לדף ראשי

"ומאין היו משיאין משואות... ומחוורן לבית בלתין. ומבית בלתין לא זזו משם, אלא מוליך ומביא ומעלה ומוריד עד שהיה רואה כל הגולה לפניו כמדורת אש" (ראש השנה פ"ב, מ"ד).

פסגת ההר של בית בלתין הייתה בקשר עין עם אחד מהרי החורן מצד אחד, ומן הצד האחר השקיפה על יישובי היהודים בבבל. חז"ל עדיין ידעו על מקום זה. רב הונא, כאשר עלה מבבל לארץ ישראל ועבר ליד בית בלתין, נתעכב שם ועלה לראש ההר, כדי לצפות ממנו על בבל: "כד סלקינן להכא – סלקינן ראש בית בלתין והוינן חמיין דקלייא דבבל כאילין חגייא" (ירושלמי ראש השנה פ"ב, ה"ב).

היישוב בית בלתין היה ידוע גם בשם אחר: "מאי בית בלתין? אמר רב: זו בירם. מאי גולה? אמר רב יוסף: זו פומבדיתא" (ראש השנה כג, ע"א ורע"ב). לפי פירושם של בעלי התוספות (שם ע"ב): "זו בירם, משמע כאן שהוא מארץ ישראל. וכן מפרש רבינו תם".

יש ללמוד מכאן, שהמשנה מנתה בשמותם רק את ראשי ההרים שבארץ ישראל, שמעליהם היו משיאים את המשואות, כדי להודיע על קידוש החודש, שנערך בבית הדין בירושלים. ההר הראשון שממנו השיאו את המשואות היה הר המשחה, שהשקיף על ירושלים מצד אחד – ועל בקעת הירדן למזרח ולצפון – לצד האחר: וההר האחרון בתחום ארץ ישראל היה בית בלתין.

כיום מקומו איננו ידוע.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן