לדף ראשי

"אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, שנאמר: ואנשי סדום רעים וחטאים לה' מאד; 'רעים' בעולם הזה 'וחטאים'- לעולם הבא. אבל עומדין בדין" (סנהדרין פ"י, מ"ג).

סדום וחברותיה: עמורה, אדמה וצבוים, נהפכו כבר בימי אברהם, וזכרן נשאר לדורות כסמל הרשע.

ערים אלו ישבו בכיכר הירדן, שהייתה "כלה משקה לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה" (בראשית יג,י). הפיכת סדום מתוארת בפסוק הבא:

"וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים, ויהפך את הערים האל ואת כל הככר ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה" (בראשית יט, כד-כה)

בעת ההפיכה נוצר כנראה חלקו הדרומי של ים המלח.
"ימה של סדום" (תוספתא שבת יג,יג; בבלי שבת קט,א) הוא שמו של ים המלח בפי חז"ל.

קיימות דעות שונות על מקומן של ערים אלה של ככר הירדן - ים המלח, האם ישבו לצפונו או לדרומו של הים?
מדברי שיחתו של אברהם עם לוט (בראשית י, ט-י) ניתן לשער שערים אלא ישבו לצפונו של ים המלח ולכאורה ניתן למצוא אישור לכך בתילי הישובים הקדומים מאוד שבסביבה זו.

מאידך, סדום קרובה לצוער, ומקומה של צוער ידוע: בדרום ים המלח. בימי הביניים היה קיים שם הישוב הקטן, א-זועיר. מקירבה זו ניתן להסיק כי ערים אלה ישבו בדרום. ראיה להנחה זו משתמעת מן הכתוב בספר יחזקאל (טז, מו): "ואחותך הגדולה שומרון היא ובנותיה היושבת על שמאלך ואחותך הקטנה ממך, היושבת מימינך, סדום ובנותיה"; "שמאל"- היא צפון; ו"ימין" - היא דרום.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן