לדף ראשי



בשם זה נקרא הקטע הדרומי של בקעת הירדן אשר בארץ מואב במזרח הירדן, המקביל לערבות יריחו שבמערב הירדן.

גם ערבות מואב מבותרות נחלים (ואדי נמרין, ואדי כופרין ואחרים) ההופכים אותן לארץ פוריה. בחפירות הארכיאולוגיות שנעשו בערבות אלה נחשפו שרידים המעידים על ישוב חקלאי מפותח במקום ועל ערים חשובות שהתקיימו סמוך לנחלים לפני ארבעת אלפים שנה ויותר.

במקרא
ערבות מואב נזכרים פעמים רבות בקשר עם פעולות משה וישראל על סף הכניסה לארץ הבחירה. בערבות אלה, מול יריחו, חנו בני ישראל לאחר כיבוש עבר הירדן המזרחי (במדבר כב, א; לג, מח-מט); כאן פקדו משה ואלעזר הכהן את כל יוצא צבא בישראל מבן עשרים שנה ומעלה (במדבר כו, ג-ד, סג), ולמקום זה הביאו בני ישראל את השבויים ואת המלקוח והשלל אשר לקחו במלחמתם במדינים (במדבר לא, יב).
בערבות מואב נצטווה משה להוריש את כל יושבי ארץ כנען מפני בני ישראל ולהנחיל את הארץ לשבטיהם (במדבר לג, נ-נד; לה, א-ח), כאן גם חילק את ארצות סיחון ועוג ולבני ראובן וגד וחצי המנשה (יהושע יג, לב).

מערבות מואב עלה משה אל הר נבו, שמעל פסגתו הראהו אלהים את הארץ המובטחת אשר לא זכה להיכנס לתוכה, ובערבות אלה אשר בארץ מואב מת ונקבר רועה ישראל מבלי שידע איש את קבורתו עד היום הזה (דברים לד, א-ח).

בערבות מואב החל יהושע את מעשיו הראשונים לקראת כיבוש הארץ, ומשם, מן השטים, שלח מרגלים לרגל את יריחו בטרם יעברו את הירדן (יהושע ב, א).

בסוף ימי בית שני היו ערבות מואב חבל ארץ היפה ביותר במחוז פיריאה שבין פחל בצפון יבש גלעד לבין ארץ מואב, ואותן הוריש המלך הורדוס יחד עם הגליל לבנו הורדוס אנטיפס (קדמוניות יז, ח, א).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן