לדף ראשי




בזמן הבית היה הכהן הגדול מתפלל בצאתו מבית קודשי הקודשים ביום הכיפורים תפילה קצרה:

שתהא השנה שנת טלולה, גשומה אם שחונה,
ושלא ישמע לתפילת עובדי דרכים המתפללים לעצירת הנשמים (יומא כ"א:).

אנשי כנסת הגדולה תקנו להזכיר בתפילה גבורת גשמים: "משיב הרוח ומוריד הגשם", מתפילת המוסף ביום טוב האחרון של חג (שמיני עצרת) עד יום הראשון של פסח.

כתב הלבוש:

שקבעו חכמים דווקא שני ימים אלו (א' של פסח לטל, ואחרון של חג לגשם), להתחלה ולהפסקה של הזכרת גשם, מפני שרצו שיצאו כל שלש הרגלים בלא גשמים, כי הגשמים הם סימן קללה במועדים, שנראה שאין הקב"ה מקבל שמחת המועדים, שהרי אינם יכולים לקיים כל כך שמחת המועד בעת ירידת המטר. ותקנו תפילת גשם בתפילת מוסף, מפני שכל העם מצויים בבית הכנסת, וידעו מתי להתחיל ומתי להפסיק.

כתב בעל שבלי הלקט (סי' שע"ב):

מצאתי במנהגות אישפירא שמכריז החזן בפני הקהל לפני תפילת מוסף "משיב הרוח" והצבור עונים לברכה כדרך שנוהגים בהכרזת ראש חודש. וכיוון שמתחילים להזכיר, שוב אין פוסקים (עד ברכת טל).
יש נוהגים שלא להזכיר "משיב הרוח" במוסף בלחש, עד שישמעו תחילה מפי החזן כשמסדר את התפילה בקול, ואז אומר החזן: שאתה הוא אלהינו משיב הרוח ומוריד הגשם, לברכה ולא לקללה, לחיים ולא למות, לשובע ולא לרעב, לרצון ולא לרזון, ממית ומחיה ואין דומה לך, ברוך אתה ה' מחיה המתים.

שאלת גשם בברכת השנים, "ותן טל ומטר" בשמונה עשרה בחול, מתחיל בארץ ישראל בשבעה בחשון, ובגולה שישים יום אחר התקופה, שהוא יום 5-6 בדצמבר.

בחצי הכדור הדרומי הקיץ הוא מתשרי ועד ניסן, והחורף מאייר ועד תשרי. נשאלה שאלה מאנשי ברזיל, אם צריכים להזכיר גשם לפי מקומם. והורה להם ר' חיים שבתי מסלוניקי, , שבימי החורף אצלם, מפסח ועד סוכות, ישאלו על הגשמים בשומע תפילה ולא בברכת השנים; ומסוכות ועד פסח, שהוא אצלם קיץ, לא יזכירו כלל, כי אז הגשם רע ומזיק להם. וכן נאמר בפירוש הרמב"ם למשניות תענית פרק יד: בשאר ארצות, השאלה בזמן שהמטר טוב והגון באותו המקום וכו' (תורת חיים ח"ג סי' ג).

מאמרים נוספים הקשורים לנושא (קישורים לאתר דעת):
שאלת גשמים בחקלאי שלא רוצה גשם / יהודה הלוי עמיחי



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן