לדף ראשי




תפוצת הפירוש
פרשנותו לתורה של ר' חזקיה בן מנוח (חזקוני) בן המאה הי"ג, היתה מוכרת מאז שהודפסה לראשונה בשנת רפ"ד (1526). לפירוש שני כתבי יד (כמעט) מלאים: אוקספורד– בודליאנה קטלוג נויבואר 243 (Mich. 568)וכ"י מינכן מתוך ספרית מדינת בווריה 224; נוסף אליהם כ"י אחד חסר– פריס כי"ח מתוך הספרייה הישראלית אליאנס 1A/ H 14. תודעת הציבור לפירוש התגברה כתוצאה מהוצאתה של המהדורה המדעית של ח"ד שעוועל ב 1981 והכנסתה לתוך המהדורה של מוסד הרב קוק "תורת חיים".

מאפייניו של הפירוש
הערך המוסף של הפירוש היא "אווירת הפירוש הרגשית". תופעה פרשנית זו באה לידי ביטוי ברמות שונות: בתמימות פרשנית המביאה את האדם לכדי חוויה רגשית, או בתעוזה פרשנית בלתי צפויה מבחינה דתית המעוררת אצל האדם הזדהות, שהרי קל לו לאדם ללמוד ממי שמבין את חולשותיו. תופעה נוספת השייכת לדרך זו היא עיסוק רב ברגשות כמו אהבה, צער וסבל, בנוסף לשפת התנסחות רגשית ואנושית מאד. תופעה זו התגלתה קודם אצל ר' יוסף בכור שור (ריב"ש) מאורליאן ואצל ר' יהודה החסיד מרגנסבורג.

לפירוש יש שלושה מאפיינים נוספים:
א. "הפרשנות המציאותית" – ניסיון לברר את המציאות עד תומה.
ב. "מילוליות" – מחויבות המוחלטת לנוסח הכתוב. למרות שהדבר משתמע כעיסוק בתחום הלשון, לא כך הוא. חזקוני נהג להבהיר את חריגות הנוסח אך לא מהיבטו הלשוני אלא כדי להבהיר כל פרט בכתוב וכדי להעביר מסר חינוכי– ערכי.
ג. "מבניות" – עיסוק במבנה התורה, הן ברמת הפסוק הבודד, הן ברמת הפרק או הנושא והן בהשוואות פנים–מקראיות. חזקוני, מתוך מחויבות פשטנית עמוקה להבהיר כל פרט בכתוב, הרבה בדומה לראב"ע בבירור זה. גם בנושא זה ניצל חזקוני את מבנה התורה על מנת להעביר מסרים ערכיים– חינוכיים.

מוריו
חזקוני כמעט ולא מצטט את מקורותיו מלבד רש"י ולכן הנטייה במחקר הייתה לומר שחיבורו של חזקוני הינו סופרקומנטר של רש"י. אולם, ע"פ מחקרו של פריאל, למרות שרש"י מצוטט הרבה ע"י חזקוני וחזקוני דן בפירושיו, ניכר שהוא הושפע מאד דווקא מרשב"ם, ראב"ע ובעיקר מריב"ש. חזקוני שאב מריב"ש לא רק פירושים מקוריים רבים המבררים את המציאות אלא בעיקר את האווירה הרגשית של הפירוש ולכן הוא נחשב כדמות שהשפיעה עליו יותר מכל.

חזק
תופעה ייחודית בפירוש היא הפתיח "חזק" הקיים בתוך למעלה משמונים קטעים בפירוש. הדבר מאפיין בדרך כלל הבעת שאלה חזקה עם אזכור אסוציאטיבי לשמו של המחבר.

פולמוס
למרות שבמקומות ספורים הביא חזקוני פירושים "לתשובת המינים", בשונה ממקביליו פרשני ימי הביניים, הוא לא הרבה להתפלמס עם הנוצרים. גם דרכו להצדיק לרוב את מעשי האבות– תופעה שקשורה ישירות בדרך פולמסנית, לא נובעת מאופי פולמסני של הפירוש אלא מתוך אופיו הנוח של הכותב.

זמנו ומקומו
מסעי הצלב האחרונים שנערכו באמצע המאה הי"ג, כמו גם שריפת התלמוד ב 1244 שינו את מעמד היהודים בצרפת ואשכנז במאה הי"ג. שלל תופעות אלה ובמיוחד תהליכי הגירוש הרבים שקרו ליהודים בתקופה זו השפיעו על דרך כתיבת הספרות היהודית כולה. פעולתו של חזקוני שמתאפיינת בכתיבה סיכומית ונוחה מאד להבנה נובעת מהצורך להציג כלי נוח ושלם לקהל קוראים שלא יודע מה יביא היום הבא. על פי מאפיינים אלה ועל פי זיהוי מקורותיו של חזקוני, הכריע פריאל שמקום מושבו היה בצפון צרפת וכנראה שהוא כתב את פירושו בסביבות 1260 כפי שהניח כבר קודם צונץ.

ביבליוגרפיה
1. משה מנחם אהרן (מהדיר), חזקוני עם אוצר החזקוני, ב כרכים, ירושלים 1992.
2. אהרן ארנד, "עוד על המושג חזק בפירוש החזקוני לתורה", מגדים, טו (תשנ"ב), עמ' 94.
3. חיים מרדכי ברכר, "תיקונים והערות לספר חזקוני", בתוך: אוצר פירושים על התורה (מהדורת שולזינגר), כרך ו, ניו–יורק 1950.
4. יעקב ר. גרסון, הוולגאטה והפרשנות הנוצרית הקדומה לבראשית לאור הפרשנות היהודית "הצרפתית" של ימי הביניים: היבטים לשוניים ופולמוסיים בפרשנות רש"י, רשב"ם, רד"ק וחזקוני (עבודת גמר לתואר שלישי), רמת–גן 2009.
5. חזוניאל טויטו, "על פיסוק הטעמים שבמקרא בפירוש חזקוני לתורה", שנתון לחקר המקרא והמזרח הקדום, יח (תשס"ח), עמ' 209–223.
6. שרה יפת, "פירוש החזקוני לתורה – לדמותו של החיבור ולמטרתו", אצל: משה בר–אשר (עורך), ספר היובל לרב מרדכי ברויאר, א, ירושלים תשנ"ב, עמ' 91–111; פורסם גם בתוך: דור דור ופרשניו, ירושלים תשס"ח, עמ' 364–382.
7. איתמר כסלו, "פירוש החזקוני כעד נוסח לפירוש רשב"ם לתורה", אצל: משה בר–אשר ואחרים (עורכים), ש"י לשרה יפת, ירושלים תשס"ח, עמ' 173–193.
8. יהושפט נבו, "יחסו של החזקוני פרשן התורה אל פירושו ר' יוסף בכור–שור", סיני, צא/א–ב (תשמ"ב), עמ' יז–כב; הודפס גם בתוך: פרשנות המקרא הצרפתית, רחובות 2003, עמ' 156–163.
9. יוסף עופר, "פירוש החזקוני לתורה וגלגוליו", מגדים, ח (תשמ"ט), עמ' 69–83.
10. יוסף פריאל, דרכו הפרשנית של רבי חזקיה בן מנוח (חזקוני) בפרושו לתורה (עבודת גמר לתואר שלישי), רמת–גן 2010.
11. מנחם א' ריקלין, "השפעת פירוש רמב"ן על פירוש חזקוני", שמעתין, 159–160 (תשס"ה), עמ' 38–48.
12. חיים דוב שעוועל (מהדיר), פירושי החזקוני על התורה, ירושלים 1981.
13. Roland Goetschel, “Rashi et le Hizzequni Sur la ‘Aqedah’ et Les Sacrifices”, Dans: Gilbert Dahan, Gerard Nahon, Elie Nicolas (Editeurs), Rashi et la culture juive en France du nord au moyen age, Paris 1997, pp. 305–313.
14. Leopold Zunz, Zur Geschichte und Literatur, Berlin 1919, Hildesheim/ New York 1976 (Reprint of Berlin 1845).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן