לדף ראשי




בחבל זה התקיימה ממלכה אמורית, ממלכת עוג מלך הבשן מיתר הרפאים. היא שכנה בצפון מזרח לממלכת סיחון, שנכבשה בידי משה וישראל וניתנה לנחלה לחצי שבט המנשי (במדבר כא, לג- לה; דברים ג', יא, יג ; יהושע יג, כט-לא).

מוצאם של יושבי בשן הקדמונים, שהתורה מכנה אותם בשם רפאים (בראשית יד, ה) אשר "יחשבו אף הם כענקים" (דברים ב, יא), אינו ידוע. באותם הכתובים שעוג מלכם נזכר יחד עם סיחון, מכונים שניהם מלכי האמורי (דברים ג', ח; יהושע ב, י ועוד).

ארץ הבשן, או "ארץ עוג מלך הבשן" (נחמיה ט, כב) כללה לדברי התורה (דברים ג, ד- ה, י) את כל חבל ארגוב, ששים ערים בצורות, וכן "כל הבשן עד סלכה (במזרח) ואדרעי (בדרום). היא השתרעה בין הרי גולן (הגשורי והמעכתי) ממערב, והר הדרוזים ממזרח, ובין שלוחות החרמון בצפון ופלגי הירמוך בדרום.

היו לה שתי בירות: עשתרות ואדרעי, הכל לפי חילופי זמנים או צרכים אסטרטגיים.

ארץ הבשן הייתה מישור גבוה של אדמת לבה: חלקה הצפוני והמערבי, חבל ארגוב בבשן, היה מקום מרעה מהולל ב"פרות הבשן" שלו, ומקום יערות אלונים עשירים, שישעיהו הנביא מזכירם יחד עם ארזי הלבנון הרמים (ב, יג) ; החלק הדרומי והמזרחי, המכונה: א נוקרה, ובתלמוד (עירובין יא.): בקעת בית חוורתן, היה מפורסם בכרמי הגפן המשובחים, שמהם היו לוקחים "חמר חוורין עתיק" לקטורת. ויש אומרים שהכוונה לסוג יין לפי מראהו. בזמננו נחשב המקום לאוצר החטה של א"י וסוריה, שהיה מציף בה את שווקי דמשק.

בתקופת המקרא
בעת כיבוש עבר הירדן המזרחי ניתן הבשן לחצי שבט המנשה. כעשר שנים לפני חורבן שומרון (ב-732) עלה תגלת פלאסר השלישי כובש דמשק על הבשן, "ויגלם לראובני ולגדי ולחצי שבט מנשה..." (דברי הימים א ה, כו). הוא הפך את הבשן לפחוה אשורית בשם: קַרְנִינִ, כשם העיר קרנים שבסביבת עשתרות.

בימי בית שני
בימי בית שני נושבו בבשן יונים סוריים, שהקימו ערים גדולות ופיתחו בה תרבות יונית גבוהה. יונים אלה הציקו מאוד לתושביה היהודים, ויהודה המכבי נאלץ לחלצם ולהעבירם לעבר הירדן מערבה.

בתקופת הרומאים הייתה ארץ הבשן נתונה להתקפות שודדי המדבר שבגבולותיה, ואוקטבינוס אוגוסטוס קיסר מסר חבל ארץ זה במתנה להורדוס הגדול, כדי שישכין בו סדר וישמור על שלום תושביו (מלחמות א, כ, ד). מלך יהודה הושיב בו יהודים עולי בבל, ואחד מהם - זמרי הבבלי - בא מעבר לנהר פרת בראש גדוד של 500 איש, מלבד 100 בני משפחתו, ויסד את העיר הבצורה והאוטונומית בתירה. העיר התפרסמה בבניה "בני בתירא", או "זקני בתירא", שעמדו בראש הסנהדרין הפרושית בירושלים עד בוא אחיהם הגדול הלל הבבלי.

ליד בתירה נוסדו ע"י עולי בבל אחרים ערים ומושבות נוספות, עד כי קם בחבל זה ישוב יהודי צפוף ששמר על גבולות הבשן מפני שבטי המדבר. ישובים אלה המשיכו בהתפתחותם עד חורבן הבית, ופרשי זמרי הצטיינו בגבורתם גם במרד הגדול נגד הרומאים.

בתקופה הערבית והתורכית
אחר החורבן נוסדה בבשן מדינה ערבית בחסות רומי, אבל היהודים נשארו במקומותיהם עוד מאות בשנים, ואף בימי הביניים הוסיף להתקיים ישוב יהודי ניכר בארץ זו.

בימי שלטון התורכים נחשב חבל הבשן - בערבית: אל בֵּתַ'נִיָה - על פחות דמשק, ואחרי מלחמת העולם השניה נספח החבל אל תחום המנדט הצרפתי תחלה ואל מדינת סוריה אחר כך.

מישור הבשן ידוע גם עתה כארץ החיטה הטובה, ואדמתו פוריה יותר מכל אדמת הארץ. יערות האלונים וכרמי הגפנים נשמדו כליל במלחמות השבטים במאות השנים האחרונות.
האוכלוסיה כולה ערבית - ליהודים אין כל זכר בממלכת עוג מלך הבשן.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן