לדף ראשי



פתיחה
ספורי עם ואגדות חז"ל מזכירים בריאת גולם. בערך זה נעסוק בשאלה התיאורטית: אם אמנם ניתן היה לברוא יצור כזה, האם הוא אישיות משפטית? האם הוא יהודי? האם יצטרף למניין?

האם מותר לברוא גולם
שאלה מקדימה היא, האם בכלל מותר ליצור גולם. הגמרא במסכת סנהדרין (סז ע''ב) מבדילה בין שלושה סוגי כשפים: כישוף ממש - אסור מדאורייתא, אחיזת עיניים - אסורה מדרבנן, שימוש בספר יצירה - מותר לכתחילה. משום כך, מכאן עולה שאדם הבורא גולם באמצעות ספר יצירה, אינו עובר על איסור.

סיפור הגולם מפראג
המקור הראשוני לבריאת גולם נמצא כבר בגמרא. הגמרא במסכת סנהדרין (סה ע''ב) כותבת, שרבא ברא אדם (על ידי ספר יצירה, שלמד צירוף אותיות - רש''י) ושלח אותו בשליחות לר' זירא. ר' זירא ניסה לדבר עם הגולם, אך מכיוון שהוא לא ענה לו, החזיר אותו ר' זירא לעפרו. האם אכן הוא ברא ייצור בעל חיים?

א. היד רמ''ה (שם ד''ה אמר) הביא שיש מי שאומרים, שאין כוונת הגמרא שהם ממש בראו ייצור בעל חיים באמצעות דיבורם, דבר שהוא בלתי אפשרי לשיטתם, אלא הכל היה אחיזת עיניים. בצורה דומה הם מפרשים את המשך דברי הגמרא הכותבת, שאותם צדיקים בראו עגל לקראת שבת, וגם כאן אין הכוונה לבריאה ממש, אלא ששלחו להם מבית הנשיא עגל.

ב. היד רמ''ה (שם) חלק על דבריהם וסבר, שאכן ישנם צדיקים שיכולים לברוא, וכפשט דברי הגמרא. כדי לסתור את דברי המפרשים הסוברים שהכל היה אחיזת עיניים טען, שמעשה של אחיזת עיניים מתקיים רק בנוכחות הקוסם, וכאן רבא שלח את הגולם לר' זירא, ולמרות זאת הוא המשיך לחיות, וכך סבר גם רש''י (ד''ה ברא), ובלשון הי''ד רמה:

''מעשה דרבה בר נחמני דברא גברא, יש אומרים על ידי ספר יצירה שמלמדו צירוף אותיות של שם, דלא סלקא הא מילתא (= ודבר זה אפשרי) אלא לצדיקים. ויש אומרים באחיזת עינים, ואינו נראה, שאין אחיזת עינים והנאחז מועלת אלא בזמן שהאוחז והנאחז מצויין כאחד, והכא אשכחן דשדריה (= ששלחו) לקמיה דר' זירא.''

הגולם המפורסם ביהדות, הוא כמובן הגולם מפראג – שכפי הנראה הוא אגדה מאוחרת, שנקשרה לשמו של מהר"ל שנים רבות לאחר מותו. גרשום שלום (אנציקלופדיה עברית - גולם) כותב שזו אגדה שהתגלגלה בין היהודים והגויים כחלק ממספר אגדות, ולפני מאתיים שנה נקשרה לשמו של המהר''ל. (הסיפורים על גולם המהר''ל אינם קיימים במקורות תורניים).

לעומת זאת, הרבי מלובאביץ' ענה בתשובה (מובאת בחב''דפדיה ערך 'הגולם מפראג') לשואל שפקפק באמינות הסיפור על הגולם מפראג, שהוא שמע בפירוש מהרבי הריי''צ (האדמו''ר השישי), שאכן הגולם היה קיים, ושראה מה שנשאר ממנו בעליית בית הכנסת של המהר''ל מפראג.

צירוף גולם למניין
האם מותר לצרף גולם למניין? שאלה זו אינה רלוונטית בימינו. מאידך, התפתחות הביולוגיה מעלה אפשרות של ייצור אנשים משובטים (כמו 'הכבשה דולי'). אם הדבר יקרה, תתעורר השאלה אם היצור המשובט יוכל להצטרף למניין, שהרי לא נולד כדרך כל אדם.

א. החכם צבי (סי' צג, הובא במשנ''ב נה, ד) הסתפק בשאלה זו. ייסוד הספק שלו הוא, האם מכיוון שהוא לא מבני ישראל ממש, לא מצרפים אותו למניין, או שמא, בגלל שהגמרא בסנהדרין כותבת שכל המגדל יתום בתוך ביתו כאילו ילדו, נחשב הגולם כילד של בוראו, וממילא הוא יכול להצטרף למניין. כמו כן, מעשיהם של צדיקים הם תולדותם, וכאן סברא נוספת לצרפו למניין.

למעשה הוא פשט את ספקו מהסיפור שראינו לעיל. כפי שראינו, כאשר רבא שלח את הגולם לר' זירא, ביטל אותו והפכו לעפר. טוען החכם צבי, שאם היה בגולם תועלת כלשהי, ככל הנראה ר' זירא לא היה מבטלו, אלא על כרחך אין בגולם שום תועלת, וגם למניין הוא לא יכול להצטרף, ובלשונו:

ונראה לומר, דכיוון דאשכחן לר' זירא דאמר שוב לעפרך, הרי שהרגו, ואי תאמר שיש בו תועלת לצרפו לעשרה לכל דבר שבקדושה לא היה ר' זירא מעבירו מן העולם, אלא ודאי שאינו מצטרף לעשרה לכל דבר שבקדושה.

ראייה נוספת לכך שאין הגולם נחשב כאדם שיכול להצטרף למניין, הביא הברכי יוסף. הגמרא במסכת ברכות (מז ע''ב) כותבת, שלרבי אליעזר היה חסר אדם אחד למניין, לכן שחרר את עבדו כדי שישלים. אומר הברכי יוסף כי מסתמא רבי אליעזר ידע לברוא גולם, דבר שוודאי עדיף מלשחרר את עבדו, אלא הסיבה שהוא לא ברא גולם היא, שהוא לא מצטרף למניין.
[המגן אברהם (תרפה, א) הביא את פירושו של תרומת הדשן (סי' קח), שרבי אליעזר שחרר את עבדו בשביל לקרוא את פרשת זכור (ועיין רא''ש ברכות ז, כ). בשו''ת יד יצחק (א, לה) כתב שיש איסור לברוא גולם בשבת, ולפי דבריו נופלת ראיית הברכי יוסף, כיוון ש"זכור" קוראים בשבת לפני פורים, ולכן לא יכול היה ר' אליעזר לברוא גולם (ויש מקום לחלוק ולומר, שאין איסור לברוא בשבת דברים באמצעות ספר יצירה). כמו כן יש שכתבו, שגם אם גולם אכן מצטרף למנין, צריך שיהיה בגיל בר מצווה, וממילא לא יעזור שר' אליעזר יברא גולם.]

ב. דעה נוספת, השוללת את מעמדו של הגולם מכיוון אחר, היא דעתו של היעב''ץ (ב, פב) - בנו של החכם צבי שראינו לעיל. הוא טען כנגד אביו, שאין מקום להסתפק בשאלתו, שכן גם אם אותו גולם אכן היה נחשב כיהודי, מכל מקום אין מקום לצרפו למניין, מכיוון שיש לו מעמד של שוטה וקטן. (ולמעשה הוא סבר שדינו כבהמה).


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן