לדף ראשי



במקרא
ביהושע (יג, טו-טז) נזכרת מידבא בין הערים שניתנו למטה ראובן, והיא מסמנת בכתובים את אורך הגבול המזרחי של נחלת שבט: ממידבא בצפון עד דיבון בדרום מצד אחד, וממנה עד חשבון שמצפון לה מצד שני (יהושע יג, ט-י). במלחמת דוד בבני עמון באו צבאות ארם לעזרת העמונים "ויחנו לפני מידב", אך ניגפו לפני חיל יואב (דברי הימים א' יט, ז, יד). אחרי מות אחאב, כאשר פשע מואב בישראל (מלכים ב' א, א) סיפח מישע מלכה את מידבא לארצו (מצבת מישע, שורה ח). ישעיהו מונה אותה בין ערי מואב (טז,ב), אך בימי ירבעם בן יואש חזרה, כנראה, לישראל.

בימי בית שני
בימי בית שני הייתה עיר מבוצרת בשלטון הנבטים. אחרי מות יהודה המכבי (160), כאשר הוליך יוחנן אחיו את רכוש החשמונאים להניחו אצל "בני נביות אוהביהם", התנפלו עליו מן המארב תושבי מידבא בעלי ברית בכחידס והר גוהו (מקבים ט, א, לה-לו; קדמוניות יג, א-ב). יונתן ושמעון מיהרו לנקום מהם את דם אחיהם, ובעבור דור אחד כבש יוחנן הורקנוס את העיר מידי אנטיוכוס (מלחמות א, ב, ו). הורקנוס השני בן אלכסנדר ינאי החזירה לנבטים חלף עזרתם במלחמתו באחיו אריסטובלוס, ובימי הורדוס היה נציב נבטי מושל מידבא, אבל הישוב היהודי הוסיף להתקיים בה בצד גרים ונכרים עד אמצע המאה השלישית למניין, עד חדירת הנצרות לעיר זו. בימי השלטון הערבי, כאשר שוכני המדבר הציפו את עבר הירדן המזרחי, החריבו גם את מידבא, והיא נושבה מחדש רק בשנת 1888 על ידי נוצרים מקיר מואב.

בימינו
מידבא היא עיירה נוצרית בת 5000 תושבים בממלכת ירדן, 9 ק"מ מדרום לחשבון וכשלושים ק"מ דרום מערב לעמאן בירתה, ובה חורבות רבות מהתקופה הביזנטית.

תחת ערמת אבנים ועפר באחת החורבות שבמידבא הקדומה נחשפה בשנת 1896 רצפת פסיפס של כנסיה ביזנטית מהמאה השישית למניין, ובה מפת ארץ ישראל ועליה שמות המקומות ביונית. מפה זו הידועה בשם "מפת מידבא", היא מהמפות העתיקות ביותר שנתגלו עד עתה בארץ ישראל.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן