לדף ראשי



בחלוקת הארץ עלה גורל יששכר בין שבטי הצפון ושבטי המרכז, בין נפתלי מצפון וזבולון מצפון וצפון מערב לבין מנשה ממערב ומדרום, אבל גבולות נחלתו לא הובהרו במקרא כל צרכם. הכתובים (יהושע יט, יח-כב) פותחים בתיאור ערי הגבול (יח) ועוברים לרשימת הערים בתוך תחומי הנחלה (יט-כא) וחוזרים לערי גבול, וקשה להפריד ביניהן ולהבחין בין אלה לאלה.

בהסתמך על תיאור הגבולות של השכנים (יהושע יט, יא, לח) ורשימת המקומות שהיו "למנשה ביששכר..." (יהושע יז, יא) וכן על הערים שניתנו מחלקו ללויים (דברי הימים א ו, נז), ניתן לקבוע גם את גבולות יששכר עצמו:

הגבול המערבי עבר מיזרעאל בדרום אל כסלות (היא כסולות תבור על הגבול הדרומי-מזרחי של זבולון), ופגע בתבור בגבולו המשותף עם זבולון ונפתלי.

הגבול הצפוני פנה מהתבור מזרחה אל שחצימה, וממנה אל בית שמש שמעל גבול נפתלי סמוך לירדן, דרום מזרח ליבנאל.

הגבול המזרחי נמשך לאורך הירדן, מבית שמש בצפון עד הנקודה שבצפונית מזרחית לבית שאן בדרום.

הגבול הדרומי הברור פחות מכולם ומוסכם פחות מהם, יען כי גם הגבול הצפוני של מנשה שכנו לא תואר לפרטיו. יש מניחים, כי קו הגבול שפנה מיזרעאל מזרחה עבר מצפון לג'נין ועפרה עד הגיעו לקצה גבול המזרח שבצפון-מזרח לבית שאן. ויש המסיקים מתיאור מובלעות מנשה ביששכר (שם יז, יא) כי הגבול עבר בין הרי הגלבוע לבין רכס אפרים העיקרי, לאורך שפתו הצפונית של נחל בזק.

לפי גבולות אלה נכללו ביששכר גם הרי הגלבוע וגם החלקים הפוריים של צפון מזרח עמק דותן ומזרח עמק יזרעאל, ובהם "ערים שש עשרה וחצריהן" (שם יט, כב). אמנם מנין הערים שבכתוב אינו עולה אלא 15, אך נראה כי התבור שבכאן מכוון לעיר הלויים תבור (דברי הימים א ו', סב) שהייתה על גבול יששכר וזבולון.

בתחומים אלה היו לישראל מלחמות רבות עם עמים שונים: מלחמת ברק, שירד מהתבור, בסיסרא ובמלכי כנען (בעלי בריתו) בתענך על מי מגדו (שופטים דה יד; ה, יט); מלחמת גדעון במדיינים, שהחלה בעין דור ונסתיימה במנוסת האויב עד בין השטה... (שם ז, א, כב); מלחמת שאול בפלשתים ליד יזרעאל ובהר הגלבוע (שמואל א כט, א; לא, א); התנגשות. יאשיהו מלך יהודה בפרעה נכה במגדו (מלכים ב כג, כט).

בברכת יעקב לבניו נאמר על יששכר: "יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים. וירא מנוחה כי טוב, ואת הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבול ויהי למס עובד". (בראשית מט, יד-טו), וברכה זו משקפת יפה את התיאור הטופוגרפי של נחלתו ואת המצב המדיני של שבטו: נחלת יששכר השתרעה בחלק הדרום מזרחי של גליל התחתון בצורה רמה ששיאה הוא "גבעת המורה" (515 מ') בעוד שהיא יורדת במדרון לעומק הירדן במזרח ובשיפוע קל לעמק יזרעאל במערב. ומכאן דרשת חז"ל:

"יששכר חמור גרם – מדבר בארצו: מה חמור זה נמוך מכאן ונמוך מכאן וגבוה באמצע, כך (נחלתו של יששכר) בקעה מכן ובקעה מכן והר באמצע".

וכך דרשו את התיבות: "רובץ בין המשפתים" – אלו שתי בקעות" בקעת פסלון (היא בקעת כסולות בצפון גבעת המורה) ובקעת (עמק) יזרעאל (בראשית רבה צח, יז).

נחלת יששכר הייתה בחלקים הפוריים ביותר של הארץ: בעמק יזרעאל, בדותן ובבית שאן, ורבים היו בה בעלי חיים, תבואות ופירות. כך, למשל, בזמן המלכת דוד בחברון

"מביאים (אנשי יששכר) בחמורים ובגמלים ובפרדים קמח, דבלים וצימוקים ויין ושמן ובקר וצאן לרוב..." (דברי הימים א יב, מ).

כאן שמח יששכר באהליו על ארצו כי נעמה, ויחד עם זבולון אחיו ושכנו "עמים הר (להר התבור שעל גבולם המשותף) יקראו" לזבחי צדק (דברים לג, יח).

כל הטוב הזה לא נפל בידיו מיד עם חלוקת הארץ, אלא לאחר מלחמת דבורה. בראשונה היו ערי העמק, ואולי גם הרי הגלבוע, בידי הכנענים. יששכר, על אף מספרו הרב (64,300 יוצאי צבא, השלישי בגדלו בין השבטים – במדבר כו, כג-כה) לא הרהיב עוז להלחם בבעלי רכב הברזל, שליטי העמקים. הוא בחר בכניעה זמנית, כמרומז בברכת יעקב: "ויט שכמו לסבול, ויהי למס עובד". היה עסוק בגידול מקנה של עדריו ונושא בעול הכנענים "כחמור גרם". אך בני יששכר נחשבו בכ"ז לגיבורי חיל "יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל" (דברי הימים א יב, לב), וכאשר ברק בן אבינועם הזעיק צבא משבטי זבולון ונפתלי להלחם בכנענים, מיהר גם יששכר להתחבר אליהם ולהלחם עמם:

"ושרי ביששכר (קרי: ושרי יששכר) עם דבורה, וישכר כן ברק בעמק שלח ברגליו" (שופטים ה, טו).

אחרי נצחון דבורה היה גם יששכר לשבט העומד ברשות עצמו, וממנו קמו אח"כ השופט תולע בן פואה (שם י, א) ובעשא בן אחיה מלך ישראל (מלכים א טו, כז).

בני יששכר נזכרים גם בין נציגי השבטים במועצת המלך בימי דוד (דברי הימים א כז, יח) ובין הבאים ממלכת אפרים לעשות את הפסח בירושלים בימי חזקיהו (דברי הימים ב ל, יח).




הערות לערך:
שם המעיר: גילה
הערה: האם שומרון המקראית הייתה בנחלת שבט יששכר?

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן