לדף ראשי

"ומי פוגה פסולים, מפני שהם מי בצים" (פרה פ"ח, מ"י).

פוגה או פיגה הם מקורות הירקון. זהו שם יווני שתרגומו לעברית: מעינות. ליד המעינות עמדה גם עיר, שמה היה פיגה. שם זה נשתמר בשם הכפר הערבי פיג'ה, שהיה קיים שם עד למלחמת השחרור.
למקום זה חשיבות רבה בכל הדורות. המקום היה נקודת גבול בין יהודה לשומרון, ולידו עברה הדרך הראשית, שהייתה מקשרת בין מצרים לסוריה וארצות הפרת וחדקל.

בתחילה עמדה שם העיר הבצורה אפק (=אפקי מים), ובזמן מלכי התלמיים נבנתה שם העיר פיגה, שבפפירוסים משנת 259 לפני הספירה הוזכרה כתחנה צבאית של החילות ששמרו על שפילת החוף. לאחר מכן בנה שם הורדוס את העיר אנטיפט ריס. בזמן החדש ידוע המקום בשם 'ראש העין', שהוא תרגום השם הערבי 'ראס אל-עין'.

מי פיגה הם מעיינות שבתחילתם הם מבועים זעירים המתלכדים יחד בבריכה טבעית, שאורכה כמאה מטרים ועומקה כחמישה מטרים. ממנה יוצא הירקון, הנשפך לים התיכון. הבריכה וסביבתה מוקפים ביצות ומכאן הכינוי: "מי בצים".

כאשר יוחנן כהן גדול פנה לסינט של רומי וביקש את עזרת הרומיים כנגד הסורים, ביקש שיחזירו ליהודה את יפו ואת הנמל שלה, את גזר ואת פגאי (קדמוניות יג, ט, ב). מאז ואילך ישבו היהודים בפיגה לצד הנכרים:

"מעשה בפיגה בישראל אחד שאמר לגוי: תרום גורני, ותרמה...ובא מעשה לפני רבן שמעון בן גמליאל ואמר: הואיל וגוי תרמה - אינה תרומה" (תוספתא תרומה פ"א, הט"ו).

בהלכה אחרת מובא:

"מעשה ברופא (אחד) בפיגא, שהיה הולך למדינת הים והיתה לו שומרת יבם, ולו אח קטן. משום ר' אלעזר בן צדוק אמרו: תחלוץ, שמא יארע בו דבר ונמצאת זקוקה ליבם" (תוספתא יבמות פ"ו, ה"ז).

יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן