לדף ראשי



עיר מולדתם של אחדים מגיבורי דוד וראשי צבאו (חלב או חלד, בן בענה, מהרי וחלדי הנטפותיים – שמואל ב כג, כט; יא, ל; כז, יג, טו). בתקופה מאוחרת נזכרים גם שריה בן תנחמת ובני עיפי הנטופתי מאנשי ישמעאל בן נתניה, שבאו אל גדליהו המצפה לרצחו נפש (מלכים ב כה, כג, כה; ירמיהו מ, ח; מא, ב). בימי שיבת ציון נזכרים 56 אנשי נטופה ליד 123 אנשי בית לחם בין "העולים משבי הגולה אשר באו עם זרובבל" (עזרא ב, כא-כב); ובנחמיה (ז, כו) נכללו כולם במפקד אחד: "אנשי בית לחם ונטופה מאה שמונים ושמונה".

מקומה
מקומה של נטופה אינו ידוע. בנחמיה נאמר על הלווים שנתאספו לחנוכת חומת ירושלים

"ויאספו בני המשוררים ומן הככר סביבות ירושלים ומן חצרי נטפתי... כי חצרים בנו להם המשוררים סביבות ירושלים" (יב, כח-כט).

מפסוק זה נראה, כי נטופה הייתה עיר מרכזית מוקפת חצרים בארץ יהודה סמוך לירושלים. מאידך, בדברי הימים א נמנה גם נטופתי על "בני שלמא אבי בית לחם" (א, נא, נד), וחז"ל מכנים אף את שלמא עצמו בשם "הנטופתי". מסיבות אלה מחפשים את מקומה בקרבת בית לחם. יתכן שהמעין עין נטיף שמר על השם המקראי העתיק. יש מאתרים אותה בח' בד פ'אלוח, 5.5 ק"מ דרומית לבית לחם בצד הדרך המובילה ממנה לתקוע.

אין לזהות נטופה זו עם נטופה הנזכרת במשנה כמצוינת בזיתיה הטובים ("זית הנטופה" פאה ז, א-ב), ואשר על שמה נקראת הבקעה הגדולה, בקעת בית נטופה. בקעה זו הייתה ידועה בירקות המשובחים שבה, ובמשנה שביעית (ט, ה) אמרו: "אוכלין ברגילה עד שיכלו סנריות מבקעת בית נטופה". נטופה שאנו עוסקים בה כאן היא ביהודה, ואילו זו שבמשנה בגליל התחתון מצפון מזרח לצפורי.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן