לדף ראשי

"אנטיכי אף על-פי שגרופה אין שותין ממנה" (שבת פ"ג, מ"ד).

אנטיכי - כלי הבא מאנטיוכיא, לפנים עיר בירתם של מלכי בית סילקוס, ששלטו על סוריא וגם על ארץ ישראל עד שהחשמונאים מרדו בהם. היא נבנתה בפקודת המלך סילקוס, בשנת 300 לפה"ס, על גדתו הדרומית של הנהר אורונטס, בעמק מבורך באדמה פוריה ובשפע מים, ומקום מעבר דרכים חשובות. "קראו בשמותם עלי אדמות (תהלים מט, יב) - טיבריה לשם טיבריוס, אלכסנדריא לשם אלכסנדרוס, אנטוכיא לשם אנטיוכוס" (בראשית רבה כג, יז), הוא אנטיוכוס הראשון.

עד מהרה הפכה להיות אחת הערים החשובות ביותר בעולם העתיק - כרומי, אלכסנדריה וקושטה. חז"ל ציינוה כדוגמא לעיר גדולה: "אפילו גדולה כאנטיוכיא" (עירובין סא, ע"ב).

היהודים באניוכיא
יהודים רבים התיישבו באנטיוכיא מתחילתה, ולאחד מבתי הכנסת שלהם הועברו גם כמה כלים מבית המקדש, שאנטיוכוס אפיפאנס שדד אותם בירושלים (מלחמות ז, ג, ג).

בזמן מרד החשמונאים הובאו שם לדין הרבה מן החסידים, שנתפסו בארץ ישראל. יש אומרים, שגם משפטם של אלעזר וחנה ושבעת בניה נערך שם, במעמד אנטיוכוס אפיפאנס.

מקום מושב היהודים באנטיוכיה היה בעיקר במזרחה של העיר. הוענקו להם זכויות מיוחדות, שנחקקו על לוחות נחושת והוצבו במקום פומבי. המלך הורדוס, שהרבה לבנות בניני פאר בארץ ישראל, ובארצות הסמוכות לה, קישט גם את אחד מרחובותיה הראשיים של אנטיוכיא במרצפת אבנים ובשדרת עמודים.

קשרים תדירים היו קיימים בין יהודי ארץ ישראל לאנטיוכיא; שם היו באים מנהיגי הארץ בענינים שלטוניים והנהגת הציבור, ויש שגם יהודי המקום שותפו בהשתדלויות שונות בפני השלטונות. בכלל הבאים היו גם תלמידי חכמים, ובייחוד גברה שם פעילות החכמים לאחר חורבן בית שני, כשיהודי ארץ ישראל נזקקו לעזרתם החומרית של יהודי הגולה:

"מעשה בר' אליעזר ור' יהושע ור' עקיבא, שעלו לחולת אנטיוכיא (בקעת אנטיוכיא) על עסק מגבת חכמים, והוה תמן חד אבא יהודה עביד מצוה (נותן צדקה) בעין טובה" (ירושלמי הוריות פ"ג, ה"ד).

באנטיוכיא נוסד אחד המרכזים הראשונים של הנוצרים, והד לישיבתם שם עולה מן השאלות המקנטרות, שהמינים בני המקום שאלו את חכמי ארץ ישראל, שנזדמנו באנטיוכיא.

חז"ל ראו את אנטיוכיא כחו"ל לכל דבר, אעפ"י שהיא יושבת מדרום לאמנה:

"פלוני עבדי מכרתיהו לפלוני אנטוכי – לא יצא. לאנטוכי שבאנטויכא – יצא" (גיטין, מד, ע"ב).

העיר אנטיוכיא עדיין קיימת ויושבת על מקומה, בדרום תורכיה של היום, על גבולה הצפוני של סוריא וידועה בשמה אנטכיא, בירת מחוז חתיא.

בימי מלכות יוון נקראו ערים רבות בשם אנטיוכיא, וכדי להבדיל בין זו לבין האחרות, ששמן כשמה, הוסיפו לה את הציון: אנטיוכיא על אורונטס, או אטיוכיא אצל דפני. דפני היתה אחד הפרברים המפורסמים של אנטיוכיא, ויהודים רבים ישבו שם:

"ולעתיד לבוא הקב"ה מכנסן, שנאמר: 'הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים' (ישעיה מט, יב)... אלו שנתונים בדפני של אנטיוכיא. אותה שעה הם נגאלים ובאו לציון בשמחה" (במדבר רבה טז, טו).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן