לדף ראשי



הר בנחלת מטה אשר, בגבולו הדרום-דרום מערב (יהושע יט, כו). הכרמל נמשך לאורך 22 ק"מ, במקביל לקישון, מהרי אפרים עד חוף הים בדרומה של חיפה, ומפריד בין עמק יזרעאל ועמק זבולון ממזרח, לבין רמת השרון ממערב.

הכרמל, כמו הר הגלבוע ממזרח לו, אינו גבוה ביותר (548 מ'). כיוון שהוא מוקף שטחי מישור ובקעות, הוא בולט מאוד על פני סביבתו, ועושה רושם של הר גבוה לכל המתקרב אליו מצד הים או מצד העמק. מעל ראשו מתגלה מראה נשגב של העיר חיפה והמפרץ, והיישובים לצפון עד עכו. בחלקו הצפוני יורד הכרמל במורד תלול עד שפת הים, כמליצת הנביא: "וככרמל בים יבוא" (ירמיהו מו, יח).

השם "כרמל"
ראש הכרמל וצלעותיו היו מכוסים בימי קדם עצי יער, חורשות וכרמים, ויש אומרים ששם "כרמל" פירושו כרם-אל. ריבוי העצים שעליו, שימש בפי משורר שיר השירים סמל לשערותיה המרובות והיפות של השולמית: "ראשך עליך ככרמל..." (ז, ו). בפוריותו ויופיו היה הכרמל בפי הנביאים והמשוררים סמל הפוריות והיופי של הארץ, כשם שהלבנון היה סמל העוז והחשיבות. בנבואתו על הרמת קרן הארץ בימי שיבת ציון אומר ישעיהו (לה, ב): "כבוד הלבנון ניתן לה, הדר הכרמל והשרון", וירמיהו מכנה את כל הארץ היעודה בשם: ארץ הכרמל: "ואביא אתכם אל ארץ הכרמל לאכול פריה וטובה" (ב, ז).

הדר הכרמל עורר מאז ומעולם התפעלות ויראת הכבוש בעיני כל רואיו, וכבר בימי קדם שימש מקום פולחן לכנענים, שהקימו עליו מזבחות לבעל. יתכן שזהו המקום אשר כינוהו בשם: "ראש קדוש". אפשר להסיק מדברי הכתוב: "וירפא את מזבח ד' ההרוס" (מלכים א יח, ל), כי על הכרמל היו מזבחות או מזבח גם לאלהי ישראל.

ההר נודע בישראל ובעמים רק לאחר מלחמתו של אליהו בבעל. אל הר זה ציוה אליהו את אחאב לקבוץ "את כל ישראל ואת נביאי הבעל", ועליו הוכיח הנביא כי "ד' הוא האלהים" (מלכים א יח, ל). על פסגתו העליונה של הכרמל, הידועה בשם הערבי "אל מוחרכה", (מקום השריפה: כיום: קרן הכרמל), מראים ללא יסוד איתן את המקום שעליו, לפי המסורה, ענה ד' לאליהו באש.

ההוגה האנגלי אוליפנט חושב פסגה זו לצרה מכדי להכיל המונים, והוא קובע את מקום המזבח של אליהו ברמה שטוחה במרחק ק"מ וחצי מצפון למוחרכה, במקום שמצא, לדבריו, שרידי מזבח עתיק.

עם חורבן ממלכת שומרון חרבו גם יישובי הכרמל, כמרומז בנבואת עמוס (א, ב): "ד' מציון ישאג... ואבלו נאות הרועים ויבש ראש הכרמל".

בימי בית שני "נחשב הכרמל על גבול הצורים" (מלחמות ג, ג, א), ועל כן, אולי, מסמן אותו מחבר האונומסטיקון כהר "מבדיל בין ארץ ישראל ופיניקיא".

במלחמת חמש השנים שנלחם אלכסנדר ינאי לכיבוש רצות החוף, הצליח להחזיר גם את הכרמל ליהודים.

באדמת הגיר של הכרמל ושלוחותיו מצויות כאלף מערות צרות ומפותלות בכניסתן, והן נוחות לשמש מקום מפלט. במערות הללו התגלו שרידים פרהיסטוריים, שיש להם חשיבות עולמית: שיירים של טיפוס אדם פרהיסטורי מיוחד במינו, הקרוי במדע בשם "האדם הארץ-ישראלי". וכן נחשפו שם שרידי עצמות חיות ושרידי כלים, מהם ממצאים מתקופת האבן התיכונה והחדשה. במערות אלה התחבאו בוודאי נרדפים שונים מחמת רודפיהם, ולכך רומזים דברי הנביא: "ואם יחבאו בראש הכרמל, משם אחפש ולקחתים..." (עמוס ט, ג). מערות אלה היו, כנראה, גם משכנם של נביאים מתבודדים, ובהם אליהו ואלישע תלמידו, כפי שמעידים הכתובים במלכים א ומלכים ב (יח, מב; ד, כה). אולי במערות אלה החביא גם עובדיה את נביאי ד' (מלכים א יח, ד, יג).

במאות הראשונות לספירה הנוצרית מצאו בהן מקלט נזירים נוצרים רבים, ולכן קדוש ההר גם לנוצרים שהקימו עליו כנסיות ומנזרים רבים. בימי הצלבנים נוסד עליו במאה ה-12 מסדר נזירים קתולים בשם כרמליתים, שאליהו הנביא הוא קדושם הנערץ. מסדר זה בנה בצפון מערב ההר מנזר גדול בחסות צרפת, ובו מראים מתחת המזבח את "מערת אליהו". היהודים והמוסלמים מזהים את "מערת אליהו" (אל ח'צ'ר) במדרונו הצפוני של ההר, מול בת גלים שעל שפת הים.

בתקופת המשנה והתלמוד
פני ההר ובבקעותיו היו יישובים יהודים רבים, ומהם שנתקיימו גם בתקופת המשנה והתלמוד ואף לאחר מכן. נתגלו גם שרידים מבתי כנסיות. בכפר עוספיא, היושב סמוך לשיאו של ההר, בגובה 546 מטרים מעל פני הים, נתגלו חורבות בית כנסת מן המאה החמישית או הששית לספירה ולו רצפת פסיפס עם ציורי מנורות בעלות שבעה קנים ציורי אתרוגים, לולב ושופר ועוד ציורים, כתובת "שלום על ישראל" ושברי כתובות אחרות בעברית ובארמית. השם העברי של המקום היה חוסיפה והוא נזכר באחת הקינות שנכתבו על חורבנה.

על פרט מענין חיי היישובים היהודיים מצביעים דברי ר' שמואל בר חייא בר יהודה בשם ר' חנינא: "התחיל גלגל חמה לשקוע, אדם עומד בראש הר הכרמל ויורד וטובל בים הגדול ועולה ואוכל בתרומתו. חזקה ביום טבל" (ירושלמי ברכות פ"א, ה"א).

מסורת קדומה מרמזת על המקום ששם בנה אליהו הנביא את מזבחו (מל"א יח, לב). הערבים קוראים למקום "אל-מוחרכה" (= מקום השרפה), על אחד משיאי הר הכרמל, בגובה 514 מטרים מעל פני הים. בצלע המערבית של ההר, סמוך לחיפה, מראים את מערת אליהו. אחד מתלמידי הרמב"ן, שביקר על הר הכרמל, כותב:

"שם בהר הכרמל בשפוע ההר - מערה. שם בית הכנסת לאליהו, זכור לטוב. למעלה משם, בראש ההר - מערת אלישע. מחיפה הולכים לאורך הר הכרמל, כארבע פרסאות, ומשם עולים בהר ושם [מזבח] אליהו ז"ל בהר הכרמל. למטה מן ההר, כנגד המזבח, שם נחל קישון" (תוצאות ארץ ישראל, ש. אסף, מקורות ומחקרים עמ' 77).

במשך דורות רבים החזיקו היהודים במנהגם לבקר במקומות אלה. ר' שמואל די אוזידא, בפירושו למגילת רות, כותב: "בלכתי להשתטח על קבר הצדיקים עליתי אל הר הכרמל... ירדתי ממקום המזבח ללכת אל צפורי, מקום קבר איש האלקים רבינו הקדוש, עליו השלום" (אגרת שמואל, רות א, ב).


כיום בנוי הכרמל שכונות ופרברים של העיר חיפה, ובחלקו הדרומי מצויים כפרים דרוזיים ויהודים. בראשית התיישבות החדשה נוסדו בשלוחה הדרום מערבית ביותר של הכרמל המושבה זכרון יעקב (1882) ובנותיה, ומשנת תר"פ התחילו להקים שכונות ופרברים על שטחי ההר הסמוכים לחיפה.

הערבים מכנים את ההר בשם: ג'בל מר אליס (הר אליהו) וגם בשם: אל כרמיל, כשמו העברי של ההר שנשמר גם בשם הכפר הדרוזי שבדרום יערותיו: דלית אל כרמיל (נ.צ. 154-233).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן