לדף ראשי



לפי הגמרא במסכת ברכות (נד ע''ב), במידה ונעשה נס לאדם פרטי או לציבור שלם - עליהם להודות בכל פעם שהם עוברים במקום הנס. כאשר מדובר בנס לרבים, כולם מודים שגם צאצאיהם של רואי הנס צריכים להודות, ולכן במידה ויעבור אדם בזמן הזה במקום שנקרע ים סוף (והוא מזהה את המקום) עליו לברך 'ברוך שעשה נס לאבותינו במקום הזה'.

נחלקו הראשונים מה הדין ביחיד:
א. הרי''ף (מג ע''א) והרמב''ם (ברכות י, ט) סברו, שהוא, בנו ובן בנו צריכים לברך, אך לא יותר מכך. הסברא לכך היא, שהסיבה שצריך הנכד לברך על הנס של סבו היא, שהוא מחויב בכבודו. הנין לא מחויב בכבוד אב סבו, ולכן אין סיבה שיברך על הנס שנעשה לו (לכן סבא רבה - אין מעלה בכך שהוא מלמד את נינו (קידושין ל ע''א)).

ב. הרשב''א (ד''ה וניסים) כתב, שכל יוצאי חלציו צריכים לברך, אפילו נינו ובן נינו של הניצול. הסברא לכך היא, שכולם הושפעו מכך שאבי אביהם ניצל ובזכות כך הם בחיים, וכך פסק השולחן ערוך (ריח, ד):

''''הרואה מקום שנעשה נס ליחיד (והוא עצמו אינו היחיד), אינו מברך; אבל הוא עצמו (שנעשה לו נס) מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה.''

בפשטות דברי הרשב''א משמע, שרק אם הנינים נולדו לאחר שנעשה לסבם נס עליהם לברך, מכיוון שרק במקרה כזה הנס משפיע על חייהם, אבל במידה ונולדו לפני הנס, אינם צריכים לברך. המגן אברהם (ס''ק ו) חולק על כך ומפרש, שהטעם שהם מברכים הוא משום כבוד סבם, לכן גם אם הם נולדו לפני הנס עליהם לברך.

האליה רבה (שם) תמה על המגן אברהם, שהרי נינים לא אמורים לכבד את סבם (וכפי שראינו לעיל ברמב''ם), לכן לא ייתכן לחייבם בברכת "שעשה נס לאבותי" בגלל כבודו. משום כך הוא חילק: אם הנין נולד לאחר שקרה הנס, עליו לברך, כיוון שישנה השפעה של הנס על חייו. בנכד לעומת זאת אין זה משנה מתי נולד, ומכיוון שהוא חייב בכבוד סבו - בין כך ובין כך עליו לברך.

על איזה נס מברכים
מה מוגדר נס המחייב ברכה? כאשר הגמרא (ברכות שם) מונה את הניסים שעל הציבור והיחיד לברך עליהם, היא מונה רק מקרים חריגים שיוצאים מטבעו של עולם, למשל נס קריעת ים סוף, או אדם שהלך במדבר וכמעט מת מצמא, נבקע לו מעיין מים ובזכות כך ניצל וכדומה.

א. בעקבות כך טען האבודרהם (ברכות הראייה והשבח) בשם רבי אשר מלוניל, שאם אדם ניצל מגנבים שפרצו לביתו, או שזרקו עליו אבן והיא לא פגעה בו וכדומה, אינו צריך לברך 'שעשה לי נס במקום הזה', מכיוון שלא מדובר במאורע לא הגיוני, ובלשונו:

''''כתב ר' אשר מלוניל הא דמברכין דווקא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם או מדרך התולדה, כגון מעברות הים ומעברות הירדן והדומה להם וכמר בריה דראבנא דאיתרחיש ליה ניסא ונפק ליה עינא דמיא בפקתא דערבות (= ויצא לו מים במדבר) אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו כגון שבאו עליו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצל וכיוצא בזה אינו חייב לברך.''

כפי שעולה מהמשך דבריו, אין הכוונה בהכרח למאורע הנוגד את חוקי הטבע, אלא למקרה מופרך ולא הגיוני. הוא מקשה, מדוע מברכים על הנס של פורים? הרי לא מדובר בנס החורג מכללי הטבע. ותירץ, שלא מצוי שאדם (= אחשוורוש) הורג אלף אנשים מבני עמו בעבור אשה אחת (= אסתר), או שמשנים את חוקי פרס ומדי (והתירו ליהודים להתגונן באגרות מרדכי).

כדבריו פסקו להלכה המגן אברהם (ס''ק יב), הגר''א (ד''ה י''א) והבן איש חי (עקב, יב), משום כך לדידם, במידה ואשה יולדת אין לה לברך שעשה לי נס, כיוון שרוב הנשים יוצאות בחיים מלידה. לעומת זאת, אם אדם היה מעורב בתאונת דרכים או בפיגוע שבדרך כלל לא יוצאים ממנו בחיים - עליו לברך (משנ''ב ס''ק לב).

ב. השולחן ערוך (ריח, ט) סבר שיש חולקים על דברי האבודרהם, ולשיטתם יש לברך שעשה לי נס גם על מאורעות שלא יוצאים מגדר הרגיל. משום כך הוא פסק להלכה, שבמידה וקרה נס שאינו יוצא מגדר הרגיל (שלשיטת האבודרהם אין לברך עליו), יש לברך בלי שם ומלכות, כדי מצד אחד לצאת ידי חובת הסוברים שכן יש לברך, ומצד שני בלא שם ה' לחשוש לסוברים שאין צורך.

יש להוסיף, שבניגוד לברכת הגומל אותה מברכים בבית הכנסת, את ברכת שעשה לי נס מברכים רק במקום הנס עצמו. לכן במידה ויולדת מגיעה לאותו חדר לידה בו היא ילדה, לדעת המגן אברהם והמשנה ברורה אין לה לברך, ואילו לדעת השולחן ערוך היא צריכה לברך בלי שם מלכות ('ברוך אתה שעשה לי נס במקום הזה').


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן