן עָשָׂה לִדְבִרָה וּלְמַלְכָּהּ וְכַאֲשֶׁר עָשָׂה לְלִבְנָה וּלְמַלְכָּה" (יהושע י,לח-לט).

לפי פירוש דעת מקרא הכיבוש כאן נעשה ע"י עתניאל בן קנז, אחי כלב שזכה בבתו, אך נקרא כיבוש של יהושע כי הוא נעשה במצוות יהושע.

היא מוזכרת ברשימת 31 המלכים שהוכו בידי יהושע ובני ישראל:

"מֶלֶךְ דְּבִר אֶחָד..." (יהושע יב,יג).

כאמור במקרא העיר נודעה גם בשם קרית ספר או קִרְיַת-סַנָּה. בתקופת התנחלות השבטים, נכללה העיר בתחומו של שבט יהודה:

"...וְקִרְיַת-סַנָּה, הִיא דְבִר" (יהושע טו,מט).

היא מוזכרת גם כאחת מ"ערי הענקים אשר בהר" (יהושע יא,כא). אחרי כיבושה היתה אחת מערי הלויים (יהושע כא,טו).

זיהוי התל
במחצית השניה של המאה ה-19 זיהה הארכאולוג קלוד קונדר את דביר המקראית עם הכפר דהרייה, בהר חברון.
זיהוי זה עמד בעינו עד שנת 1924, בה הציע ויליאם פוקסוול אולברייט לזהות את תל בית מירסים עם דביר המקראית‏. הזיהוי של אולברייט התקבל בזמנו על דעת כל החוקרים בהיותו תל כנעני מובהק שהושמד בשריפה גדולה במאה ה-13 לפני הספירה. אולברייט התעלם מכך שהמיקום לא מדוייק גאוגרפית, לדעתו התנ"ך אינו ספר מדעי ולא צריך להתייחס לאי דיוקים. במשך השנים הועלו ספקות ביחס לתיארוך של אולברייט.
בשנת 1968 החלה משלחת ארכאולוגית בראשותו של משה כוכבי לבצע סקר ארכאולוגי בדרום הר חברון. גולת הכותרת של הסקר הייתה זיהוי דביר המקראית בח'רבת רבוד (נ"צ 1515/0933). קיימת התאמה בין תולדותיה של דביר לפי המקרא והממצא הארכיאולוגי של כוכבי. בשניהם מצטיירת דביר כעיר כנענית חשובה בדרום הר חברון, הוקמה בשנת 1400 לפנה"ס (תקופת אגרות אל-עמרנה, בקירוב) . זהו אחד התלים הגדולים והמוגנים ביותר בהר, שכן נחל חברון מקיף אותו משלושה צדדים וכתוצאה מכך, יש בו מתלולים חריפים, דבר שהִקשה כל כך על כיבוש המקום.

גם הסיפור המקראי על מקורות המים שבאזור- גולות עלית וגולות תחתית, שכלב נתן לבתו עכסה, אשת עתניאל- מומחש היטב בקיומן של שתי בארות, יחידות כמעט באזור, כ-2.5 ק"מ מצפון לחורבת רבוד: ביר עלקה אל-פוקאני (העליון) וביר עלקה אל-תחתני (התחתון). בתל עצמו נאגרו מי גשמים בבורות, ואחד מהם נראה עד היום.

הממצא הארכאולוגי ב"תל דביר" (ח'רבת רבוד)
תל דביר הינו תל קדום השוכן על אפיקו של נחל חברון, כ-8 ק"מ צפון-מערבית לכפר א-סמוע וכ-3 ק"מ מערבית לעתניאל בדרום בהר חברון.
הישוב במקום התקיים ברציפות מתקופת הברונזה העתיקה, למעט תקופה קצרה של חורבן בסוף המאה ה-8 לפנה"ס, ועד לחורבן הבית הראשון.
בתקופת ממלכת יהודה, במאה ה-9 לפנה"ס בוצרה העיר באופן משמעותי, על כך מעידים שרידי החומה העבה שנחשפה על גבי התל. החומה הקיפה שטח בגודל של כ- 50 דונם, המעיד על גודלה של העיר באותה תקופה. אך כאמור תקופה קצרה אחר כך חרבה דביר, במסגרת מסע המלחמה שערך סנחריב מלך אשור, בממלכת יהודה בסביבות שנת 701 לפנה"ס.
דביר נושבה מחדש במאה ה-7 לפנה"ס, בוצרה על ידי חומה חדשה ואף התפשטה אל מעבר לתחום חומותיה, כפי שניתן לראות עד היום, בשרידי הרובע מצפון - מערב לתל.
בשנת 586 לפנה"ס חרבה דביר בשנית, הפעם בידי נבוכדנצאר מלך בבל, בדומה לשאר ערי יהודה. העיר נושבה לפרק זמן קצר, בתקופת שיבת ציון, אולם היישוב במקום היה דליל בהשוואה לקודמו ולא האריך ימים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן