לדף ראשי



ארכו כ- 65 ק"מ, ורחבו הממוצע – 14; שטחו קטן והולך בגלל ההתייבשות, והוא עתה כ- 650 קמ"ר – מחצית משטחו לפני שמונים שנה. פניו נמוכים 421 מ' מפני הים התיכון. חופיו תלולים, בייחוד בצד המזרחי. חצי אי קטן, המכונה 'הלשון', מתפרץ לים מהרי העברים שבמזרח ומחלקו לשני חלקים: הצפוני, והוא הגדול, שעמקו הרב ביותר 401 מ', והדרומי עמקו 11 מ' בלבד. האגן הדרומי של ים המלח התייבש מאז הקמת המוביל הארצי, ומי הירדן אינם זורמים עוד לים המלח. קרקעו בצפון הוא 793 מ' מתחת לפני הים התיכון, והוא המקום הנמוך ביותר בעולם.

לדעת הגיאולוגים, ים המלח הוא שריד של ימה גדולה שכיסתה לפנים את כל בקעת הירדן. לאחר שימה זו התייבשה, נשארה שארית שחפפה תחילה רק את האגן הצפוני, ואח"כ התפשטה גם על פני האגן הדרומי. מי הים בקצה האגן הדרומי היו רדודים מאוד: 3.60 מ' בעומק, ובסמוך לשפת הים רק עשרות ס"מ בלבד, ועל יסוד זה משערים, כי בתקופת האבות היה כאן המישור "עמק השדים", שבו נלחמו מלכי הברית של כדרלעומר עם מלכי סדום ועמורה, ואשר כותב התורה מזהה אותו עם ים המלח: "כל אלה חברו אל עמק השדים, הוא ים המלח" (בראשית יד, ג). בשנים האחרונות גוברת ירידת פני הים בגלל הגברת השאיבה להשקאה משני צדי הירדן ובגלל הבצורת. ירידה זו פוגעת בעיקר באגן הדרומי הרדוד: ירידה במטר אחד בגובה פני הים גורמת (לדעת המהנדס מ. כהנר) לחשיפת רצועת החוף ברוחב של ק"מ בשטח האגן. כתוצאה מהנמכת פני הם בשלושים השנים האחרונות קטן שטח האגן הדרומי בשבעים קמ"ר. כיום יבש האגן הדרומי, ורק חלקו הצפוני של ים המלח שרד.

הים נקרא "ים המלח", על שם המלחים המרובים שמכילים מימיו. ששה מיליון טונות של מים זרמו בעבר מידי יום מהירדן אל ים המלח, כמות מים שהייתה צריכה להגביה את פני הים משנה לשנה; גם נחלי מים ומעיינות גופרית ומלח משני עבריו זורמים גם הם אל הים. אבל החום הטרופי שבעמק נמוך זה מאדה את כל אוצרות המים הנשפכים אל היום הסגור. אדים אלה מתרוממים כעמודי עננים נישאים באוויר ומכסים בערפל כל הארץ מסביב, והעומד על הר הזיתים יראה תמיד מעין ענן פרוש על הים. ולעומת המים המתאדים, שוקעים המלחים והמחצבים בים, מרווים את המים בתמיסה עבה של מלח.

המתרחץ בים זה, גופו מתכסה בגבישי מלח דקים. בגלל החומרים המוצקים המרובים, שכמותם בים המלח גדולה פי 8-7 מאשר בים התיכון, מי הים כבדים, ואך בקושי יטבול אדם את גופו בהם, כטובל בשמן, וכן העיד פלביוס (מלחמות ד, ח, ד) כי "קשה מאוד לאדם לטבול במי הים הזה", והאנשים שציוה אספסינוס להשליך למצולות ים המלח, כשידיהם כפותות ואינם יודעים לשחות, צפו על פני המים כאילו צנפה אותם רוח למעלה". ובגמרא אמר רבי דימי כי "מעולם לא טבע גברא בימא דסדום". בגלל חריפות המים לא יוכלו בעלי חיים לחיות בו, ושום צמח אורגני לא יוכל להתפתח בתוכו. קללת אלהים רובצת על המקום, כדברי הכתוב: "ויהפך את הערים האל ואת כל הככר... וצמח האדמה" (בראשית יט, כה). ארץ מלחה, ולא תשב – "ים המות" יקראו לו אומות העולם.

על גורלו של ים מות זה לעתיד לבוא, ראה יחזקאל בחזון:

"והנה מים יוצאים מתחת מפתן הבית (בית המקדש) קדימה... וירדו על הערבה ובאו הימה, אל הימה המוצאים (בתרגום הפשיתטא: "החמוצים", לאמר: המלוחים) ונרפאו המים (אשר בים). והיה כל נפש חיה אשר ישרץ... שם... יחיה, והיה הדגה רבה מאוד... כדגת הים הגדול..." (מז, א-י).

על היום הגדול, בו יזרמו מים חיים מירושלים אל ים המלח, התנבא גם זכריה:

"והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים, חצים אל הים הקדמוני (המזרחי, הוא ים המלח) וחצים אל הים האחרון (המערבי, הוא הים הגדול), בקיץ ובחורף יהיה" (יד, י).

פני ים המלח עולים ויורדים בצורה ניכרת, בהתאם לברכת הגשמים של השנה. בשנים שחונות מתמעטים המים באגן הדרומי, בייחוד בעונת הקיץ, עד כדי כך שפעמים ניתן היה לאדם ולבהמתו לעבור מהלשון שבמזרח לנקודה שממול בצפון הר סדום שבמערב. בתופעה זו, שאולי הייתה קיימת פה גם בימי קדם, יש כדי לבאר את ערכן ותפקידן של מצודות ודרכים במערב הים ובמזרחו.

שמות הים ומיקומו
בספר דברים (ג, יז; ד, מט) ובנביאים ראשונים (יהושע ג, טז; מלכים ב יד, כה) מכונה ים המלח בשם: ים הערבה, על שם עמק הערבה שבדרומו וערבות הירדן שבצפונו, ובנביאים האחרונים (יחזקאל מז, יח; יואל ב, כ; זכריה יד, ח) מכונה בשם: הים הקדמוני (המזרחי, מן: קדם), בניגוד לים הגדול הנקרא בפי יואל (שם שם) בשם: הים האחרון (המערבי) – חז"ל יקראו לו: ימה של סדום, ומונים אותו בין "שבעה ימים שמקיפין את א"י (בבא בתרא, עד:). ופלביוס בקדמוניות (א, ט, א) מכנהו בשם ים החמר, ביונית: Asphaltitis.

ים המלח מפריד בין ארץ יהודה ממערב וארץ מואב ממזרח, ובמקרא משמש כמה פעמים לציון גבולות הארץ. כך, למשל, נזכר הים בתיאור גבולות ארץ כנען לפני הכיבוש הישראלי:

"והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה (אשר בקדם)... וירד הגבול (המזרחי) הירדנה, והיו תוצאותיו ים המלח" (במדבר לד, ג, יב).

וכן מסמנים בו את גבולות שבטי עבר הירדן מזרחה בממלכת סיכון (דברים ג, יז; יהושע יב, ג), ובייחוד את גבולות יהודה ובנימין:

"ויהי להם (לבני יהודה) גבול נגב מקצה ים המלח מן הלשון הפונה נגבה... וגבול קדמה ים המלח עד קצה (שפך) הירדן..." (יהושע טו' ב, ה).

ובתיאור גבול בנימין אנו קוראים:

"והיו תוצאות הגבול (הדרומי) אל לשון ים המלח צפונה, אל קצה הירדן נגבה" (שם יח, יט).

מפעלי ים המלח
מאז קמה "חברת האשלג הא"י (בסוף 1929) לניצול מחצבי ים המלח, הפך ים המוות לים של חיים, המעשיר את הארץ כולה בכמויות העצומות של מלחיו. במפעלי ים המלח מפיקים כמויות גדולות של אשלג, אשלגן, מגנזיום ומלח בישול.

בחלקו הדרומי מפיקים גם כמויות גדולות של חמר (אספלט), שאחרי ימי סערה עולה וצף על פני המים בגושים גדולים ה"דומים במראיהם ובגדלם לשורים כרותי ראש" (מלחמות ד, ח, ד). יש אומרים שהמצרים היו משתמשים ב"חמר יהודי" זה לחניטת המתים. בשפתו הדרום מערבי, במקום סדום המקראית, מתרומם הר מלח גדול, הר סדום, בנוי גבישי מלח נקיים ושקופים, שממנו חוצבים "מלח סדומית" הנמנית בתלמוד (כריתות ו.) בין סממני הקטורת. וכך, לאחר דורות ויובלות של שממון הוקמו בשנים האחרונות ישובים עבריים גם על חופי ים זה.

מצפון לעין פשחה ('עין עגלים' שביחזקאל מז, י) נמצאת מערת קומראן, בה התגלו "המגלות הגנוזות" המפורסמות כיום בעולם כולו.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן