לדף ראשי




תולדותיו
הרב עמרם אבורביע הידוע גם כ"חכם עמרם" וכ"רבי עמרם חסידא", נולד בטטואן שבמרוקו, י"ז באדר תרנ"ב (1892) הוא היה בנם של הרב שלמה אבורביע² ויוכבד³ לבית כלפון.
מצד אביו, הוא מתייחס למשפחת אבורביע⁴ ממגורשי קסטיליה שבספרד, ומצד אמו למשפחת הרבנים יצחק בן יעקב כלפון⁵. בהיותו בן ארבע-עשרה שנים, הקדים את הוריו ואחיו⁶ כשעלה לארץ ישראל בשנת תרס"ו (1906), עם סבו הרב יוסף אבורביע וסבתו ביליידא⁷. על המסע לארץ הוא סיפר⁸ שמטטואן נסעו לעיר הנמל טנג'יר, ממנה הפליגו באנייה לאלכסנדריה במצרים, שם החליפו אנייה והפליגו ליפו. לירושלים עלו ברגל, המשפחה קבעה מושבה בעיר העתיקה.

תלמודו
בילדותו בטטואן למד עמרם בבית מדרש, שהיה לאביו שנקרא 'מדרש שלמה', עם עלייתו חבש את ספסלי ישיבת 'טובי ישבעו' של עדת המערבים בירושלים, תוך כדי כך שלח ידו במלאכת סת"ם ותמך בסבו ובסבתו, בשנת תר"ע (1910) סיים לימודיו⁹. עיקר תורתו רכש מהרב יוסף חיים הכהן, ששימש ראב"ד ונשיא לעדת המערבים בירושלים. הרב עמרם הגדיר כך את דרכי ההוראה ומשנתו של מורו: "...שידוע לכל אלה שהכירוהו ושמעו לקח מפיו כמה היה מעמיק בנתוח הסוגיא על כל פרטיה בהיקף רחב, ובזכרונו חי חידודו ופלפולו חשקנותו ושקידתו שהיו למופת לכל רבני הדור... ". בהמשך, עבר ללמוד בישיבת 'פורת יוסף'. רק בשנת תרפ"א (1921) כשהוא כבן 29 שנים, הוסמך לרבנות ולדיינות על ידי מורו הרב יוסף חיים הכהן. עד אז סרב לקבל את ההסמכה לרבנות אלא רק כשיסיים גם את חוק לימודיו והכשרתו לתואר דיין.
מורו, שהעריך את תלמידו על תפיסתו החדה והליכותיו הנעימות, השיאו לבתו הבכורה, רבקה לבית כהן בח' סיון תרע"ט (1918) (נולדו להם 5 בנים ובת).

הוראה, רבנות ופעילות ציבורית
פעילותו הייתה ענפה ובאה לידי ביטוי בכמה רבדים, הפרט, הקהילה והלאום. בישוב השכונות החדשות במערבה של ירושלים, בשנת 1914 הוצב כמועמד בבחירות לועד שכונת 'אוהל משה'¹⁰.
בשנת תרפ"ז (1927) עברה משפחת הרב עמרם לשכונת 'נחלת אחים' החדשה במערבה של ירושלים. באותה שנה נחנך בשכונת הנחלאות בירושלים בית הכנסת ובית המדרש 'אור זרוע'¹¹, שהרב עמרם¹², הקים ועמד בראשו, נציין, שבעבודת הבנייה השתתפו רק פועלים יהודים "עבודה עברית" עובדה, שזכתה להדגשה מיוחדת בעיתונות של אותם ימים¹³.
הרב עמרם שילב רבנות ומלאכה¹⁴. לפרנסתו, בשותפות עם ידידו הרב יוסף שלוש, שהיה ראש עדת המערביים, הקימו בית מסחר שנקרא 'בית מסחר הגדול של ספרי תורה סת"ם הרב עמרם אבורביע ושות' בעיר העתיקה¹⁵, מאוחר יותר הועתק משכנו לשכונת מחנה יהודה. בין היתר עסקו בהוצאה לאור של ספרי קודש,¹⁶ מחיבוריהם של חכמי הדור ובמשלוח ספרי תורה לקהילות בצפון אפריקה ולגלויות נוספות. במקביל שמש כר"מ בהוראת התלמוד ונושאי כליו בישיבה הגדולה 'פורת יוסף' שבעיר העתיקה¹⁷, הסמיך רבנים, שוחטים ובודקים¹⁸. באדר תרפ"ט (1929) נבחר לועד הפועל של ועד עדת המערבים בירושלים¹⁹. במסגרת זו דאג למילוי צרכיהם המרובים של בני העדה שהיו במצוקה קשה, לרווחתם ולכלכלתם, לאחזקת מוסדות החינוך והדת, השגת תקציבים מארגונים וממוסדות יהודיים בארץ ובחו"ל²⁰. פעל אצל רשויות השלטון למען הקהילה. הירתמותו לעזרת הנזקקים, לשחרור אסירים מכלאם, לפירעון חובות של אנשים, מעשים שהיו מעבר לתוקף התפקידים שנשא בהם²¹. בשנת 1930 נמנה בין ראשוני מייסדי שכונת 'בית וגן' בירושלים המערבית, שרכשו חלקות יחד עם משפחות נוספות. הרב עמרם היה מקובל גם על ערביי העיר העתיקה, שהביאו לפתחו מבעיותיהם, מינוהו לבורר בסכסוכיהם²² וסמכו ידיהם עליו בענייניהם עם שלטונות המנדט. כחבר ועד העדה המערבית, חתם על מינויי שד"רים לשליחויות בחו"ל²³. הרב עמרם היה פעיל בארגון הבחירות לאסיפת הנבחרים השלישית בינואר שנת 1931²⁴. בשנת תרצ"ד (1934) נשלח הרב עמרם למרוקו כשד"ר בנין ושד"ר 'כולל נהוג של עדת המערבים' בירושלים, שם שהה למעלה משנה²⁵. משנת תש"א (1940) שמש מגיד שיעור ומראשי ישיבת 'שערי ציון' בעיר החדשה²⁶, באותה תקופה נתמנה על ידי הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כרב ראשי לשכונות הנחלאות. בשנים תרפ"ד-תשי"א (1924-1951) שימש הרב עמרם, דיין בבית הדין של עדת המערביים בירושלים, בראשות הרב בן ציון אברהם קואינקה²⁷, לצידם של הדיינים הרב שמואל עזראן, הרב שלום אזולאי והרב יוסף שלוש.
בשנת תשי"א (1951) נבחר הרב עמרם אבורביע על ידי הרבנות הראשית לישראל, בראשותם של הראשון לציון בן ציון מאיר חי עוזיאל, והרב יצחק הלוי הרצוג לחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל, ולכהונת רב ראשי לעדה הספרדית בפתח-תקווה לצד עמיתו הרב הראשי האשכנזי הרב ראובן כ"ץ. בין השניים התפתחה ידידות אישית, שררו ביניהם אחווה ושיתוף פעולה²⁸. בשנת תשט"ז (1955) קבל הסמכה לשמש כדיין אזורי, חתומה על ידי הרבנים הראשים לישראל הרב הרצוג והרב נסים זכר צדיקים לברכה. עם פטירתו של הרב כ"ץ שמש הרב עמרם כרב ראשי יחיד בעיר, הנהיג את הציבור בדרכי נועם, התחבב על בני כל העדות בשל הנהגותיו, ידענותו בהלכה וצניעותו²⁹.

ציונות

הרב עמרם היה ציוני פעיל ומובהק, עוד טרם הקמת המדינה, נטל חלק במאבק היישוב בארץ. במאורעות תרפ"ט (ב 22 בספטמבר 1929) נעצר על ידי שלטונות המנדט בגין חשד שווא, שהשתתף בהצתת בתי ערבים הסמוכים לשכונת 'נחלת אחים' בירושלים, הוא שוחרר בערבות³⁰. בשנים 1948-1943 ועוד קודם, היו לו קשרים עם מחתרת ההגנה, סייע בהעברת נשקים מביה"ס החקלאי, שליד רמת רחל לשכונת נחלת אחים, שגבלה בכפרים הערבים שיח' באדר. במלחמת השחרור כיון, שהיה מבוגר מדי, התגייס ל'משמר העם' בראשותה של הגברת רחל ינאית בן צבי, בתפקידו שמר לעיתים קרובות במחסום, שבכניסה המערבית לעיר החדשה ירושלים (היום שכונת רוממה). בניו נמנו על הנוטרים, חברי מחתרות ובהמשך שרתו בצה"ל.
יחסו למדינה ולציונות מתבטא גם במשנתו,

"בדרשה שנשא ביום העצמאות תשכ"ה, שנתיים לפני פטירתו, סיפר הרב אבורביע את סיפור הקשר בין עם ישראל לארצו, מן התנ''ך דרך הציונות המדינית ועד ליום העצמאות: "ארץ ישראל נתנה א-לוהי ישראל בברית עולם לעם ישראל, ככתוב בתורת ישראל... ארץ ישראל היא מולדתנו, שאליה אנו קשורים בעבותות בל ינותקו שיסודם מראש אומתנו אברהם אבינו, ובה התנחלנו ובנינו בה בית נאמן. וגם כאשר גלינו מארצנו שמה נקרא עלינו " ארץ ישראל", בתוקף הזכות הנצחית של ההשגחה העליונה וייעודה. ועם ההצהרה הידועה, הצהרת בלפור, קיבלה זכות זו הנצחית את אישורה מפי חסידי אומות העולם. וכה היה דברו של המלך ג'ורג' החמישי אל ד"ר ויצמן: "מובטח בתורת ישראל שעם ישראל עתיד לשוב לארץ ישראל. אני תקוה שמעשה עליון זה יתגשם על ידי מלכותי'....ובעבור 'שלושים לכוח'³¹ מהצהרה זו, ירשנו את הארץ בדמים, תרתי משמע. וזה לנו שבע עשרה שנה, שאנו חוגגים בהוד ותפארת יום העצמאות של מדינת ישראל, והוקבע ליום תפלה והודיה על הנס הגלוי שנעשה לנו בתקופה כה מזהירה ומאירה""³². דברים אלו עולים בקנה אחד עם דגשים המצויים בדרשה ליום העצמאות, שנשא הרב אבורביע כמה שנים קודם לכן, בשנות החמשים או בראשית שנות הששים. בפתח הדרשה אמר הרב אבורביע את הדברים האלה:
"דוד המלך צפה ברוח הקודש על יום חג העצמאות, ועליו אמר הפסוק הזה" 'זה היום וכו' (תהלים, קי"ח, כ"ד), שהתכוון במלים האלה על הפסוק הכתוב בתורה: 'היום הזה נהיית לעם' (דברים, כז, ט). ומצווה אותנו לגיל ולשמוח בו. שזו מחובתנו להודות ולשבח לה', שזיכנו לראות במו עינינו חסדים גדולים שהפליא לעשות לעמו ולארצו.: תכנון המדינה וביסוסה, ומימוש חזון התקוה שפעם בלב כל יהודי בשל שנות חייו ובכל תקופות נסיונותיו". דברים אלו ראויים לעיון. אם דוד המלך צפה ברוח הקודש את יום העצמאות, משמע שעצמאות ישראל בתש"ח לא היה ארוע היסטורי מותנה, אלא יום שנועד לגדולה ולקדושה מקדמת דנא ומתגלה כאותו אירוע שאליו התייחס ה'הלל' מראשיתו"³³.

את זיקתו המיוחדת של הרב עמרם לירושלים דדהבא הוא בטא במו מלותיו "מחמת חיבת ירושלים הממלאה את כל חדרי בטני", מחשבתו תמיד נישאה לירושלים וגם כשהעתיק מקום מגוריו, לרגל כהונתו כרב לעיר פתח תקווה, תמיד נשא את נס ירושלים, בדרשותיו, בחיבוריו התורניים- כשליקט ואצר ממנהגי ירושלים, בסידור התפילה- שהתקין עם מנהגי ירושלים ובחזונו, ראה לנגד עיניו את שחרור ירושלים³⁴. יחסו לצה"ל מתבטא בתפילה מיוחדת, שחבר לרפואת חיילי צה"ל הפצועים השוכבים על ערש דווי, מאז שחרור ירושלים יש הנוהגים לאומרה ביום ירושלים וראוי לאומרה גם בצוק העתים³⁵.

חיבוריו
המהדורה הראשונה של ספריו נתיבי-עם יצאה, בשנים תשכ"ד ובתשכ"ו, ומאז זכו למהדורות נוספות, גדולי ישראל כבדום בהסכמותיהם ביניהם נמנו: הרב עובדיה הדאיה, הרב עזרא עטיא ראש ישיבת פורת יוסף ירושלים, הראשל"צ עובדיה יוסף, הראשל"צ אליהו בקשי-דורון, הרב שאר ישוב כהן הרב הראשי לחיפה והראשל"צ שלמה משה עמר.
נתיבי-עם החיבור הא', שורשיו שתולים בשיבה לציון ובאירועים המדיניים בארץ ובעולם. בעקבות גלי העלייה, התעוררה השאלה כיצד ינהגו בני עדות ומסורות שונות, ככור היתוך או כקיבוץ גלויות, ברמת הפרט וברמה הלאומית, בשאיפה ובכמיהה לאוהלה של אחדות. הראשל"צ צמ"ח עזיאל³⁶, הציע שתי דרכים, האחת, פתרון בהסכמה ובפשרה, והשניה, לוותר על מנהגי העדות הקמאיים ולאמץ מנהג ירושלים. מכאן נדרש להאיר ולהסמיך את מנהג ירושלים, נתיבי-עם פרי עיון במגוון של ספרים ולצד היכרותו האישית של רב עמרם את אורחות החיים בירושלים, הוא קיבץ בחיבור מנהגי ירושלים ומנהגי בית אל, בירורי הלכות ותשובות סובב סימני שולחן ערוך: אורח חיים, יורה דעה, אבן העזר וחושן משפט³⁷. נתיבי- עם היה לכתובת ולמפת הדרכים לכל המבקש לברר במנהגי ירושלים, ומצוטט בחיבוריהם של גדולי ישראל אשכנזים וספרדיים. בעזבונו נמצאו התכתבויות, ביניהן משא ומתן בענייני תורה עם רבנים בארץ ובגולה³⁸. מאמרים ושו"תים פרי עטו פורסמו בכתבי עת תורניים של תקופתו כמו 'קול התורה'.
בחיבורו הב' נתיבי-עם דרשות באים כשישים דרושים, על הלכות, מוסר, אגדה, חינוך ואהבת ישראל וארץ ישראל, שנישאו על ידי המחבר במהלך חייו, ונאספו ממחברותיו, החל משנת תער"ב (1912) ועד ימים אחדים לפני פטירתו.
עוד מספריו: תרגום ללאדינו של הספר "שבחי האר"י", עריכה והוצאה לאור של ספר השו"ת "ויכלכל יוסף" לרב יוסף חיים הכהן, חיבור כתב היד לסידור "רינת ישראל" - סידור התפילה לספרדים ולעדות המזרח עם מנהגי ירושלים, ערך שלמה טל, הוצא לאור ע"י בני המחבר לאחר מותו בשנת תשכ"ח.
מפעלים ומקומות להנצחת שמו: בתי ספר 'נתיבי עם' ברשת החינוך התורנית מדעית אמי"ת, רחובות בערים: ירושלים (רח' נתיבי-עם) ובפתח תקווה, בשכונת עין-גנים (רח' אבורביע), בית מדרש נתיבי עם בבאר שבע, קרן מלגות ע"ש אבורביע לתלמידים מצטיינים, עמותת "נתיבי-עם" ע"ש אבורביע לרכישת ציוד לפעילות הצלה.
לא נשלמה שנה מפטירת רעייתו רבקה ממחלה קשה, והרב עמרם אבורביע נלב"ע ב-ז' בטבת תשכ"ז (1966) ונטמן לצדה בבית העלמין סגולה בפתח תקווה.

מקורות
1. עמרם אבורביע "נתיבי-עם דרשות" ו"נתיבי-עם", פרק תולדות המחבר, עורכים: גדעון אביבי ומרדכי בוזגלו, פתח תקווה, רחובות, מיתר, מהדורות תשס"ג ותשס"ו
2. ישעיהו אביעם, 'אנשים בחדשות' "הרב היודע להשיב מלחמה" מעריב, 14.7.1960 ראיון עם הרב עמרם אבורביע
3. אברהם אלמאליח "מלון עברי ערבי ערבי עברי", הוצאת הספרים יוסף שרברק, תל אביב, תרפ"ט עמ' 263
4. יוסף בן נאים, "מלכי רבנן", ירושלים, תרצ"א, עמ' צ"ה (מקור למידע שבנספח על הרב משה אבורביע מאלקלעא (בארגון שבספרד).
5. משה דוד גאון, "יהודי המזרח בארץ ישראל", חלק שני, הוצאת המחבר, התרצ"ח, עמ' 16-15
6. משה גיל, עזרא פליישר, "יהודה הלוי ובני חוגו 55 תעודות מן הגניזה" ירושלים, תשס"א
7. אליעזר בן שמואל די אבילה, "באר מים חיים" , ליוורנו, תקס"ו, שאלה ה'
8. שלמה דיין, "חכמי המערב בירושלים", תשנ"ב, עמ' 400-390
9. נרי (אבנר) הורוביץ, "ש"ס והציונות: ניתוח היסטורי", כיוונים חדשים - כתב עת לציונות וליהדות, הוצאת הסוכנות היהודית לארץ ישראל המחלקה לחינוך ציוני, אפריל , 2000, גיליון 2 , עמ' 60-30
10. צבי זהר, "האירו פני המזרח: הלכה והגות אצל חכמי ישראל במזרח התיכון", ספריית הילל בר חיים של הוצאת הקבוץ המאוחד, בני ברק, תשס"א.
11. צבי זהר, "'מדינת ישראל והציונות בעיני חכמים ספרדיים-מזרחיים", בתוך: "שני עברי הגשר - דת ומדינה בראשית דרכה של ישראל", עורכים: מרדכי בר און וצבי צמרת, יד בן צבי, ירושלים, תשס"ב, עמ' 349-320
12. צבי זהר, "מדינת ישראל והציונות עיני חכמים ספרדים-מזרחים בכירים'' עורך, אריה סטריקובסקי, דף לתרבות יהודית, ששים שנה למדינת ישראל, משרד החינוך האגף לתרבות תורנית, ירושלים, תמוז, התשס"ח, גיליון 277, עמ' 57
13. צבי זהר, עורך, הפרק -"המסע לגילוי המנהג הספרדי-ירושלמי: הרב עמרם אבורביע ויצירתו 'נתיבי עם'" בתוך: "הרב עזיאל ובני זמנו פרקי עיון בהגותם של חכמי המזרח בישראל במאה העשרים" בהוצאת הוועד להוצאת כתבי הרב עזיאל זצ"ל, ירושלים, תשס"ט, עמ' 165-120
14. יהודה הכהן רבין ויצחק הכהן רבין, - "זרח כוכב מיעקב" - לתולדותיהם והליכתם בקודש של רבני בוכארה, ירושלים, תשמ"ט.
15. יעקב משה טולידאנו, "ספר נר המערב הוא תולדות ישראל במארוקו", ירושלים, תרע"א, עמ' 68-67
16. יוסף משאש, "ספר אוצר המכתבים", אוצרות המגרב, הוצאת מכון בני יששכר ירושלים, תשכ"ח 1968, חלק א', מכתב קמ"ג,
17. אברהם עדס, "סמל האהבה היראה והתום, לדמותו של הרב עמרם אבורביע ז"ל", "במערכה", אדר א' תשכ"ז
18. אברהם מונסה, "פדה את אברהם", ירושלים, תשנ"ו
19. משה עובדיה, "תעודה לתולדות השד"רים של ועד העדה המערבית בירושלים בתקופת המנדט הבריטי, מטרת שליחותו של השד"ר ציון אוחנא למערב הפנימי -מרוקו", 'ברית' כתב העת של יהודי מרוקו, עורך ראשי: אשר כנפו, אשדוד, תשס"ט 2009, חוברת 28 , עמ' 76-72
20. מירי פאר, "המורה: מסכת חייו של רבי עזרא עטייה", הוצאת חמו"ל, ירושלים, תש"ן, עמ' 149
21. Galante, Avram Histoire des Juifs de Turquie.
Editions ISIS, 1985. Isis Yayimcilik, Kuymcu Irfan Sok, 22/2 Nisantasi, Istambul, Turkey. (The History of the Jews of Turkey)
22. אהל דוד, עורך דוד שלמה ששון, קטלוג אוסף ספריית ששון, לונדון הוצאת אוניברסיטת אוקספורד, לונדון, תרצ"ב 1932, חלק שני עמוד 670
23. ידיעות מהעיתונות: מתוך אתר עיתונות יהודית היסטורית ומהארכיון המשפחתי http://www.jpress.org.il/view-hebrew.asp
24. ספר אור המאיר, מוקדש ליובלו השבעים של בן ציון מאיר חי עזיאל הראש"ל הוצל"א על ידי הישיבות פורת-יוסף ושערי-ציון, ירושלים, תש"י, עמ' 16-12, 20-17.
25. האנציקלופדיה של הציונות הדתית, הערך, בן ציון אברהם קואינקה, עורך ראשי: ד"ר יצחק רפאל, עורכת משנה: גאולה בת יהודה, הוצאת מוסד הרב קוק, ירושלים, תשכ"ה, כרך ה, עמ' 68-65
26. ארכיון משפחת אביבי-אבורביע
תודות: דני אביבי, מעזבון אביו אברהם אביבי ע"ה, בן הרב עמרם אבורביע זצ"ל, בית שמש. שוקי בן עמי, ירושלים. גליה גביש, ארכיון במוזיאון חצר היישוב הישן, הרובע היהודי בעיר העתיקה, ירושלים. נוני ירון, אחראית אוספים מיוחדים ארכיון העיר, פתח תקוה. אפרים לוי, ארכיון העדה הספרדית, ירושלים. פלורה אביטל, ארכיון העיר, ירושלים. גנזך הציונות הדתית - מוסד הרב קוק, ירושלים. רפי לוי, רחובות. מאיר סודרי, כפר סבא. עמוס שיפמן, כפר סבא.

נספח:
א. במקורות ארכיוניים כמה התייחסויות למשפחות הנושאות את השם אבורביע אפשרות למוצא משפחה: אזכור סלימאן אבולרביע מקסטיליה ספרד, שהיה רפיק, בן-לוויה, לרבי יהודה הלוי במסעו מספרד עבור בצפון אפריקה ובמצרים לארץ ישראל, תעודה 48, ושיר ידידות מתוך דיואן ריה"ל א עמ' 67 בראש השיר הקדשה מרבי יהודה הלוי לסלימאן אבולרביע, בספרם של גיל ופליישר, תשס"א.
בספרד, בסוף המאה ה 14 בעיר אלקלעא Calatayud אפרים אבורביע, ווידאל אבורביע. באותה עיר, במאה ה 15 הרב משה אבורביע מחה"ס קונדריס הטריפה, המוזכר בחיבור עץ החיים לרב חיים גאגין, יוסף בן נאים, תרצ"א, וטולידנו, תרע"א. במאה ה 15 טרום גירוש ספרד, ברשימת המשפחות היהודיות בטולדוTOLEDO . אב ובנו יהודה וסולומון אבורביע ברשימת החייטים בעיר סרגוסה ZARAGOZA. בעיר סבילה SEVILLA דון יצחק ורעייתו ח'ודייה מתעשית הטקסטיל מקבלים מגורים במתחם כנסיית Santa Maria de Blanca.
במרוקו דיווח מהעיר מאכנאס, בספר לרב יוסף משאש, תשכ"ח, שטר קניין משנת ש"פ חצרו של הרב משה אבורביע, הוא הנזכר מעלה, שמצוין עליו שהיה ממגורשי ספרד משנת רנ"ו . במאה ה-17 בתורכיה, נמצא חיים בן יצחק אבורביע בעיר מגנציא MANSIA המשמש דיין בהרכב בראשות הרב אשכנזי 1985 Galante. בספר להרב אליעזר בן שמואל די אבילה, תקס"ו, מצוטט פסק דין לבני משפחת אבורביע מטטואן המתייחס לסוף המאה ה 19 תחילת המאה ה 20. בבית העלמין בטטואן מרוקו מצבה עליה חרות 'משפחת אבורביע די קסטיליא'.
ב. מן הראוי להזכיר את הדרוש שנשא הרב עמרם בשנת תשכ"ד בפתח-תקוה שבו ציטט דרוש קודם שלו, שנשא בשנת תרע"ו (!) ובו חישב והוכיח באותות כי הגאולה תחול אלף ותשע מאות שנה לאחר החורבן דהיינו בשנת תשכ"ח, שבה נגיע "לעשות נקמה בגויים ולגרש האויב מתוך עיר הקודש ירושלים..." ומופלא ממנו הוא הדרוש שנשא הרב עמרם ברוח קדשו בחנוכה תשכ"ז, כחמשה חדשים לפני מלחמת ששת הימים, וימים אחדים לפני שנתבש"מ, אותו סיים בדברי נבואה אלה: "... וה' יגמור עמנו אות לטובה ונזכה לניצחון מזהיר של חיילי צבא ההגנה לישראל בעזרת ה' שיגבירם על כל שונאינו ויעטרם בעטרת ניצחון בכל פעולותיהם, בים, ביבשה ובאויר, וכל ארצנו היעודה לנו בתורתנו הקדושה, וירושלים הקדושה כולה, עם העיר העתיקה, נכבוש אותה בקרוב ונשוב לבקר, את שריד מקדשנו כותל המערבי ונזכה כלנו לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו בבית מקדשנו שייבנה ועריכת נר לבן ישי משיחנו במהרה בימינו, אמן". נתיבי עם- דרשות עמ' 20.
המאמר מתוך ברית כתב העת של יהודי מרוקו, אות ברית קודש, אשדוד, קיץ תש"ע, 29: עמ' 13-20

¹ המחברת היא נכדת הרב עמרם אבורביע. כתובת להארות ולהערות tzmtomy@012.net.il
² נלב"ע יז בתמוז תרע"ז ציונו בהר הזיתים.
³ יוכבד אבורביע בת יצחק וזהרא כלפון, נלב"ע ח כסלו תש"ט. ציונה בבית הקברות שיח' באדר בירושלים.
⁴ שם המשפחה אבורביע מקורו בערבית, בתרגום לעברית הפירוש: אבי האביב (אבו-אב, רביע- אביב, שבלי הקמה בירקותן, אביב עשיר במרעה, ירק, יורה), אלמאליח, תרפ"ט, עמ' 263. לחקר שורשי המשפחה, ראה בנספח א'.
⁵ הרב יעקב בן יוסף כלפון מטטואן מרוקו מחבר הספרים: "דורש טוב", "ויעמידה ליעקב", "חסד ה'", "יגל יעקב", "משפטים צדיקים", "נגד מלכים", "רנו ליעקב בשמחה".
⁶ עליתם לארץ של יתר בני המשפחה: בשנת תרע"ג (1913) עלו הוריו ואחיותיו, אחיו, שנותר בטטואן לרגל עסקיו, עלה עם בני ביתו רק בערוב ימיו, בשנת תשכ"ד (1964).
⁷ הרב יוסף אבורביע (תקצ"ח- ה' באדר תרע"ה) וביליידא (ת"ר-יח בסיון תרע "ו) ציוניהם בהר הזיתים. הסב, הרב יוסף, היה סופרו ומזכירו של הראב"ד, הרב שמואל בן יצחק נהון, בטטואן, את גויליו, שלא היה סיפק בידו להוציאם לאור, הפקיד בידי נכדו עמרם. גאון, תרח"צ, עמ' 15
⁸ מקור: ראיון שהעניק הרב עמרם, לעיתונאי ישעיה אביעם, העיתון מעריב 14.7.1960
⁹ גאון, שם, שם
¹⁰ מקור: מודעת בחירות לועד שכונת 'אהל משה' מתוך אתר משפחת שיריזלי.http://www.cherezli.com/TNG/index.php
¹¹ על שם בית מדרש בשם 'אור זרוע', שאביו, הרב שלמה אבורביע, החזיק בביתו בעיר העתיקה בירושלים בו למד הרב עמרם בצעירותו.
¹² קטלוג אהל דוד, תרצ"ב עמ' 670
¹³ מקור: עיתון דבר 17 ביולי 1926 ומונסה, תשנ"ו. בית הכנסת 'אור זרוע' שוכן ברח' שמואל רפאלי 3 בירושלים.
¹⁴ דיין , תשנ"ב, עמ' 400-390
¹⁵ בית מסחר הגדול של ספרי תורה סת"ם הרב עמרם אבורביע ושות' בחצר מול בימ"ס פרדימן בעיר העתיקה, מתוך 'לוח הגאולה', תר"צ בארכיון המשפחה
¹⁶ כדוגמא הספרים הבאים: זכרונות אליהו מאת הרב אליהו סלימאן מאני רב ראשי בחברו, משפטים צדיקים ב"ח לרב יעקב כאלפון, נר מערבי חלק א' לרב יעקב בן מלכא, חלקים ב' ו-ג' לרב מנחם עטיאה.
¹⁷ ישיבת 'פורת יוסף' בעיר העתיקה בירושלים - יזמת הקמתה החלה בתר"ע, הישיבה נחנכה בראש חדש אייר תרפ"ג (1923), ספר אור המאיר, תש"י, עמ' 16-12.
¹⁸ בתעודת הסמכה לשוחט י"א, חתומים: הרכב הדיינים הרב עמרם אבורביע, הרב שמואל עזרן והרב שלום אזולאי, פאר, תש"ן עמ' 149.
¹⁹ מקור: פרטי כל אסיפת הבחירות לועד עדת המערבים, תר"צ, באדיבות ארכיון העיר ירושלים, מיכל 4591/7 מערבים.
²⁰ קול קורא מטעם ועד עדת המערבים להנהלה הציונית בארץ ישראל, לתמיכה בקהילה שבמצוקה בירושלים, באדיבות ארכיון העיר ירושלים, מיכל 4591/7 מערבים.
²¹ פרק מאורעות מופלאים בספר נתיבי עם- דרשות, תשס"ג
²² נתיבי עם- דרשות תשס"ג פרק מאורעות מופלאים ומקור: העיתון מעריב 14.7.1960
²³ משה עובדיה, תשס"ט
²⁴ מקור: עיתון דבר 5 בינואר 1931
²⁵ נתיבי עם- דרשות, תשס"ג ומארכיון משפחת אביבי-אבורביע, התכתבויות של הרב עמרם, מתקופת שליחותו כשד"ר בטטואן ובאספי- מרוקו, עם משפחתו בירושלים.
²⁶ ישיבת 'שערי ציון' בירושלים, נוסדה ע"י הראשל"צ בצמ"ח עוזיאל בשנת תש"א (1940), הכהן-רבין, תשמ"ט, ספר אור המאיר, תש"י, עמ' 20-17.
²⁷ הרב בן ציון אברהם קואינקה עורך כתב העת התורני "המאסף", שימש ראב"ד עדת המערבים בירושלים ורבה הראשי של חברון, עד פטירתו בשנת תרצ"ז (1936). אנציקלופדיה של הציונת הדתית.
²⁸ הורוביץ, 2000
²⁹ "איש העם ומצוי תמיד בקרבו בבחינת "רד אל העם"" עדס, תשכ"ז
³⁰ מקור: עיתון דבר 23 בספטמבר 1929
³¹ במשנה אבות ה' כא, מאפיין יהודה בין תימא גילים שונים של האדם: על גיל שלושים הוא אומר ' בן שלושים לכוח'. מחברנו משתמש בביטוי זה כאן כדי להתייחס למה שאירע שלושים שנה לאחר הצהרת בלפור, היינו הקמת מדינת ישראל. יש לזכרו שעל פי הלוח העברי ניתנה הצהרת בלפור בשנת תרע"ח שלושים שנה לפני תש"ח
³² נתיבי עם מהדורה קמא ירושלים תשכ"ו עמ' שיח
³³ זהר, תשס"ח
³⁴ ראה נספח ב'
³⁵ נתיבי עם-דרשות, תשס"ג עמ' 241
³⁶ זהר, תשס"ט
³⁷ בהקדמה שכתב הרב עמרם במהדורה קמא של ספרו, תשכ"ו: "שקדתי לאגור בנתיבתי המנהגים שהוקבעו בירושלים הקדושה ע"י מייסדי הישוב הראשון בארץ, שבדרך כלל טעמם ונמוקם עמם, שלהם נהירים שבילי דרקיעא. ובדורנו זה כמעט שכחו רובא דעלמא את תכנם ומהותם... על כן... אספתי מספרי דבי רב לקוטי בכל מקום שמצאה ידי זכר למנהג ציון עיר קודשנו."
³⁸ ארכיון משפחת אביבי-אבורביע



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן