לדף ראשי




חז"ל מונים אותו בין "ארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל" (ב"ב עד:) -

מקורות הירדן
מקורות הירדן הם שלושת הנחלים חצ'באני, לדאן ובניאס, הנובעים מהמעיינות העשירים שבמורדות החרמון.

החצ'באני (נחל שניר), המקור הצפוני ביותר הנובע מהצלע הצפון מערב של החרמון, ליד העיר חצ'ביה שמעבר לגבולות הארץ, הוא הארוך שבשלשת הנחלים (40 ק"מ) והגבוה שבהם (526 מ').

מזרחה לו זורם המקור השני, לדאן (נחל דן), המגיח מרגלי תל בדרום החרמון, הידוע בפי הערבים בשם: תל אל קאדי (גבעת השופט), ואשר עליו עמדה בעבר העיר דן הקדומה. נחל זה עשיר במימיו והוא חלק חשוב ממקורות המים של הירדן, ועל כך אמרו בשם ר' יוחנן: "למה נקרא שמו ירדן? שיורד מדן" (בכורות נה.) - פלביוס מכנהו בשם: הירדן הקטן (קדמ' ה, ג, א; ח, ח, ד).

המקור השלישי, ולדעת חז"ל החשוב ביותר, הבניאס (נחל חרמון), זורם מזרחה לדן. הוא יוצא ממערת פמייס אשר ליד הכפר בניאס במורד הדרומי של החרמון על גבול א"י וסוריה. שמו הערבי "בניאס" הנהו שיבוש השם היוני פניאס, על שם האליל פַּן שאליו היו היונים עובדים במערה זאת. אורך הנחל רק 9 ק"מ, אבל כמות מימיו, 25 א' ממ"ע לשעה, שקולה כנגד שני המקורות האחרים גם יחד, ומכאן דעת חז"ל כי "יוצא ירדן ממערת פמייס", או בניסוחו של רב כהנא: "זכרותיה דירדנא (עיקרו של ירדן) ממערת פמיס" (שם שם).

כשמונה ק"מ בדרום תל אל קאדי, בגובה של 80 מ', מתאחדים כל שלושת הנחלים לנהר אחד גדול, הוא הירדן.

נהר הירדן
אורך הירדן על התפתלויותיו הוא 330 ק"מ (במקום 140 ק"מ בקו האוויר), ורחבו שונה: ליד משמר הירדן 25 מ', לפני נפלו לכנרת – 45; נוכח יריחו – 60, וליד תוצאותיו לים המלח – 72 מ'; רחבו הבינוני 30 מ'. גם עמקו שונה מאוד: יש מקומות רבים בהם אפשר לעברו ברגל, בייחוד בימות הקיץ האחרונים. מקומות אלה, הידועים בתנ"ך בשם: מעברות הירדן, מספרם 54, אך לעומתם יש אשר באורך עשרות ק"מ אי אפשר לחצות אותו ברגל, בייחוד בעונת הגשמים כאשר יגאה ויעבור על גדותיו. מטעם זה הקימו עליו גשרים אחדים, אשר החשובים שבהם הם: ג'סר בַּנַאת יעקוּבּ (גשר בנות יעקב) ליד משמר הירדן, במקום שעוברת הדרך מא"י לדמשק; ג'סר אל מֻגַ'מִע (גשר ההתחברות, ובעברית: גשר נחלים) במקום שפך הירמוך אל הירדן; גשר אלנבי על יד יריחו, בו עוברת הדרך מיריחו לרבת עמון, בירת הממלכה הירדנית.
המוביל הארצי ומפעלי מים שונים הקטינו מאוד את המים הזורמים בירדן, והיום הוא נהר דל שלא נותר בו הרבה מתפארתו בעבר.

שמו
יש אומרים שהוא נקרא בשם "ירדן" על שום המורד הגדול שהוא יורד בזרמו: הוא מתחיל בגובה של 80 מ' מעל פני הים, עובר את עמק החולה וזורם דרך ים כנרת, עד שהוא נשפך אל ים המלח במקום הנמוך 392 מ' מפני הים.

יש הסוברים שהשם קדום ביותר, ואינו עברי במקורו.

הירדן בשעה שכל מימיו זרמו בו, יכל להזרים 180 א' ממ"ע מים לשעה, אבל חשיבותו המיוחדת בכוח האצור בזרמו הנופל במורד של 472 מ'. בייחוד חזק היה שטפו בין אגם החולה וים כנרת בדרך שבה יורד 282 מ' לאורך 16 ק"מ. שיפועו מגיע, אפוא, ל 17.6 לק"מ, והוא יצר במקום זה בלבד למעלה מ- 30 א' כוחות סוס. בחלק מכוח זה השתמש המהנדס רוטנברג להקמת מפעל חשמל גדול מדרום לכנרת, במקום שפכו של הירמוך לירדן. המפעל חדל לפעול במלחמת השחרור.

המוביל הארצי הטה את מי הירדן, ועכשיו דלה מאוד כמות המים הזורמת בירדן.

הירדן אינו נוח לשיט בגלל הפיתולים המרובים של אפיקו (בין הכנרת וים המלח מתפתל הירדן במידה רבה כזו שקו אפיקו גדול פי שנים מהקו הישר שבין שני ימים אלה)ץ

הירדן הוא הגבול המפריד בין הארצות שמשני עבריו, כאשר נקרא ביהושע (כב, כה) : "וגבול נתן ד' בינינו וביניכם... את הירדן...".

הירדן מקבל גם מי נהרות ונחלים רבים הנשפכים לתוכו משני עבריו. אפיק הירדן המתפתל אינו מסוגל לקלוט את כל מי השיטפונות של ימות הגשמים. מאז ומתמיד גאו מי הירדן בעונה זו, עלו על גדותיו, הציפו את השטחים הנמוכים מסביב וגרמו להתהוות ביצות החולה המפורסמות.

רבים מהנחלים מביאים לירדן מים מינראליים ממעיינות עבר הירדן, ומי הירדן מכילים, לכן כמות מסוימת מהמלחים של מי ים המלח. מכאן הסגולות הרפואיות שמייחסים למי הירדן מתקופת המקרא ועד היום: בימים הקדומים שלח אלישע הנביא את נעמן שר צבא מלך ארם לרחוץ שבע פעמים בירדן וישב בשרו ויטהר מצרעתו (מלכים ב ה).

בימינו באים רבבות צליינים לרחוץ במי הירדן.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן