לדף ראשי



בתקופת שיבת ציון התיישבו בה עולי בבל והשתתפו עם נחמיה בבנין חומת ירושלים. זנוח נחשבה "אלפא לסולת", וממנה היו מביאים בימי בית שני את העומר ושתי הלחם "שאינן באים אלא מן המובחר".

במשנה

"כל קרבנות הציבור והיחיד באים מן הארץ ומחוצה לארץ... וכולן אינן באים אלא מן המובחר. ואיזהו מובחר? מכמס ומזוניחה [נ"א: וזנוחה] אלפא לסלת" (מנחות פ"ח, מ"א).

מזוניחה היא הגרסה בדפוסי המשנה; בערוך השלם הנוסח הוא: זנוחה; במשנה שבתלמוד בבלי (מנחות סג, ע"ב): זטחא, ובתוספתא (שם פ"ט, ה"א): זו לחה. בכתבי יד של המשנה מובא: זנוחה, זוניחא.

זנוחה או זוניחה - מסתבר שהשם במקורו הוא זנוח, שם של יישוב המוזכר במקרא, ושנים הם, האחד: "בשפלה: אשתאול, וצרעה, ואשנה וזנוח" (יהושע טו, לג-לד). על מקומה של זנוח אחרת נאמר: "ובהר: שמיר ויתיר ושכה... מעון, כרמל... וזנוח" (יהושע טו, מח-נו).

זנוח שבהר ישבה על גבול המדבר ממזרח לחברון, באזור שתבואתו דלה, על כן יש לשער שהמשנה נתכוונה לזנוח שבשפלה, שהיא מבורכת בתבואת השדה. בתחום השפלה, כשבעה ק"מ מדרום לצרעה, נמצא מקום ששמו בפי הערביים: חירבת זנוע, שהוא מרמז על השם העברי הקדום זנוח. במקום זה היה קיים יישוב בתקופת התלמוד:

"זנוח במטה יהודה. והיום יש כפר בגבול בית גוברין, בלכתך ירושלימה, נקרא זנוחא (= זנועא)" (ספר האונומסטיקון לאבסביוס 463).

ניתן לשער, שאף במשנה שבדפוס הכוונה לשם זוניחה והאות "מ", שבראש השם היא במשמעות "מ" השימוש, כלומר מן המקום זוניחה.

כיום מזהים אותה עם ח' זנוע על תל שבמרחק 5 ק"מ דרומה מהר טוב. במקום ישנן חורבות רבות של בנינים ומערות קברים, וכן נמצאו שם שרידים מימי מלכי יהודה.

בח' אב תש"י נוסד בקרבת החורבות יישוב עברי חדש מעולי תימן, הנושא עליו את השם המקראי: זנוח. במהלך השנים עזבו רוב המייסדים, ובמקומם באו עולים מצפון אפריקה. בתחילת שנות ה-90 נקנו האדמות החקלאיות של המושב, ועליהן נבנתה השכונה רמת בית שמש.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן