לדף ראשי





פולדה היא עיר במדינת הסן, גרמניה. העיר יושבת על נהר פולדה.
ראשיתה של העיר במנזר פולדה אשר הוקם בשנת 744 על ידי סטורמיוס הקדוש, תלמידו של בוניפציוס הקדוש, מבשר הנצרות בגרמניה. קיבלה מעמד של עיר בשנת 1208.






אזכור ראשון של קהילה יהודית בעיר פולדה מופיע בהקשר של עלילת דם שהתרחשה בשנת 1235 ברוח "מסעי הצלב".

שלשה ילדים נרצחו מחוץ לעיר בטחנת קמח שאף הועלתה באש. החשד "נפל" על יהודי פולדה, ונטען שהם משתמשים בדם ילדים לצורכי פולחן.



נסחט "וידוי" מחברי הקהילה, וכתוצאה מכך נרצחו ע"י ההמון 32 גברים, נשים וטף. דו"ח על כך נמצא ב"ספר אירועים" בכנסיית ארפורט. היהודים הנציחו את האירוע ב"ספר זכרונות" של הקהילה, שבו צוינו שמות הקדושים (כמו שמות באירועים אחרים). זכרם הועלה בתפילת "יזכור" בבית הכנסת (הספר אבד במלחמת העולם השניה). חוברה גם "קינה" שנשמרה בספריית הוותיקן.

פרט על יולדא.
סלו וכלו שנים ושלשים לטבח קדושתא.
טבחת ולא חמלת עולליהם נפצתה.
נגעו דמים בדמים, הבאת יום,
קראת יה ראה כי נאמנו בבריתך גזלת.
מי כמוך באילמים ראיתה ושתקתה.

וכן חוברה "סליחה" בנושא.

ברוח אותה תקופה - "מסעי הצלב" נרדפו יהודי אירופה ובמיוחד בגרמניה. הוראת האפיפיור הייתה לצמצם מספר היהודים, לגרום להתנצרותם בדרך של ויכוחים דתיים ואף בדרך עינויים.
היו שמועות נוספות על יהודים שרצחו נוצרים, דבר שגרר סכנת פרעות. המושל הכללי שמע על כך במסעו, וחקר בדבר בעזרת נסיכים ואצילים שאסף, ואחר כך באמצעות ועדת חקירה. יהודים מומרים נתבקשו להסביר על הקשר בין פולחן ורצח נוצרים.



האירועים בפולדה הודגשו בגלל חשיבותה הדתית כמקום קבורתו של קדוש נוצרי.

כאשר עברו האיכרים לערים והחלו לעסוק במסחר, נאלצו היהודים לוותר על מקומם כסוחרים ונותרה להם אפשרות לעבוד רק כבנקאים וכמלווי כספים, בעיקר לצבא. הם היו רצויים כמובן כמשלמי מסים. אסור היה להם לשאת נשק והיו זקוקים להגנת הממשל. הם איבדו עצמאותם. הנרי הרביעי הצהיר, שהיהודים הם וסלים ורכוש המלך, והוא יכול לשעבדם או למכרם.

מושלי העיר פולדה (abbot) היו רשאים לאסוף מסים, כולל "מס הגנה" מיהודי העיר. משנת 1313 כאשר כוח המושל המרכזי ירד מסיבות פוליטיות, היו היהודים חלק מרכוש הבישופות.
ה-abbot גם יכל להגדיל או לצמצם את כמות היהודים בעירו.

יש לציין שלמרות דו"ח הועדה בעקבות עלילת הדם, לא נעשה דבר, והאירועים בפולדה חזרו על עצמם ברחבי המדינה. רק עשר שנים מאוחר יותר הצהיר המושל, לפי בקשת היהודים, הצהרה נגד עלילת הדם בפולדה.

המגפה השחורה
בשנים 1347-1348 פרצה באירופה המגפה השחורה. הייתה זו מחלת דבר [או אבעבועות שחורות], שקטלה כשליש מתושבי אירופה. 3000 מתושבי פולדה נספו ב"מגפה השחורה".
יהודים נפגעו מהמגיפה פחות מן הנוצרים, בשל שמירה על הגיינה אישית, וטבילה במקווה, ולכן הנוצרים האמינו לשמועה שפשטה, שהם הרעילו בארות. בנוסף לכך הואשמו היהודים שכרתו ברית עם יתר יהודי גרמניה להשמיד את אזרחי פולדה. יהודים רבים נהרגו. הרג נוסף נעשה בהם, כאשר שלחו שליח ל- abbot לבקש את הגנתו, ו"נחשדו" שהשליח התכוון לרצוח את מושל העיר.

בתפילת "יזכור" של אותו זמן נכתב: (1348)

"יזכור אלוהים הרוגי ושרופי קהילות בולדא ולומדיה ויושביה..."

יהודי פולדה לא נזכרים עד סוף המאה ה-14. בשנת 1399 קבלו שלוש משפחות כתב הגנה ורשות להתיישב במשך שש שנים באדמתו תמורת תשלום.



היהודים במאות ה- 15 וה- 16
קיים תצהיר משנת 1492 יומן הנסיך - אבוט ג'ימס השני, המזמין רופא יהודי להתיישב בפולדה עם אשתו ומשרתיו יחד עם יתר יהודי המקום. הוא יהיה רופא גם לחסרי אמצעים, ולא יקח תשלום גבוה מאזרחי העיר. אם תהיה תלונה נגדו "אנחנו אוסרים רדיפה והוא יבוא בפני לעשות צדק".
התצהיר הוא יוצא דופן, כי עד אז הכנסייה אסרה על נוצרים להתרפא אצל רופאים יהודים. גם בנו של הרופא עבד בחצר המושל.

1507 - יהודי פולדה נאסרו מסיבה לא ידועה, ושוחררו כעבור שלושה שבועות. יהונתן בן יעקב ארגן ביום השחרור "יום פורים", נשאר תיעוד בעברית על כך.
1516 - אירוע בעל השפעה גם לערים אחרות. באספה בפרנקפורט הועלתה הצעה לגרוש היהודים. נציג פולדה וכמה נוספים התנגדו. הוא ביקש לא לחסל את זכויות היהודים שהונהגו בעיר בהוראת הבישופות. השליט התנגד לגירוש, כי "היהודים שייכים לנו ואנו זקוקים להם". ההצעה נדחתה.
1560 - ה- abbot הפחית את מספר היהודים בעיר, והרשה שיהיה בית עלמין אחד בלבד.



1586 - אחרי תקופתו גדל שוב מספר היהודים בעיר, וניתנה רשות להקים שני בתי עלמין נוספים.
מאותה תקופה נזכר לראשונה בית הכנסת ב"רחוב היהודים" במקום שהוקם בית כנסת גדול לאחר זמן.

בימי אבוט פרדריך היה שוב לחץ מסוים. נאסר על היהודים להופיע ברחובות העיר בימי ראשון ובחגים. אם נגעו באוכל בחנות, היו חייבים לקנותו או לשלם כל מחיר שנדרש.

במאה ה- 17, המאה של הרפורמציה, היו הרבה מחאות נגד היהודים: מחאות דתיות וכלכליות. אסרו עליהם לאגור יין בחנויות וכו'.
נסיך - אבוט התיר בעבר לרופאו לאגור יין לקראת חתונת בנו. ראשי העיר ביקשו לבטל את הזכות, והציעו חוק שיהודים ישתו יין מכוסות קטנים.
1578 – הנרי, שר המשפטים הגרמני החליט על כמות היין שמותר ליהודים להחזיק בחנות תמורת תשלום.
1591 - שוב הכו ביהודים. צבא שכירים שעבר בעיר שדד את כל רכושם. אזרחי העיר לא השתתפו פיזית, אך נדבו אינפורמציה ולא הגנו על היהודים. היהודים התלוננו, האזרחים נקנסו בקנס שניתן ליהודים, והיה עליהם למסור את מפתחות העיר למושל.
האזרחים לא סלחו ודרשו את גירוש היהודים, או לפחות בחלקם. נמשכו תלונות משני הצדדים. בהמשך טענו נגד היהודים שהם גורמים לעליית מחירי הפירות והאווזים, מפני שהם מוכרים אותם בעיר אחרת, וכן שהם קונים חוטים ובדים מחו"ל. כמו כן התלוננו על הריבית שמשלמים ליהודים על הלוואות שמקבלים מהם, דבר הגורם לכך שבתי אזרחי העיר עוברים בחלקם לידי היהודים. היהודים מצידם ביקשו הגנה גם ממושל העיר וגם משליט גרמניה. הגנה קבלו רק מהמרכז.
1621 - היהודים גם השיגו הפחתת מסים.
1641 - היהודים הוכרחו לשאת עיגול צהוב.

החיים בקהילה במאות ה- 16 וה- 17
התפתחות הקהילה הייתה בניגוד לחיים הקשים בחוץ - בבתים ובבית הכנסת.
בסיס החינוך לילדים היה לימוד תורה שבכתב ובע"פ. למבוגרים התקיים שיעור יומי בתלמוד.
הרבנים והמנהיגים היו מעל המשכילים, ונתנו הדרכה בענייני דת וניהלו את התפילות.

"ישיבת פולדה" הייתה שם דבר, ומשכה ללמוד בה יהודים מערים אחרות. משפחותיהם הצטרפו.
השלטון דרש שתושבי חוץ ירשמו, ושהייתם בעיר תהיה מוגבלת לחודשי הקיץ בלבד.

המפורסמים שבין משכילי פולדה ששמם יצא למרחוק:
- המהר"ם ר' מאיר בן יעקב הכהן שיף.
יליד פרנקפורט על מיין, בה שימש אביו כדיין וכנשיא הקהילה. בגיל 17 היה המהר"ם ראש האקדמיה התלמודית בפולדה. כתב חידושי הלכות, פירוש ל"שולחן ערוך" וספרים בקבלה.



- ר' אליהו פרטון (המכונה: ר' אליהו פולדה).
כתב על התלמוד הירושלמי. עודד את לימוד הירושלמי בקרב יהדות אשכנז.
ספריו מהשנים 1710-1725 עדיין מודפסים ומפורסמים.

הפליית היהודים לרעה:
היהודים שילמו 50% מיסים, ובנוסף לכך הוטלו עליהם מסים נוספים ומסים מיוחדים.
נאסר עליהם לסחור במזון ובכלי עבודה.
נאסר עליהם לרכוש בתים וכו'.



גירוש היהודים בשנת 1671 התבצע כתוצאת הסכם בין מושל העיר הנסיך - אבוט גוסטב, לבין מחלקת הקרקעות בעיריית פולדה. הוא התחייב לגרשם סופית, ויקבל פיצוי על כך שהוא מפסיד את המסים ששילמו כ"מסי הגנה". תוך שלשה חודשים היה על היהודים למכור את כל נכסיהם, ולשלם חובותיהם לעיר, ולהוסיף עוד 10%. חמישה אנשים שוחררו מהגירוש, אך היה עליהם לגור ברחוב היהודים במעין גטו.
לא ידוע מתי ואם חזרו יהודי פולדה לעיר.

המאה ה-18
במאה זו התפתחה פולדה ופרחה, בין השאר הודות לפעילות של היהודים שישבו בה.
עד למאה ה-19 לא נחשבו היהודים לאזרחים שווי זכויות. היו הוראות בעניין מסחר עם יהודים, חתימתם על חוזים תיעשה בפני בית משפט. יהודים לא הורשו להשתתף במכירה פומבית. היה עליהם לקנות מידי המעמד הגבוה סוסים שיצאו מכלל עבודה. הם שילמו תוספת של מסים מגוחכים כגון על נסיעה ממקום למקום ומס על משחק בקלפים. היה עליהם להישבע מדי שנה בבית הכנסת על כיבוד כל הגזרות שהוטלו עליהם.

בימי ראשון ובחגים נוצריים לא היו היהודים רשאים לשהות בפונדקים וברחובות הראשיים. יהודים זרים שילמו מס עבור כל לילה שלנו בו בפולדה והיו רשאים ללון רק 8 ימים בעיר. היו מגבלות במסחר.

היהודים היו כפופים לשלוש רשויות:
1. הנסיך אבוט - לחודש ראשון מגורים, לקביעת המס כמגדיר את מעמד בית הכנסת, וכמעורב בבחירת רבנים.
2. המדינה - ליתר החוקים.
3. הקהילה - הרבי, המבוגרים וחברי הקהילה.

המצב של 1751 נמשך עד 1789, היא שנת האמנציפציה שגם היהודים זכו בה. העיר נכבשה ע"י נפוליון, אך רק בשנת 1833 היהודים הפכו לאזרחים שווי זכויות מלאות.
במשך מאה השנים שעברו מאז, עד עלות הנאצים לשלטון, חיו היהודים כשווים בין שווים.



תוצאת האמנציפציה הייתה התפתחות פנימית בקהילה היהודית. הקהילה הפכה להיות איגוד חברתי, ומטרתה ליצור אגודה דתית ותרבותית.

החיים בקהילה טרם האמנציפציה התבססו על חוקי ההלכה בהנהגת הרב.
גם עם התפתחות החיים סביב לכוונים שונים, נשארה הקהילה בפולדה קהילה דתית, ויהודים חיו באורח החיים היהודי המיוחד (בלבוש, באכילה, בשמחה, באבל וכו'). בצד הקהילה היה מיעוט של יהודים לא דתיים.

רוב תושבי פולדה הנוצרים הם קתולים. העיר נשלטה זמן רב ע"י נסיכים - בישופים ועל ידי אבוטים. נפוליון העבירה לשלטון אדמיניסטרטיבי צרפתי, ובשנת 1810 הפכה לחלק מן העיר המרכזית במחוז, לפרנקפורט על המיין.

האמנציפציה האזרחית של יהודי פולדה
עם קבלת זכויות מלאות נדרשו יהודי פולדה להמשיך ולשלם מסים מיוחדים להם: "מס להגנתם" ו"מס עסקים". המס הוטל גם על הדור הבא. במסגרת שוויון זכויות נדרשו מנהיגי הקהילה להציג דמות אדם חדשה. מורים ורבנים נדרשו ללמוד גם חינוך כללי. רבנים נבחנו ע"י ועדה בלימודי פילוסופיה ונדרשה מהם רמה אקדמית. מורים עברו מבחן מטעם משרד הפנים, ונדרשה מהם השכלה כללית רחבה והשכלה יהודית.

הקהילה היהודית בפולדה ומוסדותיה
הקהילות היהודיות בגרמניה הוערכו כחברות ציבוריות: החברים בחרו בזקני הקהילה שייצגום בכל עניין. המנהיגים הוכרו ע"י העירייה והמדינה.

הבחירה נעשתה על בסיס אישי. נבחרו אנשים יראי ה' ומכובדים, תפקידם היה רחב ונדרשו מהם חכמה, טקט, כושר החלטה והבנה בבני אדם. בידיהם היו העניינים הכספיים, החברתיים והדתיים והיו בקשר פורה עם הרבי.

במאה ה-19 גדל מספר היהודים בפולדה בגלל ריבוי טבעי, הגירת יהודים לעיר ומצב כלכלי טוב.
הקהילה התקדמה ל"מעמד ביניים". הרוכל של התקופה שלפני האמנציפציה הפך לעובד עבודת כפיים, ואחר כך לבעל מקצוע. נוספו אנשי מסחר, חייטים, בעלי מפעלים לטכסטיל, חנויות ביגוד ונעליים. מאפייה ואטליזים. היהודים העלו את הרמה הכלכלית בפולדה.

כתוצאה מכך, הושקע הרבה בחינוך. יותר ילדים למדו בבתי ספר גבוהים, הוקמו גימנסיות ובית ספר ריאלי. היו גם בתי ספר גבוהים - פרוטסטנטי וקתולי, שגם היהודים ביקרו בהם. מספר ילדי היהודים בבי"ס הריאלי הגבוה, היה יחסית גבוה.

כל ילדי היהודים קיבלו חינוך יסודי בבית הספר היהודי בעיר. הוא היה אחד הוותיקים בגרמניה, והוקם בשנת 1784. עד להקמתו למדו הילדים אצל מורים פרטיים בעיקר יהדות. בבית הספר תפשו הלימודים החילוניים לפחות מחצית הזמן. [ייתכן שהקמתו הושפעה גם מהספר "דברי שלום ואמת" מאת נפתלי הרץ ויזל, שכתב בשנת 1782 על שיפור התכניות ושיטות הוראה חדשות בחינוך היהודי].
תוכן הלימוד היה לפי דרישת האבוט: תורה, תלמוד, כתיב ודקדוק בעברית ובגרמנית, הנהלת חשבונות, התכתבות וכו'. הקהילה נדרשה לרכוש בנין לבי"ס ולשלם את משכורת המורים.

בשנת 1790 לימד מורה נוצרי לימודים כלליים, ילדים להורים חרדים, נעדרו משיעוריו.

משך הלימודים היה שש שנים, חמשה ימים וחצי בשבוע (בלי שישי אחה"צ ושבת). היה שינוי באופיים של מנהיגי הקהילה: בעבר הנהיגו את הקהילה רבנים מהסוג הישן, בעלי ידע רחב ביהדות. לאחר שהיהודים לקחו חלק בפוליטיקה, והיו נאמנים גם לחוק הגרמני, חל שינוי גם באופי בית הספר. הרב שמשון רפאל הירש הגדיר את השילוב של חינוך יהודי וגרמני במושג "תורה עם דרך ארץ". בית הספר בפולדה הלך בדרך זו.

המורים שפעלו בבית הספר בסוף המאה ה- 19:
שמואל לבנשטין
בוגר קולג' למורים בקאסל, מקובל על יהודים ואחרים, הידע שלו ביהדות ואישיותו המקסימה סייעו לייעוץ ותמיכה בתלמידים ובהורים. חיים לדוגמא ויושר בחשיבה ובמעשה היו רקע לפעילותו החינוכית. נפטר במגפת שפעת של 1918. בנו, מקס [מרדכי] לבנשטיין, היה לימים רופא הקהילה, וסמוך לתחילת המלחמה עלה לארץ והתיישב בחיפה.



יעקב שפירו
היה בעל אינטליגנציה גבוהה, ידע יהודי וכללי ויכולת לנאום. כל אלה עוררו הערצה. ערך את העיתון "הישראלי", התכתב עם הרצל אודות יחס הציונות לדת. בוגר קולג' ליהדות.

אברהם רפאל סוהן
למד בקולג' למורים בוירצבורג. נוסף להשכלתו הכללית והיהודית התעניין גם במוסיקה, והשתלם בקונסרבטוריון. כתב עבודה על מוסיקה וכלי מוסיקה בתנ"ך ובתלמוד.

גן ילדים ובית כנסת
הקהילה פתחה גם גן ילדים יהודי בו עבדו מלי ברקנרוט וארנה בכרך, ואחר נישואיהן המשיכו סלמה סוהן ורות נוסבאום. הגן, כמו שאר מוסדות הקהילה, חוסל בידי הנאצים.

בית הכנסת הוקם בשנים 1858/9, ושימש כמרכז חיי הקהילה. זכורים האווירה הקדושה בשבת ובחג, התפילות ומנגינותיהם העתיקות ושירת המקהלה.

לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרפו לקהילה יהודים מהסביבה. היה צורך בהגדלת בית הכנסת. פנים הבית חודש לגמרי. הבניין תוכנן ע"י ארכיטקט מעולה. אנשי הקהילה תרמו ברוחב לב. חנוכת הבית הייתה מרשימה, והקהילה הייתה גאה ונרגשת. הוכנסו ספרי התורה והטקס נוהל ע"י הרב ד"ר ליאו יהודה כהן.

לבית הכנסת הייתה מסורת ליטורגית משלה, במיוחד בימים נוראים. בידי כל מתפלל היה דף של רשימת הפיוטים. בתפילה השקטה ובסדר היה קשר בין המתפללים לה'.
איש לא חשב אז שלא יישאר מבית הכנסת זכר. הוא נשאר רק בלבבות.

לימוד התורה, המשנה והתלמוד תפסו בקהילה מקום נכבד. התקיימו שיעורים ומוסדות אלה:
1. חברת ש"ס. בבניין עצמאי המשיכה את מסורת הלימוד של ישיבה עתיקה - "בי"ס לתורה".
הדיין הרב ברוך קונשטט ניהל בי"ס לתלמוד בבניין חברת ש"ס. לימים עלה לארץ, ושימש כראש ישיבת קול תורה בירושלים.
2. חברה קדישא. עבדו בה מתנדבים, אנשים יראי ה', החברה נוסדה בשנת 1814 ופעלה עד 1940, כאשר בית העלמין היהודי נסגר רשמית.
החברה העבירה שעור יומי בבית אשווגה, שהיה חבר עיריית פולדה.
3. חברת "מקור חיים" ערכה שעור יומי ב"בבית עמנואל" שברחוב היהודים בפיקוח הרב ומורים של בית הספר.
דוגמה לשמירת מצוות בפולדה אפשר ללמוד מהעובדה שבתשובות של הרב ד"צ הופמן מברלין, מופיעה שאלה אם אפשר להתקין עירוב בפולדה. והוא מתיר את הדבר, על פי תקדים מפרנקפורט על מיין. [שו"ת מלמד להועיל מאת הרב דוד צבי הופמן, חלק א (או"ח) סימן סה]



יהודי מזרח אירופה בפולדה
אחרי מלחמת העולם הראשונה הגיעו פליטים ממזרח אירופה לפולדה. הקהילה דאגה להם מבחינה כלכלית ולאינטגרציה חברתית. סייעו לקליטה גם הארגון הציוני ואגודת ישראל העולמית. יהודי המזרח היו דתיים ושמרו על מנהגיהם, והם התפללו בחדר נפרד. הייתה להם יכולת עבודה ורצון, והם התערו גם מבחינה כלכלית. ילדיהם ביקרו בבית הספר היהודי ולקחו חלק בתנועות הנוער.

אגודות סוציאליות
המבוגרים שבקהילה סייעו לנצרכים במתן בסתר, וכן סייעו לנוסעים יהודים שעברו בעיר.
עבודה סוציאלית טובה נעשתה ע"י "ארגון נשים ישראליות", שנפגשו ולמדו יחד שיעור על ענייני יהדות, דאגו לעניים, עבדו על הקמת בית הורים, ודאגו לחולים הכרוניים היהודיים בבתי החולים. המטבח הכשר בהנהלת "אמא סליג" הוא תוצר של שיתוף בין הקהילה וארגון הנשים.

סניפים של אגודות יהודיות בין לאומיות
- "אגודת ישראל" האיגוד הגדול והפעיל בעיר - בשיעורים ובמפגשים.
- "התנועה הציונית" הייתה קטנה בפולדה. ערכו שיעורים ולאחריהם שיחות וויכוחים.
- "התנועה הציונית הדתית". גם ל"מזרחי" הייתה דריסת רגל בקהילה.
- "בני ברית" היו ניטראלים בבעיות דתיות ופוליטיות, ופעלו על בסיס אחים/אחיות. עיקר פעילותם הייתה בתחום העבודה הסוציאלית.

הסניף המקומי ע"ש מהר”ם שיף נוסד בשנת 1923. מרשימים ביותר היו השיעורים מפי ר' ליאו בק ופרופ' ארנסט סימון.

תנועות הנוער בפולדה
1. התנועות נוסדו ע"י מבוגרים לעובדים צעירים. הן ערכו שיעורי העשרה ביהדות וקיימו מפגשים חברתיים בשבת אחה"צ. כמו כן פתחו קורסים למסחר.
2. תנועות מטעם איגודים פוליטיים כמו "צעירי אגודת ישראל", שפעלה כהכנה להצטרפות לחברת הבוגרים.
3. הוקמו גם תנועות נוער ע"י הצעירים עצמם, בשונה מאורח החיים של המבוגרים. שם שרו, רקדו, ושוחחו התנועות הוסיפו לפעילותם גם מטרות חיוביות כמו תנועת כחול-לבן שחיו ברוח ההיסטוריה היהודית, למדו עברית ועסקו בענייני ארץ ישראל. חלקם עלו לארץ. משנת 1925 המשיכה תנועת JJWB (אגודת טיולים יהודית צעירה) בהשפעה פוליטית.
4. תנועת "עזרא" הוקמה בשנת 1918 כתנועה אורתודוכסית, ומקומות המפגש היו בקהילה ומטעמה. אורגנו מפגשים, שעות לימוד והדרכה למדריכים. וכן התקיים לימוד פילוסופיה יהודית של ר' יצחק ברויאר. בהמשך למדו חניכי התנועה בישיבה בפרנקפורט.
5. חלק מהצעירים פרשו ל"ברית חלוצים דתיים" [בח"ד]. רובם נשארו ב"נוער האגודתי" שהתחבר אח"כ עם תנועה ציונית ל"עליה לא"י".

דמויות מיוחדות בקהילה
1. הרב המחוזי רבי ד"ר מיכאל כהן
סיים לימודים בסמינר לרבנים של הילדסהיימר, מונה לרב מחוזי ולרב בפולדה.
השפיע על התפתחות היהדות בקהילות. ארגן מחדש את השחיטה ומכירת הבשר. השגיח על כתיבת ספרי תורה ותפילין: "תפילין של פולדה" - שהתקבלו גם ע"י יהודי מזרח אירופה. ארגן כנסים בהם לובנו בעיות דתיות בקהילות. במלחמת העולם הראשונה ארגן תמיכה למשפחות שבהן שרתו בעלים בצבא ודאג לשבויים יהודים בגרמניה. שיפר מכשיר של "ברית מילה" המקובל כיום בכל העולם היהודי. בזמן עלילת דם בהונגריה, השיג אישור מבישוף רם מעלה שאין ממש בצורך בדם לצורכי פולחן. פתר בעיות דת לפי גישת הרב שמשון רפאל הירש. גישתו - ללא פשרות. נבחר לנשיא אגודה של יהדות עולמית שנוסדה על ידי רבנים מזרח אירופאיים.


רבנים ששמשו אחריו בתפקיד רב העיר פולדה היו:
2. ד"ר פרנקל
3. ד"ר לורך
4. ד"ר אליאס
5. ר' דונט
6. הרב ברוך קונשטט. כיהן כדיין ומנהל בי"ס לתורה 1909-1939. אח"כ היה ראש ישיבת "קול תורה" בירושלים. היה מקובל על כל חלקי הקהילה - משכיל, מורה, והומניסט, היה אדם צנוע ובעל השכלה יהודית רחבה, ודוגמא לתלמידיו.
7. ד"ר ליאו יהודה כהן כיהן מ- 1918.
הקדיש זמנו לחינוך יהודי ולקיום מצוות. עסק בהגדלת בית הכנסת ובניית מקווה חדש.
בתקופת הנאצים סייע לבני קהילתו. לאחר ליל הבדולח עלה לא"י.
8. ד"ר ליאו הרץ. אחד ממנהיגי הקהילה. מוערך בגלל השכלתו וחוש ההומור שלו. כחבר הוועד הקדיש זמנו להוראה ולענייני הקהילה, ערך את העיתון "השבוע" וכתב בו על פרשת השבוע. מצא מותו בידי הנאצים.
9. הרב ד"ר קלמן כהנא. לימים היה רב הקיבוץ "חפץ חיים". היה ח"כ וסגן שר החינוך והתרבות.
10. לוי נוסבאום. חכם ומלא מרץ, אנשים בקשו עצתו בענייני כספים וגם בעניינים אישיים. מנהיג הקהילה.
11. עמנואל שטרן נשיא הקהילה. בעל תכונות מנהיגות. דאג להאדרת בית הכנסת וליופיו. עזר לנצרכים בטקט רב. מאוד אכפתי בכל ענייני הקהילה.
12. ד"ר הרמן שטרן חבר מועצת העיר. רופא ואדם טוב. הוערך ע"י אזרחי פולדה וע"י היהודים. מוהל, בעל תוקע ובעל תפילה.
13. ד"ר מרדכי לבנשטיין, רופא בקהילה. עלה לארץ סמוך לפרוץ המלחמה, וחי בחיפה.


בתקופת רפובליקת ויימר נהנו היהודים משוויון זכויות מלא. הקהילות התארגנו לפי אזורים, כך גם קהילת פולדה הייתה חלק מאיגוד היהדות האורתודוקסית לפי השקפת הרב שמשון רפאל הירש מפרנקפורט, וכמו "עדת ישראל" בברלין.

עם עליית הנאצים הוטל חרם. בשנת 1933 ניתנה אזהרה ליהודי פולדה לעזוב. אח"כ הנאצים התערבו בחיי הקהילה והכלכלה. הוקמה "הכשרה" בגרינסהוף שנתמכה ע"י תנועת הנוער היהודית לעלייה במסגרת החברה.

החלה הגירה מפולדה. היו קשיי פרנסה, הרחובות לא היו בטוחים. אבנים הושלכו אף לעבר בית הכנסת. בליל הבדולח נשרף בית הכנסת וספרי התורה חוללו. בית העלמין ניזוק. רבים נשלחו למחנות - וזה היה סוף הקהילה.





בספטמבר 1941 הוצא צו לנשיאת הטלאי הצהוב. איסור לעזוב את האזור בלי רשות בכתב מהמשטרה. נשארו זקנים שהועסקו בבתי חרושת ובחפירות ברחובות.



בספטמבר 1942 - נשלחו לטרזינשטט 76 יהודים זקנים מבית אבות, וכן 243 למחנות המוות. בית העלמין הישן נחרש, וחלק מהגופות נקברו בקבר אחים בבית-העלמין החדש ברחוב רבנוס.

עיריית פולדה הכינה רשימה מסודרת של כל היהודים שהיו בעיר, ולאן עברו.

הקש כדי לראות עמוד מן הטבלה

הטורים בטבלה הם: משפחה, שם, תאריך לידה, כתובת, מקצוע, A- עבר / B - היגר / C - נשלח [גורש].

בתאריך 8.12.41 גורשו יהודי פולדה לריגה, שם היה מחנה ריכוז גדול. למעלה מ- 20,000 מיהודי גרמניה נשלחו לריגה. חלקם נרצחו בריגה, וחלקם נשלח לאושוויץ.





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן