לדף ראשי



עמק רחב בדרום מערב ירושלים, באורך 5 ק"מ, מדרום גיא בן הנום עד מנזר מר אליס שבדרך בית לחם. בקצהו הצפוני, הסמוך לגיא, עבר הגבול בין נחלת יהודה בדרום ובין נחלת בנימין בצפון (יהושע טו, ה; יח, טז).

בעמק רחב זה בו עלתה הדרך מהשפלה לירושלים, נלחמו הפלשתים פעמיים בדוד לאחר שנמשח למלך על ישראל והתיישב במצודת ציון (שמואל ב ה, יז-יח, כב; כג, יג; דברי הימים א יא, טו; ד, ט). אדמת העמק הסלעית רזה מאוד, וישעיהו משתמש בדלות תבואתה, כשכל יבולה הוא שבלים בודדות, כמשל לשארית ישראל הדלה והמצערה: "והיה כמלקט שבלים בעמק רפאים" (יז, ד-ה).

בשם רפאים נשתייר אולי, זכר לאמונה העממית ברפאים הקדמונים שישבו בו לפנים. הם נמנים במקרא עם החתי והפרזי בין עממי ארץ כנען (בראשית טו, כ; יהושע יז, טו), והתגוררו, כנראה, משני עברי הירדן (בראשית יד, ה; דברים ב, יא, כ). בעמק רפאים נמצאו שרידים, המעידים על תחנות פריהיסטוריות בתחומיו, שבהן מצא האדם הקדמון אחיזה ומחיה.

בעמק זה, אשר מהמאה הט"ז היה ידוע בשמו הערבי: אל בקעה (הבקעה), עומדת תחנת הרכבת שממנה יצאה מסילת הברזל ירושלים-לוד-תל אביב.
בחלק המערבי של העמק, בין טלביה בצפון, מקור חיים בדרום וקטמון במערב - יושבות השכונה היונית והשכונה הגרמנית שמייסדיה בני "הטמפלרים" ("עדת ההיכל") קראו לה: רפאים. "הטמפלרים" באו להיאחז בארץ הקודש, לעבד את אדמותיה ולהחיש את בוא המשיח, לפי טעמם ואמונתם. הם הקימו מושבות בירושלים, בחיפה ובמקומות אחרים. אחת מהן היא השכונה הגרמנית "רפאים" בירושלים. צאצאיהם היו לנאצים שונאי ישראל, ובמלחמת השחרור, נכבשו שכונות עוינות אלה בידי צה"ל ונושבו יהודים ממפוני ירושלים העתיקה ומשבי ציון החדשים.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן