לדף ראשי


חלקו המזרחי של האזור הנרחב ממזרח לכנרת וצפונה לו

"ומאין היו משיאין משואות... ומגרופינא לחוורן, ומחוורן לבית בלתין" (ראש השנה פ"ב, מ"ד).
"מעשה שהלכו זקני בית שמאי וזקני בית הלל לבקר את ר' יוחנן בן החורני" (סוכה פ"ב, מ"ז).

החורן הוא חלקו המזרחי של האזור הנרחב המשתרע מעמק החולה, ים כנרת וקטע הירדן שביניהם - במערב, עד לשולי מדבר ערב - במזרח; ממורדות החרמון ונהר פרפר של דמשק - בצפון, עד לנהר ירמוך וארץ הגלעד - בדרום.

חלקו המערבי של האזור הוא הגולן, ומרכזו - ארץ הבשן. זהו תחומו של החורן לפי התיאור שבספר יחזקאל (מז, טז-יח) ולפי מקורות חיצוניים מתקופת בית ראשון. מסתבר שבתחילה נקרא השם בשן על האזור כולו, וחלקים מן החורן שהיו בממלכת עוג - נכללו בנחלת חצי שבט מנשה, שבעבר הירדן המזרחי. לפיכך, אין לקבוע בדיוק היכן עבר הגבול בין החורן לבין הבשן.

השם 'ארץ הבשן' נשמר בשם הערבי 'ארץ אל-בתניא', הנקרא על האזור הזה לפי השם הארמי: 'בותניא', 'בתניא' ו'מתן'. גם השם חורן נשתמר בפי הערביים, הקוראים 'חוראן' לכל האזור מן הכנרת ועד גבול נאות דמשק.

בימי הבית השני נכלל החורן בתחום ממלכת הורדוס, ואחריו שלט שם בנו פיליפוס, ואחריו אגריפס הראשון ואגריפס השני.

כמה מן העיירות שישבו בהן יהודים בתקופת הבית השני ובתקופת המשנה והתלמוד, עדיין קיימות, והן נקראות בשמן המקורי: בצרה, נוה, קנת ואחרות. בכמה מהן נשתמרו גם שרידי בתי כנסת וחורבות בתים של יהודים.

במקורות התלמודיים נזכרו חכמים שמוצאם מן החורן, כגון: אבא יוסף החורני, ר' חזקיה ור' עוזיאל בריה דר' חונייה דברת חוורן ועוד.




יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן