לדף ראשי




בהגדרת היין לקידוש ולהבדלה קיים דין נוסף: דין פגימתו של היין. מהו יין פגום, וכיצד מתקנים את פגימתו?

הגמרא במסכת ברכות (נב ע''א) ופסחים (קה ע''ב) כותבת, שאם אדם שתה והשאיר יין בכוס - היין נפגם, דהיינו הוא אינו ראוי יותר למצווה (כמו בהמה שיש בה מום, לבוש).

נחלקו הראשונים לאיזה צורך אותו יין לא ראוי:

א. התוספות (ד''ה טעמו) הביאו בשם הרשב''ם, שאין הכוונה שלא צריך לברך על היין בורא פרי הגפן כאשר שותים ממנו, שהרי הוא עדיין יין. כוונת הגמרא שהיין נפגם וירד ממעלתו לעניין כוס של ברכה, ואי אפשר לקדש עליו, וכך פסק גם המהר''ם חלוואה (פסחים שם ד''ה וש''מ),

ובלשון התוספות:

''טעמו פגמו, פירש רשב''ם, דווקא לקדוש ולהבדלה צריך שלא יהא פגום, אבל לשתות צריך לברך עליו בורא פרי הגפן אף על פי שהוא פגום, דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה.''

ב. המאירי (פסחים קה ע''ב ד''ה הששי) חלק על התוספות וסבר, שעל אותו יין לא מברכים בורא פרי הגפן, אלא שהכל נהיה בדברו (ובוודאי שאין לקדש עליו). הסברא לכך היא, שכפי שכותבת הגמרא בברכות (לה ע''ב), היין קיבל ברכה מיוחדת בזכות היותו משקה מובחר, אך אם שתו והשאירו ממנו, הוא כבר לא כל כך חשוב, וממילא ברכתו הושוותה לברכת שאר המשקים.

קידוש של בעל הבית

להלכה נפסק כדעת התוספות, שדין יין פגום נאמר אך ורק לעניין קידוש, אך לא לעניין ברכת הגפן. אם כן לכאורה מתעוררת בעיה, שהרי בעל הבית מקדש בליל שבת, ושותה ראשון מיין הקידוש. כאשר שאר בני הבית שותים מהיין אחריו, נמצא שהם שותים יין פגום, יין שהשאיר בעל הבית!

אמנם כפי שכתב הרשב''ם (פסחים קו ע''א ד''ה קפיד) הדין של כוס פגום נאמר לכתחילה, אבל במקום בו יש לאדם רק יין פגום - מותר לשתות ממנו וכך נפסק להלכה (שו''ע קפב, ז).

[התוספות (ד''ה קפיד) הקשו על דבריו, אם דין זה הינו רק לכתחילה, מדוע התירו לאדם לאכול לפני ההבדלה כאשר יש לו רק כוס פגומה? שיבדיל על כוס פגומה! מכל מקום סיימו שאפשר לסמוך על הרשב''ם בשעת הדחק. הרא''ש (ברכות ח, ב) תירץ את הקושיה, שהסוגיה עוסקת במקרה בו היה לאדם כוס של רביעית יין בדיוק, ובעקבות מעט השתייה אין לו כשיעור לברכה, ולכן התירו לו לאכול קודם הבדלה, אבל אם יש בכוס יותר מרביעית והוא נפגם בעקבות השתייה - מותר לקדש עליו, שכן כפי שכתב הרשב''ם דין זה רק לכתחילה.]

בדרך כלל בשולחן שבת יש עוד יין, והשאלה האם מותר לשתות ישירות מכוס הקידוש של בעל הבית:

א. אכן הט''ז (שם, ס''ק ד) כתב, שבמקרה כזה בני הבית שותים מיין פגום, ולכן עדיף במקום האפשר שיהיה לכל אחד מהמסובים יין אישי שממנו יוכל לשתות לאחר הקידוש. אפשרות נוספת שהעלה הט''ז כדי לפתור את הבעיה, היא 'לתקן' את היין (להלן נראה כיצד אפשר לתקן את היין), וכך כל המסובים שותים מיין ראוי, ובלשונו:

''וקשה, דאם אין כוס אלא למברך הא על כרחך ישתו האחרים מכוס פגום, כיוון שכבר טעם המברך ממנו. ויש לומר דכל היכא דאפשר לתקוני מתקנינן (= כשאפשר לתקן את היין מתקנים) וכל היכא דלא אפשר די בכך שהמברך שותה מכוס שאינו פגום על כן יותר טוב שכל אחד יהיה לו כוס מיוחד אם אפשר.''

ב. המשנה ברורה (שם, ס''ק כד) חלק על הט''ז וסבר, שכל בני הבית נחשבים כיחידה אחת, שהרי כולם יוצאים ידי חובה באותו כוס של קידוש, לכן היין לא נפגם בשתייתו לשאר בני הבית. כמו כן יש להוסיף, שגם הט''ז בעצמו כתב שהעיקר הוא שהמברך יקדש על יין מתוקן, ולכל שאר בני הבית ששתייתם היא רק מצווה מן המובחר - אין חובה כל כך שישתו יין מתוקן.

תיקון היין

מי שחושש לשיטת הט''ז, ורוצה שבני הבית ישתו יין מתוקן, כיצד יתקן את היין הפגום? דין זה מצוי מאוד גם במקרה שהמקדש לא סיים לשתות את כל היין שבכוס, ורוצים להשתמש ביין שבכוס לקידוש נוסף. להלכה כתבו הפוסקים בעקבות הירושלמי שאפשר לתקן, אך נחלקו בטעם הדבר, מחלוקת שמשפיעה על האופן בו צריך לתקן:

א. המהר''ם מרוטנבורג (סי' תעו) כתב, שאפשר להחזיר את היין הפגום שבכוס לבקבוק, ובכך לתקנו מדין 'קמא קמא בטיל', כלומר, כל טיפה פגומה שנופלת לתוך היין המתוקן בטילה בו, ונהיית מתוקנת כמותו. לפי שיטתו צריך לשים לב, שיש יותר יין בבקבוק מאשר בכוס, אחרת היין לא יכול להתבטל.

[המהר''ם לא סבר שיש בכך ביטול איסור, מכיוון שהיין הפגום לא ממש נחשב כאיסור שאסור לבטלו, אלא כיין שחסר בו מעלה מסויימת. כמו כן לפי שיטתו, הצעת הרא''ש והתוספות לא מועילה, כיוון שכשם שהיין הפגום נהיה מתוקן כאשר שופכים אותו לבקבוק, כך יין מתוקן מהבקבוק שיישפכו אותו לכוס, נהיה פגום (פרישה, ועיין ערוך השולחן ס''ק ח).]

ב. הרא''ש (פסחים י, יד), התוספות (ברכות נב ע''א ד''ה טעמו) ורוב הראשונים חלקו על המהר''ם וסברו, שכדי לתקן את היין יש להוסיף מעט יין מהבקבוק לכוס, ובכך לתקן את היין הפגום (אפשר להוסיף גם מים מתוקנים). הסיבה שהם לא הסכימו עם המהר''ם היא, שאסור לבטל איסורים בכוונה, וכאשר שופכים את היין הפגום לבקבוק ומתקנים אותו - מתקנים איסור בכוונה, ובלשון הרא''ש:

''ובירושלמי משמע דכוס פגום מרבה עליו כל שהוא ומכשירו, ואפילו במים יכול לתקנו. דגרסינן התם רבי יונה טעם כסא ומתקנא ליה. פירוש, היה שותה מכוס של קידוש או מכוס של ברכת המזון ונותן בו מעט מים ומניחו למחר.''

להלכה הביא השולחן ערוך את שתי הדעות, והדעה המועדפת היא דעתם של רוב הראשונים, שאפשר לתקן את היין כאשר שופכים מעט מהבקבוק לתוך הכוס. אם אדם שפך את היין שבכוס חזרה לתוך הבקבוק - היין בכל זאת כשר, וכדעת המהר''ם. הרוצה לצאת ידי חובת כל הדעות, יכול לשפוך מעט מהיין לתוך הכוס, ואז לשפוך חזרה מהכוס לתוך הבקבוק.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן