לדף ראשי

"לא נאמר באנשי נינוה: וירא האלהים את שקם ואת תעניתם, אלא (יונה ג, י): 'וירא האלהים את מעשיהם, כי שבו מדרכם הרעה'" (תענית פ"ב, מ"א).

נינוה העיר הגדולה, שהייתה בירת ממלכת אשור, ישבה על תל גדול במרחק קילומטר וחצי ממזרח לנהר החידקל. הנהר מפריד בינו לבין העיר הגדולה, הידועה היום בשם מוצול היושבת במערבו של הנהר. אשור בנה אותה (בראשית י, יא) בימיו של נמרוד וברבות הימים היתה לעיר גדולה מאוד:

"אשר יש בה הרבה משתים עשרה רבו אדם, אשר לא ידע בין ימינו לשמאלו" (יונה ד, יא).

מלכי אשור בנו בנינוה ארמונות פאר לרוב ובתי פולחן למכביר. בייחוד הגדיל לעשות סנחריב, שבנה את העיר מחדש, חפר תעלות, סלל רחובות, נטע שדרות עצים והכניס לתוכה מים באמות-מים. בנה לה חומה אדירה, שהיקפה הגיע לששה עשר קילומטרים.

באחת החפירות הארכיאולוגיות, שנערכה בחורבות אחד מארמונות המלכים, נתגלתה הספריה המלכותית שאשור בנפל יסד שם, ואסף בבית גנזיה מספר עצום של לוחות-חומר כתובים בכתב היתדות, הוא הכתב שהיה נהוג ברחבי הממלכה האשורית בימים ההם. אוסף זה הועבר לאנגליה, אל המוזיאון הבריטי בלונדון. ומשמש מקור עיקרי לחקר הספרות והמדע של ממלכות אשור ובבל.

נינוה חרבה כעשרים ושש שנים לפני חורבן בית ראשון, כנבואת נחום האלקושי. העיר לא נבנתה מחדש, ורק בתקופה הרומית הוקם על תלה ישוב קטן, שנתקיים כאלף שנה. מקומה של העיר שימש מקום ביקור לתיירים גם בימי הביניים. ר' בנימין מטודלה שביקר שם כתב עליה:

"והיא חרבה, אבל יש בתוך החרבות שלה כפרים וכרכים. ומהלך נינוה ניכר בחומות כמו ארבעים פרסאות עד עיר ארבאל. והעיר נינוה על שפת חדקל".

על תל קטן, מדרום לחורבות המצודה של נינוה מראים את קבר יונה הנביא.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן