לדף ראשי

"אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה נקרית, גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות, שמתחילה היה עליה ארון נתון. משניטל הארון, עליה היו מקטירין קטרת שלפני ולפנים. ר' יוסה אומר: ממנה נשתת העולם" (תוספתא יומא פ"ב, הי"ד).
ר' יוחנן היה אומר: "למה נקרא שמה אבן שתיה, שממנו הושתת העולם" (ירושלמי יומא פ"ה, ה"ד) וכמוהו אמר גם ר' חייא (ירושלמי שם).

אבן השתיה הייתה בקודש הקדשים ושמשה בהקרבת הקטורת. ר' יוסי, ר' יוחנן ור' חייא המספרים על האבן, מוסיפים שהיא מקום תחילת ברייתו של העולם:

ציוֹן באמצע העולם ועולם מאמצעיתו נברא (יומא נד, ע"ב). אבן השתיה נבראה בתחילה, ושאר עפרות תבל נדבקו לה רגבים רגבים, עד שהושלמה מלאכת הארץ כולה (רש"י למסכת יומא שם).

לפי המסורת, אבן השתיה הייתה מקום השכינה בעבר, וכך תהיה גם בעתיד:

"סלע ישכון (איוב לט, כח) - בבניין הראשון, שהיה שם ארון. ואפילו בבניין השני, שלא היה שם ארון, אלא אבן, שם היה כבודי על שן הסלע ומצודה. ד"א: סלע ישכון - תשובה למי שאומרים... ועוד אינו נבנה. אמור לו: סלע שכן, אינו אומר כן, אלא - סלע ישכון!" (פסיקתא רבתי פמ"ז).

מקובל שהסלע שעליו בנויה כיפת המסגד, במרכז הר הבית, הוא אבן השתיה. צורת הבית ושמו: קובת אל-צכרה (= כפת הסלע), מעידים עליו, שבניית המסגד במקום זה, הייתה בגלל המסורת על קדושתו המיוחדת של הסלע.

במדרש נסתרות דר' שמעון בן יוחאי מסופר:

"והמלך השני שיעמוד מישמעאל יכבוש את כל המלכויות ויבוא לירושלים... וחוצב הר המוריה ועושה אותו מישור כולו. ועוד אמר ר' שמעון, ששמע מרבו: "ושים בסלע קינך" (במדבר כד, כא) - רואה אני את מלכם, שהוא בונה לו השתחויה על אבן שתיה" (מדרשי גאולה עמ' 190-189).

והרי השם מסגד - פירושו מקום השתחויה (סג'ד - השתחוה).

גם מקור אחר מספר על דברים מעין אלה. מכתב מזמן תקופת הגאונים, שנשלח מירושלים אל בני הגולה, כולל דברים אלה:

"בעת אשר פשטה ידם (של בני ישמעאל) ולכדו את ארץ הצבי מיד אדום ובאו ירושלים, היו עמהם אנשים מבני ישראל, הראו להם מקום המקדש" (ספר הישוב כ"א, עמ' 18).

קושי בענין זיהוי הסלע עם אבן השתיה נובע מן העובדה, שבמשנה נאמר שאבן השתיה: "הייתה גבוהה מן הארץ שלוש אצבעות" - ואילו הסלע מתנשא עד לגובה 2-1,25 מטרים, באורך 15 מטרים מצפון לדרום וברוחב 12 מטרים בקצהו הדרומי. למעשה אין בקושי זה כדי לבטל את הצעת הזיהוי של הסלע עם אבן השתיה, שרי המשנה מתכוונת לאבן השתיה כפי שהייתה בזמן שבית המקדש היה קיים, אבל במאות השנים שלאחר החורבן ועד לבנינו של המסגד נקטם ונקצץ ראשו של הסלע והפך למשטח, כפי שהוא נראה כיום. יש לשער שגם רצפת קודש הקדשים בזמנו היתה גבוהה משל רצפת המסגד - דבר שגרם לסלע שיהא בולט יותר מעל פני השטח, בבסיסו, אבל חסר "שן הסלע".

קושי אחר קיים בשל הבדל המרחק בין אבן השתיה לכותלי הר הבית, כפי שמובא במשנה (מידות פ"ב, מ"א) לבין המרחק בין הסלע לחומות הר הבית עכשיו.

בשל קשיים אלה יש הסבורים, שהסלע איננו אבן השתיה, אלא מקום המזבח. וסמך לדבריהם מצאו במבנהו המיוחד של הסלע, שיש בו חריצים, תעלות, חורים ומערה חלולה מתחתיו.

לפי המסורת שימשה אבן השתיה כמקום עקידתו של יצחק, ומקום המזבח שבנה דוד המלך בגורן ארונה היבוסי (שמואל ב', כד, יח-כה).

בעיית זיהויה של אבן השתיה לא הוכרעה, אבל קדושתו היתרה של המקום בעינה עומדת.




הערות לערך:
שם המעיר: חיון יהושע
הערה: לפני שנתיים יצא ספרי אבן ישראל מחקר על אבן השתיה והמקדש ואכן סלע השתיה הוא החלק התחתון של מכלול האבן שכלל עוד חמשה עשר אבנים שהעליונה שבהם הייתה בקודש הקודשים
מקור ההערה: ספר אבן ישראל

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן