לדף ראשי




עיר מבצר כנענית עתיקה בשפתו הדרום מערבית של עמק יזרעאל, הנזכרת תכופות בכתובות מצריות מהאלף השני לפני הספירה, ובין השאר גם ברשימת הערים של תחותימס השלישי (מס' 2) בצורת MKT (קרי: מכת), ובמכתבי אל עמארנה הכתובים בשפה האכדית בשם: מגדה או מכדה).

מגידו הייתה מיושבת כבר באלף הרביעי לפני הספירה, ועמדה ליד הדרך ההיסטורית (דרך הים) בשער כניסתה מהשרון ובקעת עירון (ואדי ערה החוצה את הרי שומרון) לעמק יזרעאל. מבצרה שלט על פתח הדרך הצבאית בין ארצות הנילוס וארצות הפרת. בגלל חשיבות אסטרטגית זאת הייתה כבר מימים קדומים שדה קרב למלכי מצרים ומלכי כנען.

על יד עיר בצורה זו התחולל בשנת 1468 לפני הספירה הקרב המכריע בין תחותימס השלישי לבין מלכי הצפון בראשותו של מלך קדש שעל הנהר אורונטס. מלך מגדו עמד תחת מרות מצרית במחצית השניה של האלף השני לפני הספירה. במכתבי אל עמארנה נזכר בשם: בירידי. לדבריו, הוא היחידי בין שליטי כנען ששמר בעת ההיא אמונים למלך מצרים. הוא דאג לעבודות החקלאות באזור שונם והעביר לשם עובדי כפיה ("מס עובד") מן העיר יפו. המלה "מס" נזכרת בעניין זה במכתבי אל עמארנה כלשונה (בצורת: Ma-az-za, מכתב 248א). עבודה זו הייתה כרוכה, כנראה, במילוי חובות כלפי פרעה מלך מצרים. מכל מקום ידועה הייתה עבודת המס בקרב הכנענים שבעמק יזרעאל, ובפרט במגידו, כבר לפני כיבוש הארץ בידי בני ישראל.

בכיבוש הארץ
בימי יהושע הייתה מגידו עיר מלוכה, ומלכה "מלך מגדו" נמנה בין 31 המלכים "אשר הכה יהושע ובני ישראל בעבר הירדן ימה" (יהושע יב, ז, כא). בחלוקת הארץ נזכרת "מגדו ובנותיה" בין "שלשת הנפת" שהיו למנשה ביששכר (שם יז, יא).

סופר דברי הימים א מספר כי בני מנשה ישבו במגדו ובנותיה (ז. כט). אבל לפי שופטים א, כז "לא הוריש מנשה את... יושבי מגדו ובנותיה, ויואל הכנעני לשבת בארץ הזאת". גם במלחמת דבורה אנו קוראים על מלכי כנען אשר נלחמו "בתענך על מי מגדו" (שם ה', יט), ואין לדעת אם בימי דבורה עוד הייתה מגדו עיר חשובה ומבוצרת. יש אומרים, שבימים ההם עלה עליה תענך הקרובה במבצריה ובערכה הצבאי. רק בימי שלמה נזכרת היא במקרא כעיר ישראלית במחוז החמישי בנציבותו של בענא בן אחילוד (מלכים א ד, יב). נראה שרק בימי דוד נכבשה בידי ישראל.

מגדו נשארה גם בתקופת המלוכה עיר בעלת ערך צבאי, והיא נמנית ביחד עם חצור ועם גזר בין ערי הרכב והפרשים אשר בנה וביצר שלמה בחלקי הארץ השונים (שם ט, טו, יט). בימי שלמה בוצרה מגדו וניבנה בה שער כדוגמת השערים בגזר ובחצור. פתח השער היה מוגן במגדל מרובע, ומשני צדיו של השער היו תאים מימין ומשמאל, ששימשו חדרי משמר. רחוב השער היה רחב כדי מעבר מרכבה על סוסיה.

במגדו מת אחזיה מלך יהודה מהמכות שהוכה בידי יהוא במעלה גור, ובה הומת גם יאשיהו בלכתו לקראת פרעה נכה לחסום בעדו את הדרך לנהר פרת (מלכים ב כג, כט; דברי הימים ב לה, כ-כד). פרעה זה היה, כפי שמסתבר מכרוניקה בבלית, בעל בריתה של אשור, ולעומתו התייצב יאשיהו למעשה בחזית אחת עם בבל. בין שרידי מגדו התגלו גם שיירי מבנים ומצודה מימי יאשיהו.

מאז אין מגידו נזכרת יותר, ולדעת הארכיאולוגים נעזבה בתקופת הפרסים, וישובה עבר לכפר הסמוך, כפר עותנאי הנזכר במשנה כמקום מושבו של רבן גמליאל (גיטין א, ה; ז, ז). לאחר מלחמת בר כוכבא הקימו שם הרומאים מחנה קבוע של הלגיון השישי, לגיון הברזל, לשמירה על המבוא לעמק, ועל כן נודע הכפר בשמו הערבי: א לג'ון (הלגיון).

מקומה
כיום מזהים את מגידו עם תל אל מתסלים, תל גדול ברום 190 מ' מעל פני הים, 5 ק"מ דרום מזרח למשמר העמק, 9 ק"מ צפון מערב לתענך הנזכרת לרוב אתה יחד בכתוב. תל מגדו, המשתרע על שטח של 60 דונם, הוא מהתלים הגדולים בארץ, והחפירות שנעשו בו הן, פרט לחפירות חצור, מהחשובות ביותר. הן החלו לפני מלחמת העולם הראשונה בתחום מוגבל מאוד, ונתחדשו בממדים רחבים בשנת 1924.

בחפירות אלה מטעם האוניברסיטה בשיקגו, שנמשכו עד 1939 ואשר העסיקו יום יום 400 פועלים בהדרכת 50 מומחים, נחשפו שכבות של עשרים ערים, אחת על גבי השניה, אשר התחתונה בהן היא מהאלף הרביעי, והעליונה מהמאה הרביעית לפני הספירה. בשכבה הרביעית, היא תקופת מלכות ישראל, נחשפו חומות ומבצרים ועיר גדולה, על בניני המגורים ובית הנציב; אורוות סוסים ומוסכי רכב, ממגורות תברואה ומנהרת מים. דרך מנהרה זאת יורדים כיום בעשרות מדרגות אל המעיין הזך, המפכה בעומק 34 מ', ומימיו זורמים לאורך מאות מטרים במעמקי האדמה. כמו כן נמצאו בחפירות חותמות, ועליהן כתובות עבריות מתקופת מלכי ישראל, ועוד ממצאים חשובים אחרים במתכת, שנהב וחרס. 18 האורוות שנתגלו שם מחולקות לשלוש חטיבות בנות 150 סוס ו-50 רכב כל אחת. הן היו מיוחסות לתקופת שלמה ונקראו "אורוות שלמה".

על יסוד החפירות שנתחדשו על ידי אגף העתיקות הממשלתי בשנת 1958, העלה החוקר יגאל ידין את הסברה, כי הארמון המפואר המיוחס לשלמה הוא מימי דוד, שהאריך ימים גם בימי שלמה, ואילו החומה הגדולה והאורוות המתוקנות משתייכות, כנראה, לתקופה מאוחרת יותר, אולי לתקופת אחאב (במחצית הראשונה של המאה התשיעית).

לאחאב היה רכב מלחמתי רב. הכתובת של שלמנאסר השלישי מונה 2000 רכב בצבא "אחאב הישראלי", שנלחם כנגדו בברית עם מלכי סוריה האחרים על יד קרקר בשנת 853 לפני הספירה. לאחאב היה, אפוא, מספר המרכבות הגדול ביותר בין בעלי הברית. גדול יותר אפילו ממספר מרכבות ארם.

בין ממצאי מגדו ראוי לציין במיוחד את מטמון השנהבים שנתגלה שם מהתקופה הכנענית המאוחרת, ערב הכיבוש הישראלי. יש בשנהבים אלה עדות למלאכת המחשבת המפותחת במגדו הכנענית. בין היתר מגולפים בהם מחזות המתארים את חיי החצר של מלך כנעני ואת מנהגי המלכות של עיר מלוכה כנענית.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן