לדף ראשי




עניין אחד בתורה בא ללמד דין מסוים לעניין שני, ומתברר שנוסף לכך, מלמד העניין השני לעניין הראשון דין אחר.
כך, למשל, נאמר לגבי אונס של נערה המאורסה:

"כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש, כן הדבר הזה" (דברים כב, כו).

כאן בא עניין הרציחה, שדינו "ייהרג ואל יעבור" (ע"ע), ללמד לעניין בעילת נערה המאורסה, שגם דינו "ייהרג ואל יעבור"; אך בנוסף לכך לומדים דין לעניין רוצח מעניין אונס נערה המאורסה. דין זה הוא, שכשם שבנערה המאורסה ניתן להצילה בנפשו של ה"רודף" (ע"ע), כך אף ברוצח ניתן להציל את העומד להירצח בנפשו של העומד לרצוח.

בתוספות סנהדרין עד, ב, ד"ה והא, מובא שיש הגורסים שבנערה המאורסה נאמר "ייהרג ואל יעבור" (ע"ע), היינו, על הבועל, מפני שהוא עושה מעשה כשהוא בועל את הנערה, אבל הנערה, שהיא פסיבית בשעת הבעילה ואינה עושה מעשה, אינה חייבת למסור את נפשה.
לעומתם, יש הגורסים "תיהרג ואל תעבור", ופירושו, שאם אומרים לנערה לעשות מעשה ולהביא עליה את הערווה, עליה למסור את נפשה ולא לעשות מעשה זה.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן