לדף ראשי

"מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: 'התפלל שירדו גשמים'... התפלל... ירדו כתקנן, עד שיצאו ישראל מירושלים להר הבית מפני הגשמים. באו ואמרו לו: 'כשם שהתפללת עליהם שירדו, כך התפלל שילכו להן'. אמר להן: 'צאו וראו, אם נמחת אבן הטועים" (תענית פ"ג, מ"ח).
"תנו רבנן: אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם; זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה. וזו היא ששנינו: צאו וראו אם נמחת אבן הטוען" (בבא מציעא כח, ע"ב).

אבן הטועים הוא מקום בירושלים, בגובהה של העיר, שאפילו גשמים מרובים לא יכלו להציפו. מסתבר, שמחמת גובהו של המקום נערכו שם הכרזות פומביות שונות.

לפי התיאור במקורות המקבילים ניתן לשער, שמקומה של אבן הטועים היה בראש העופל, דרומית מזרחית להר הבית, במקום המשקיף על פני עיר דוד - לצד דרום, ועל נחל קדרון והר הזיתים - לצד מזרח.
וכך מובא בתוספתא:

"אם עמד אדם על קרן אפל, משקשק את רגליו בנחל קדרון - אנו מתפללין שלא ירדו גשמים, אבל בטוחין אנו שאין המקום מביא מבול לעולם". (שם פ"ג, ה"א)

"אפל" - הוא "העופל" של עיר דוד (דברי הימים ב', לג, יד), כפי שיוצא מן האמור בירושלמי (שם פ"ג, הי"א):

"שאלו את ר' אלעזר: מאימתי מתפללין על הגשמים שילכו להם? אמר להן: כדי שיהא אדם עומד בקרן העופל ומשקשק את רגליו בנחל קדרון".

רבי אליעזר הסביר מדוע אין מתריעים על רוב גשמים בארץ ישראל, (תענית כד, ע"ב), כי לא ייתכן שזרם המים בנחל קדרון יגאה ויגיע עד לקרן העופל, שהוא בגובהה של העיר.

יושבי ירושלים, שעלו להר הבית מפני הגשמים, הם בוודאי דיירי הבתים שהיו בנויים בעיר התחתונה ובעמקים שבין חלקי העיר השונים, שזרם מי הגשמים עלול היה להציף אותם. הם כנראה מצאו מחסה בסטויים הנרחבים ובמבנים התת-קרקעיים שבהר הבית.

לפי גירסת הרמב"ם היתה אבן הטועים מחוץ לירושלים (הלכות גזילה ואבידה פי"ג, ה"א).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן