לדף ראשי



העיר נזכרת בכתוב בין מצפה והכפירה לבין צלע האלף והיבוסי – ירושלים:

וְהַמִּצְפֶּה וְהַכְּפִירָה וְהַמֹּצָה: (יהושע יח, כו).

בדברי הימים א' (ח, לו-לז; ט, מב-מג) מכונה בשם מוצא ראש בית אב במטה בנימין מצאצאי יונתן בן שאול. ייתכן אפוא, שהמצה הייתה מקום מגוריה של משפחה בנימינית זאת.

בשם מוצא נזכרת עיר זו גם במשנה, הקובעת אף את מקומה:

"מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות (ענפים גדולים) של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח…" (סוכה ד, ה).

לאחר חורבן הבית הפכה מוצא למושב חיילי רומי המשוחררים, ונקראה בשם רומי: קולוניה. ברבות הימים השכיח השם הרומי החדש את השם העברי הקדום, וחז"ל נזקקו לדרש כדי לבאר טעמו. כך, למשל, אנו קוראים בירושלמי (סוכה ד, ג): "מהוא מוצא? – ממצייא (פירוש: מוצא מכלל מס) אמר ר' תנחומא: קלונייא הוה שמה". וחכמי התלמוד הבבלי, שבאו לפרש את משנתנו, התפלאו על עצם מציאותו של השם העברי במשנה, ואמרו:

"…מקום קלניא הוה, ותנא דידן (התנא של המשנה) מאי טעמא קרי ליה מוצא? – איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא" (סוכה מה.).

לדעתם, השם הנכון הוא קלוניא, ומוצא אינו אלא כינוי שניתן לה בגלל הפטור ממס המלך, כדין מושב חיילים.

השם קולוניה נשמר בשם הכפר הערבי הנטוש קלוניה שעמד במורד ההר בצד הדרך ירושלים – תל אביב, כארבעה ק"מ צפון מערב לירושלים. אבל בימינו הוחזר למקום הקדום שמו העברי העתיק ובטבת תר"כ הקימו יהודי ירושלים בדרום מזרח לכפר ישוב חקלאי יהודי בשם מוצא. לאחר התלבטויות מרובות וחילופי מתיישבים הוקמה המושבה מחדש בעזרת לשכת בני ברית בירושלים בפסח תרנ"ד.
במאורעות תרפ"ט - 1929, התנפלו הערבים על המושבה, רצחו אחדים ממתיישביה ואף ניסו להחריבה כליל. המושבה ננטשה לשנה, ואחר כך חזרו אליה תושביה. בשנת 1933 הוקם לידה הישוב מוצא עילית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן