לדף ראשי



השערה ודאית לגבי כוונתו ומחשבתו של אדם. למשל, אדם שהלך בנו היחיד למדינת הים, ושמע שמועה - לא נכונה - שמת בנו, ועמד וציווה את כל נכסיו לאדם אחר, ולאחר מכן בא בנו, יש מי שאומר, שאין נתינתו נתינה.
הסיבה היא, שיש אומדנא דמוכח, שאילו ידע שבנו יחידו חי, לא היה נותן את הנכסים לאותו אדם. לכן, אף על פי שלא פירש בשעת הנתינה שהוא נותן מחמת מות בנו, אנו מסתמכים על הנחה זו לגבי מה שהניע אותו לנתינה, וקובעים שאין נתינתו נתינה, משום שלא גמר בדעתו להקנות את הנכסים בתנאים האמיתיים, שהיו באותה שעה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן