לדף ראשי



הר המוריה נזכר בדברי הימים ב' כהר שעליו החל שלמה לבנות את בית ד' בירושלים. ההר קדוש מדורות קדומים: אליו הוליך אברהם את יצחק בנו להעלותו לעולה; אותו קנה דוד המלך מידי ארנן היבוסי להקים מזבח לד', כדי לעצור המגפה על ישראל; עליו הקים שלמה בנו את בית המקדש, בית התפלה לכל העמים, ועל הר זה הקימו שבי ציון את הבית השני שהורדוס הפך אותו למכלל יופי.

שמות ההר
על שם קדושתו, נקרא הר המוריה בפי הנביאים גם בשמות הבאים:

א) הר הבית, כדברי מיכה בתוכחתו: "לכן בגללכם ציון שדה תחרש, וירושלים עיין תהיה, והר הבית לבמות יער". שם זה נפוץ ביחוד בספרות המדרשית והתלמודית.

ב) הר בית ד', בפי ישעיהו: "והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים.." בשם זה משתמש גם סופר דברי הימים ב' בדבריו על מנשה שהסיר את אלהי הנכר, וכל המזבחות אשר בנה בהר בית ד'...".

ג) הר ד'. בלשון זו שואל משורר התהלים: "מי יעלה בהר ד', ומי יקום במקום קדשו?", וכן בנבואות ישעיהו לאחרית הימים: "והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ד', אל בית אלהי יעקב". ודומה לו במיכה.

ד) הר ד' צבאות. בכינוי חיבה זה מכנהו זכריה: ונקראה ירושלים עיר האמת, והר ד' צבאות - הר הקודש".

ה) הר הקודש. כינוי מליצי להר המוריה בפי הנביאים ומשוררי התהלים. "ובאו האובדים בארץ אשור... והשתחוו לד' בהר הקדש בירושלים"; "קולי אל ד' אקרא, ויענני מהר קדשו". - ויש אשר בשם "הר הקדש" יכנו גם את הר ציון ואף את ירושלים כולה, כדברי הכתובים: "ואני נסכתי מלכי על הר ציון הר קדשי". או: "יברכך ד' נוה צדק (לאמר: ירושלים אשר צדק ילין בה); הר הקדש", וכן במקומות רבים אחרים.

ההר מתרומם במזרחה של ירושלים בגובה 750 מ' מעל לפני הים, וכיום עומדת עליו "כיפת הסלע", מסגד שבנה הסולטן עבד אל מליך בשנת 690 למנינם. מסגד זה נקרא בטעות בפי העם בשם: מסגד עומר, על שם הכליף עומר בן חטיב שלו מייחסים את בנין הכיפה בשנת 642 לספירה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן