לדף ראשי



נחלת דן בשפלה
לפי תיאור הנחלה ביהושע פרק יט וסימון גבולות השכנים בפרקים טו, טז, יח, מסתבר, שבני דן התנחלו בחלק מאשדות המערב של ההר המרכזי ובחלק מהשפלה ועמק החוף. גבול נחלתם היה בקו קרית יערים - בית חורון תחתון - שעלבון (היא שעלבים) - גזר - יהוד - גת רמון - הים ממזרח ומצפון ; קרית יערים - אתשאול - צרעה - בית שמש (היא עיר שמש) - תמנה - עקרון - יבנאל- (היא יבנה) - הים מדרום וצפון מערב. נחלת דן זו, שלא עלתה על מחצית נחלתו של אחיו הצעיר נפתלי, הקטן ממנו במספרו, היתה, איפוא, רצועה צרה בין בנימין ואפרים ממזרח ומצפון ובין יהודה מדרום. גבול מערב היה ים יפו בין שפך הירקון הצפוני לבין שפך נהר רובין (הוא המשך נחל שורק) בדרום.

גם בגבולותיה הצרים לא נתקיימה נחלתו בידיו כעדות הכתוב: "ויצא גבול בני דן מהם...", ופשוטו: נחלתם נלקחה מהם. מתוך 16 הערים שעלו בגורל מטה בני דן, החזיקו, כנראה, רק ערי הגבול: צרעה ואשתאול ועיר שמש, היא: בית שמש.

שנים רבות אחרי חלוקת הארץ לשבטים רושם מחבר ספר שופטים:

"ובימים ההם שבט הדני מבקש לו נחלה לשבת כי לא נפלה לו עד היום ההוא בתוך שבטי ישראל בנחלה...".

לא נפלה לו נחלה ראויה שיוכל לשבת בה ישיבת קבע. בני דן התנחלו בשטח מסוכן ביותר, בשטח שמצפון סגר עליהם הקו הכנעני המבוצר גזר-ירושלים, וממערב "לחצו האמורי את בני דן ההרה כי לא נתנו לרדת לעמק (החוף)". ביחוד הורע מצבו של דן מאז החלו הפלשתים להתפשט מהחוף אל השפלה ועמקי ההרים. לוחמים אלה פלשו לנחלת דן ואילצוהו לסגת מישוביו.

נחלת דן בשפלה לא התאימה לגדלו של השבט ולגבורת בניו. וכבר עמדו על כך פרשנינו הקדמונים, רש"י ורד"ק בפירושו ליהושע:

"יצא גבול בני דן מהם - פחות מהם, שלא הספיקה להם הארץ הנכבשת... שהם היו רבים ולא היה חלקם מספיק לבתי אבות שהיו בשבטים, ויצאו לארץ רחוקה חוץ מחלקי השבטים... ולכדוה".

פרשנים אלה משתדלים לתרץ את קיפוח שבט בכך שהם: "כאן נטלו קצת" ועוד נפל להם במקום אחר רחוק מגבולם (הכוונה ללשם - ליש). כן היא דעת רד"ק: "ומגורלם היתה לֶשֶם, אלא שלא היתה נכבשת עם שאר השבטים, והם כבשוה לאחר זמן...", אבל אין ביאור זה מתיישב על פשט הכתובים. השבט קופח בחלוקת הארץ, אולי בגלל זה שעל אף ריבוי פקודיו, אין לדן ברשימות היחס אלא בן אחד בלבד: חושים, בעוד שבני נפתלי הם ארבעה.

נחלת דן בצפון הארץ
בני דן נאבקו על נחלתם בכל תקופת השופטים: בשירת דבורה אנו שומעים על דן אשר "יגור אניות" (מכאן שהוא עודנו בתחום נחלתו מול יפו), ושמשון הדני - אחרון השופטים - נלחם כל ימיו בפלשתים שכניו. בסוף תקופה זו ולאחר מות שמשון, לא יכלו עוד לעמוד במערכה ויצאו לתור להם נחלה חדשה. הם מצאו אותה בקצה הצפון, בעמק אשר לבית רחוב עם העיר ליש (היא: לשם) במרכזה, שקראו לה "דן בשם אביהם".

נחלת דן החדשה הקיפה, לפי השערות החוקרים ורמזי הכתובים שבמקרא, שטח נרחב שכלל בתחומיו חלק מהבשן המערבי, כמרומז בברכת משה: "דן גור אריה יזנק מן הבשן", ואולי גם את עמק עיון ועמק החולה, שכן במנין הערים אשר הכה בן הדד בממלכת בעשא מלך ישראל, נזכרות עיון ודן ואבל בית מעכה לחוד, ו"כל כנרות על כל ארץ נפתלי לחוד".

בימי דוד נגאלה גם נחלת דן הראשונה מידי הפלשתים, אך לא הוחזרה לבני השבט הזה: חלק מערי דן התיחסו אח"כ על ערי יהודה וחלק על אפרים. דן נשאר בנחלתו החדשה עד חורבן ממלכת שומרון, כעדות הכתוב כי "יהונתן בן גרשם בן מנשה הוא ובניו כהנים לשבט הדני עד יום גלות הארץ".




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן