לדף
ראשי
גנין
עיירה ערבית מוסלמית בנקודה הצפונית של המשולש הערבי שכם – טול כרם – ג'נין. ג'נין שוכנת במקום שקצה עמק יזרעאל נדחק אל תוך ההרים, משופעת במים זכים ומוקפת גני פרי, ועל כך שמה. מהמעין שבתוך העיר יוצא פלג מים, אשר בימות הגשמים נמשך הוא אל נחל קישון, ובעונה זו הופך לנחל שוטף, שאין לעבור בו ברגל. על נחל זה, המכונה בתלמוד בשם גיניי או גינאי, מספרת האגדה: "ר' פינחס בן יאיר היה הולך לפדיון שבויים. פגע בו בגינאי הנהר. אמר לו: גינאי, חלוק לי מימיך ואעבור בך... אם אי אתה חולק גוזרני עליך שלא יעברו בך מים לעולם. חלק לו" (חולין ז., ובנוסח אחר בירושלמי דמאי א, ג). בימי הביניים הייתה שם תחנה מבוצרת בדרך המלך מעזה לדמשק, אך בימי השלטון התורכי הייתה נתונה למרותם של השיח'ים הערביים שהיו גובים מס מכל עובר ושב דרכה. במאה הט"ז עוד היה בה ישוב יהודי קטן, אבל במאה הי"ט לא נשאר ממנו אלא יהודי אחד בלבד. מתחילת המאה ה-20 נודעה העיר באיבתה ובפעולותיה כנגד היישוב היהודי בארץ ישראל. בתחילת המאה יצאו ממנה מפגעים בראשות עז א-דין א-קסאם שפגעו באוכלוסייה היהודית. בתקופת מאורעות 1939-1936 שימשה העיר בסיס לכנופיות. ג'נין היא כיום עיר פלסטינית בצפון השומרון. מרבית תושביה מוסלמים ומיעוטם נוצרים. בעיר עצמה מתגוררים כ-34 אלף תושבים ובמחוז ג'נין כ-250 אלף נוספים. 54% מהתושבים הינם צעירים מתחת לגיל 20 (נתונים משנת 1997). רבים מתושבי העיר מתפרנסים מחקלאות ומייצור פחם עץ. במרכז העיר נמצא מחנה הפליטים ג'נין, המאכלס פליטים מתקופת מלחמת העצמאות וצאצאיהם, שבמשך 60 השנים שחלפו מאז, תחת שלטון ירדן, ישראל והרשות הפלסטינית, ממשיכים לכנות עצמם פליטים, אף על שרובם יושבי קבע וילידי העיר. במסגרת הסכמי אוסלו נמסרה העיר בשנת 1996 לשליטתה של הרשות הפלסטינית. מקור הערך: מעובד על פי פנחס נאמן, אנציקלופדיה גיאוגרפית מקראית, תשכ"ו, וברשות הוצאת יבנה
יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן |
|