לדף ראשי

"אוכלין ברגילה עד שיכלו סגריות מבקעת בית נטופה" (שביעית פ"ט, מ"ה).

בקעת בית נטופה היא הגדולה שבבקעות הגליל. אורכה - 15 ק"מ ורוחבה - 4.5 ק"מ. זיהוי בקעה זו בשמה ההיסטורי הוא וודאי, הן לאור המקורות מן התלמוד והמדרשים והן לפי המסורת שבפי אנשי המקום; הם קוראים לבקעה כולה בשם: סהל אל-בטוף, שהוא אחד השמות הקדומים של הבקעה. ר' שמעון בן יוחאי, כשיצא מן המערה שהיה טמון בה י"ג שנה "עבר בהדה בקעתה דבית טופה, חמה חד בר נש קאים לקיט ספיחי שביעית" (בר"ר ע"ט, ו). כנראה ש'בטוף' הוא קיצור השם בית נטופה = בית טופה. בקצה המזרחי של הבקעה, בצד צפון, ניכרים שרידי יישוב חרב, שהערבים קוראים להם: חירבת נטיף, שהוא כנראה מקומו של היישוב בית נטופה.

על ההרים שמסביב לבקעה, ישבו בימי בית שני ובתקופת המשנה והתלמוד יישובים יהודיים גדולים, שנזכרו בהזדמנויות שונות, והם: ידפת, כפר מנדי, כפר שיחין, רימון, כפר עוזיאל, עיילבו ואחרים.

חלקה המזרחי של הבקעה הוא עמוק יותר, ולמים הנקווים שם בימות הגשמים אין מוצא אל מחוצה לבקעה, עד שהם מתייבשים בחומו של הקיץ;

"וכשהם רואים שיבש בבקעת בית נטופה - יודעים שכבר יבשה בכל מקום ולא נשאר ממנו כלום. מפני שזו הארץ לחה מאד ובשביל זה נקראת בית נטופה, שהיא ארץ רבת הליחות" (פירוש הרמב"ם למשנה שם).

חלק זה מבקעת בית נטופה משמש כיום מאגר מים למוביל הארצי, המוליך את המים מים כנרת לדרום הארץ.




הערות לערך:
שם המעיר: דויד פרנקל
הערה: חשוב לציין שבמערב הרכס שמדרום לבקעה ישנם שרידים של מקוואות וכן יש באותו אזור שרידים של כרמים (כך מפי מוטי פרץ, בוקר ליד בית רימון שמחזיק בשטח כ-30 שנה). ראוי לציין שבדרום מערב הבקעה ישנו את תל חנתון שעליו ישבה לאחר מרד בר כוכבא משמרת כהונה של בית ישאב(כך ע"פ אריה יצחקי מדריך ישראל לגליל התחתון) ואולי זה קשור למקוואות. במקום היתה דרך ראשית לטבריה ולבאים מצפון. חורבת מסלח ממוקמת בצפון הבקעה בשפולי הר אחים וכנראה השם הזה הוא שיבוש של מס לכת ולכן אפשרי שעוברי דרכים מצפון הלכו לביהמ"ק והיו צריכים להיטהר ולקנות דברים טהורים.

מקור ההערה: מוטי פרץ, מדירך ישראל, ידע אישי

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן