לדף ראשי



יעקב דוד הרצוג נולד בדבלין בחודש כסלו תרפ"ב, דצמבר 1921, לאביו הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג אשר כיהן באותה עת כרב הראשי ליהודי אירלנד ולימים היה לרב הראשי בישראל, ולאמו שרה. היה אח צעיר לחיים, לימים אלוף בצה"ל, שגריר ישראל באו"ם ונשיאה השישי של מדינת ישראל. הן מצד אביו והן מצד אימו, היה יעקב הרצוג נצר למשפחות רבנים ידועות. רקע משפחתי זה ניכר בחינוכו ובגיבוש אישיותו והשקפותיו, ובשלבים מסוימים אף בסלילת דרכו בחיים. הוא קיבל תורה מפי אביו ומפי רב שנשכר במיוחד לשם כך. יעקב הרצוג העיד כי דמותו ואמונתו של אביו השפיעו עליו באופן מיוחד.

יעקב הרצוג עלה ארצה בגיל 17 והצטרף למשפחתו. בארץ שקד על לימוד התורה במוסדות תורה מובילים, וצמח להיות תלמיד חכם. היה קשור לרבנים וראשי ישיבות חשובים, פרסם חיבור תורני רחב היקף והוסמך לרבנות. לאורך השנים עמד יעקב הרצוג בקשר קרוב רצוף עם ראשי ישיבות ועם רבנים, ביניהם - הרב איסר זלמן מלצר שהסמיכו לרבנות, בעל שו"ת 'שרידי אש' הרב יחיאל יעקב ויינברג, ראש ישיבת חברון הרב יחזקאל סרנה, ראש ישיבת מרכז-הרב הרב צבי יהודה הכהן קוק, הרב אריה לוין, שנבחר על ידו להיות סנדק ברית המלה של בנו, הדיין הרב ברוך רקובר, הרב בצלאל ז'ולטי, לימים רבה של ירושלים, הרב פרופ' חיים סולובייצ'יק שעמו למד ואחרים.

לפני קום המדינה סייע יעקב הרצוג לאביו במהלך מסעותיו אל שארית הפליטה באירופה בשלהי השואה ואחריה, ועסק בתיווך בין הוועד הלאומי למחתרות ה'פורשים'. הוא ביצע עבור 'ההגנה' פעילות מודיעינית בקרב הקצונה הבריטית הבכירה. עם קום המדינה מונה למנהל מחלקה במשרד הדתות ובהמשך עבר למשרד החוץ. היה ממובילי המאבק המדיני על מעמד ירושלים כשעל הפרק עמדה הכוונה לבינאום העיר, הוא פעל גם בתחום רכישת קרקעות ברחבי העיר. התמחה ביחסי ישראל והנצרות, על זרמיה השונים. נטל חלק מרכזי במערכה המדינית שאחרי מבצע סיני, שימש כציר ישראל בוושינגטון וכשגריר בקנדה. בעת שהותו בקנדה ניהל וויכוח פומבי עם ההיסטוריון הנודע ארנולד טוינבי, שהתבטא בגנות מדינת ישראל והעם היהודי. הוויכוח זכה להדים רחבים, הדברים פורסמו בכתב ואף נכנסו לתכנית הלימודים בישראל. בהמשך מונה לסמנכ"ל משרד החוץ, ומאוחר יותר נבחר לכהונת הרב הראשי לבריטניה, אך המינוי לא יצא לפועל עקב מחלתו.

ב-1966 מונה ע"י לוי אשכול לתפקיד מנכ"ל משרד רה"מ. בשליחותו ניהל שיחות חשאיות עם חוסיין מלך ירדן. לקראת מלחמת ששת-הימים היה שותף בהתייעצויות ובמהלכים המדיניים. מיד אחרי המלחמה נטל חלק בהסדרת היחסים עם המימסד הנוצרי, בפיתוח ירושלים העתיקה ובחידוש המגעים עם חוסיין. פעל רבות לחידוש התיישבות ברחבי השטחים ששוחררו והיה חבר בוועדה שחיפשה פתרון לחבל עזה באמצעות עידוד הגירת תושבי מחנות הפליטים. יזם והוביל וועידה כלכלית בינלאומית בירושלים ובכל העת היה ממובילי ההסברה הישראלית. לצד כל אלה היה פעיל גם בתחומי צדקה וחסד ובתמיכה במוסדות תורניים. המשיך בתפקידו גם בתקופת כהונתה של גולדה מאיר והיה שותף להתמודדות עם תכניות השלום של ארה"ב ושל האו"ם. בחודש אדר תשל"ב, מרס 1972, נפטר לאחר מחלה.

הגותו של יעקב הרצוג
קיים קושי להתחקות אחר משנתו הרעיונית של יעקב הרצוג, מאחר שהוא לא הותיר אחריו משנה סדורה כתובה. אף על פי כן ניתן להבחין בעקרונות מרכזיים השזורים לאורך דבריו, אשר עיון בהם בצירוף מעקב אחר עשייתו המדינית מצביע על כיוון שיטתי ועל דרך עקבית.

עיקר משנתו המדינית של יעקב הרצוג הוא בהגדרת מספר עקרונות יסוד, מעין 'עיקרי אמונה', למדינאות ישראלית-יהודית. 'יהדותם' של עיקרים אלה איננה רק בכך שהם באים ממקורות היהדות, אלא בכך שהם מאפיינים את זהותו ומהותו של העם היהודי ונכונים דווקא לגביו, ולכן הוא טען שהכרתם הכרחית לשם ראייה נכונה של המציאות המדינית.
ניתן להצביע בדבריו של הרצוג על כמה עקרונות יסוד, שמהם מסתעפת ההתנהלות המדינית לתחומיה השונים ולפרטיה המעשיים:

א. הבדידות - תפישת מושג הבדידות – "עם לבדד ישכון" - כתופעה מכוננת של הזהות הלאומית. "הציונות היסודית, הפוליטית, זו שהקימה את מדינת ישראל ... לא הבינה את העם היהודי ולא את העם הערבי. אנשי המנהיגות הציונית גרסו... שאנו נחזור הנה באיזה מסלול רגיל של המאה העשרים... גם אנו נקבל כאן עצמאות והעולם יכיר בעצמאות זו ... אנו נהפוך למה שמכונה 'A normal people' ונהיה משוחררים מעומס הגלות... באו העובדות וטפחו על פני התיאוריה הזאת, כפי שלא טפחו על פניה של שום תיאוריה, כמדומני, במרווח זמן כה קצר ... מדוע היתה התיאוריה הזו מוטעית מעיקרה? משום שהציונות הפוליטית גרסה שהמושג של 'עם לבדד ישכון' הוא בעצם מושג אנורמאלי; ובאמת המושג 'עם לבדד ישכון' הוא המושג הטבעי של בית ישראל".

ב. הרציפות היהודית כמבטאת תכונה רוחנית של שייכות לנצח, וכמבטלת פערי זמן ומקום. הוא טען שרציפות הדורות בעם היהודי שונה מהותית מכל עם אחר, ומציינת דומיננטיות רוחנית שמעבר להשפעת הזמן החולף. אי-לכך טען שאין לדון על זכות העם היהודי על ארץ-ישראל ע"פ הפרמטרים המקובלים בעמים אחרים.

ג. וודאות הגאולה - תודעת הבטחון בהצלחת שיבת ציון בימינו, כתודעה מובילה, ולא החרדה הקיומית. הרבה להזכיר בהקשר זה שבשנת 1941 כשעמד רומל בשערי הארץ והרב הרצוג ביקר אז בוושינגטון הזהירו הנשיא רוזבלט שלא לחזור לארץ ישראל, העומדת להיכבש בידי הגרמנים. הרב השיב שהנביאים ניבאו על שני חורבנות, לא על חורבן שלישי.

יעקב הרצוג ראה עקרונות אלה כביטוי אותנטי של מסורת האמונה היהודית, ועל כן ברור שבבסיסם ניצבת האמונה בא-להי ישראל, בברית שכרת עם עם-ישראל ובנתינת התורה.

עיקר דבריו של הרצוג מכונסים בספר 'עם לבדד ישכון' המורכב מנאומים והרצאות שנאמרו בהזדמנויות שונות בפני קהלים מגוונים ולוקטו אחרי פטירתו, וביומנו האישי. רעיונותיו משוקעים גם במסמכי ארכיון שונים, כשהם בלולים בדיווחים, בשיח המדיני, בהערכות מצב ועוד, ולעיתים מצויים 'בין השורות' של החומרים הללו.

חידושו של הרצוג אינו ביצירת ערכים חדשים, אלא במתן פרשנות רחבה לרעיונות אמוניים מסורתיים, וביכולת להעמידם בשדה המציאות המודרנית. חידוש נוסף הוא ביכולת לאתר את עקרונות היסוד הראויים להבלטה יתירה בהקשר המדיני בנסיבות תקופתו. חידוש נוסף של הרצוג הוא ביכולת ליישם עקרונות אלה במציאות המדינית המודרנית. דומה שאין דומה לו ביכולת לפעול לאור המושגים הללו בסבכי העולם הפוליטי והדיפלומטי, תוך עקביות והעמקה.





יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן