לדף ראשי


פתיחה
על מה מברכים 'בורא עצי בשמים', ועל מה מברכים 'בורא עשבי בשמים', ואיזו ברכה מברכים על ריח של קפה.

מה נקרא עץ
מה נחשב עץ ומה עשב? כפי שכתב התוספות רי''ד (ברכות מג ע''ב) אחד הקשיים בסוגיה זו, שהגמרא במסכת ברכות (שם) לא מגדירה במפורש מהו עץ ומהו עשב, אלא מביאה דוגמאות שונות, שעל חלקן מברכים בורא עצי בשמים ועל חלקן בורא עשבי בשמים, דבר שמקשה להגדיר מה יש לברך על כל עשב או עץ.

ובלשון הגמרא:

''אמר רב: האי סימלק (יסמין) מברכין עלויה בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב: הני חלפי דימא (שבולת נרד שעשויה כמו גבעול פשתן) מברכין עלייהו בורא עצי בשמים. אמר מר זוטרא: מאי קראה? (מהיכן למדים שפשתן נחשב עץ?) 'והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ'. אמר רב משרשיא נרקום דגינוניתא (= חבצלת שגדלה בגינה) מברכין עלויה בורא עצי בשמים, דדברא (= הגדלה בשדה) בורא עשבי בשמים. אמר רב ששת: הני סיגלי מברכים עלייהו (= עליהן) בורא עשבי בשמים.''

מחלוקת הראשונים
למסקנה כתב התוספות רי''ד, שכיוון וקשה להכריע מה מוגדר בורא עצי בשמים ומה נחשב בורא מיני בשמים, לכן במקום ספק (מינים שלא נכתבו בפירוש בגמרא שראינו לעיל) יש לברך בורא מיני בשמים - ברכה שיש לברך במקום שיש ספק בברכות הריח.

בניגוד לתוספות רי''ד, יש ראשונים שבכל זאת הגדירו מתי יש לברך כל ברכה. מחלוקתם תלויה בשאלה אם יש להשוות את ברכות הנהנין לברכות הריח, ומה שברכתו בורא פרי העץ - יש לברך עליו בורא עצי בשמים.

א. הרשב''א כתב (מג ע''א ד''ה מתיבי) שיש להשוות בין הדינים, ולכן חילק בין מקרה בו העלים יוצאים מהאדמה, למקרה בו העלים גדלים על ענף. אם העלים יוצאים מהאדמה (כמו דשא ולימונית), הברכה תהיה בורא עשבי בשמים (וגם בורא פרי האדמה כפי שכותבת התוספתא), וכאשר העלים צומחים על גבעול (כמו הדס ורוזמרין), ברכתו תהיה בורא עצי בשמים.

הגדרה נוספת המשלימה את דעת הרשב''א בחידושיו על הש''ס מופיעה בשו''ת הרשב''א (א, שצט) וכן באבודרהם (ברכות הריח) ובגר''א (או''ח רטז) שכתבו בשם הירושלמי, שצריך שהצמח יתקיים משנה לשנה (ועיין בערוך השולחן שם, י).

מה כוונתם? נחלקו הראשונים, על איזה פרי מברכים בורא פרי האדמה ועל איזה פרי מברכים בורא פרי העץ. מוסכם על כל הראשונים שהקריטריון כדי לברך על פרי בורא פרי העץ הוא, שהעץ לא יתייבש משנה לשנה. מכאן שברכת בורא עצי בשמים היא על צמח המתקיים משנה לשנה.

ב. הרא''ה (ברכות פרק ו) חלק על הרשב''א ועל האבודרהם וטען, שאין קשר בין ברכת בורא פרי העץ לבורא עצי בשמים, והוא מבדיל בין 'עץ' 'לאילן'. כאשר מדברים על עץ הכוונה לחומר עצי ((wood, וכאשר מדברים על אילן, הכוונה לעץ הנותן פירות. משום כך לפי שיטתו, כאשר הגמרא מדברת על עץ, כוונתה רק לחומר שממנו מורכב הצמח, בלי קשר לשאלה כיצד מברכים עליו.

בעקבות כך פסק, שאם הגבעול של הצמח קשה כעץ, הברכה תהיה בורא עצי בשמים, ואם הוא רך, ברכתו בורא עשבי בשמים, וכן כתב גם תלמידו המובהק הריטב''א (הל' ברכות ד, ה).

בלשונו:

''כל ריח שיוצא מדבר שגידולו מן הארץ, אם הוא דבר שמתקשה כעץ, מברך עליהם בורא עצי בשמים, כשם שמברך על ההדס וכיוצא בו. שלשון עצי בשמים אינו מלשון אילן, שכל דבר שהוא קשה קרוי עץ, אף על פי שאינו אילן. כמו שאמר הכתוב (יהושע ב) ותטמנם בפשתי העץ. אבל כל שעצו רך לעולם, כגון מיני עשב, מברך עליהם בורא עשבי בשמים.''

דוגמא: על צמחים מטפסים, לדעת הריטב''א יברכו בורא עשבי בשמים, כיוון שהגבעולים רכים. לעומת זאת לדעת הרשב''א יברכו בורא עצי בשמים, כיוון שהשיח מתקיים יותר משנה, ויש לו גבעול ממנו יוצאים שאר הענפים. לגבי ההדס, כולם יסכימו שמברכים בורא עצי בשמים, כיוון שהגבעול שלו קשה, הוא מתקיים יותר משנה, והעלים שלו יוצאים מהגזע.

להלכה
מה נפסק להלכה? השולחן ערוך לא הביא במפורש את הגדרתו לעניין עץ או עשב, משום כך הדיון התמקד באחרונים הבאים אחריו, ובעיקר בדברי המגן אברהם שבדבריו קיימת סתירה:

כאשר השולחן ערוך פסק (רטז, ג) שעל ורד וקינמון מברכים בורא עצי בשמים, נימק המגן אברהם את הפסיקה שהגבעול שלהם קשה, כדעת הריטב''א. לעומת זאת כאשר השולחן ערוך פסק (ס''ק ז) שעל יסמין מברכים בורא עצי בשמים, נימק המגן אברהם שהוא פוסק כך בגלל שיוצאים עלים מעצו, וכשיטת הרשב''א.

וכך הציג את הסתירה הביאור הלכה (שם, ד''ה עצי):

''כתב המגן אברהם, וכן בכל דבר שהקלח שלו קשה, ומשמע מלשון זה אף על גב דיבש לבסוף בקרקע, ואין נשאר בחורף, מברך בורא עצי בשמים, אף על גב דלענין ברכת אכילה אינו כן. אכן בסעיף קטן י"ד במגן אברהם משמע להיפך, דלא מברכינן ברכת הריח עצי בשמים, עד שיהיו בו הסימנים שהוא עץ כמו לעניין אכילה, וצריך עיון.''

נחלקו האחרונים כיצד ליישב את הסתירה:

א. החיי אדם (מובא בביאור הלכה) כתב לתרץ, שבאמת להלכה הדעה המרכזית היא דעת הרשב''א, שצריך שהעלים יצאו מהקלח, ויתקיימו משנה לשנה (ויש השוואה בין ברכת העץ לבורא עצי בשמים). הסיבה שהמגן אברהם הביא גם את נימוק הריטב''א שהעץ יהיה קשה, היא לסימן בלבד, כלומר בדרך כלל כאשר העץ קשה הוא מתקיים משנה לשנה, אבל לא על פי זה יש להכריע.

ב. אמנם כפי שהעיר הביאור הלכה (שם) יש דוחק בהסבר זה, שהרי כפי שראינו לעיל בדברי הראשונים יש דעות הסוברות שמספיק שהעץ קשה בשביל שיברכו עליו בורא עצי בשמים. לכן כתב לתרץ, שהמגן אברהם סובר כשתי הדעות, ורק כאשר מתקיימים שני התנאים (עץ קשה, ומתקיים) הצמח נחשב עץ, ויהיה אפשר לברך עליו בורא עצי בשמים.

לכן למעשה יש לחלק כך:
1. במקרה בו קיימות כל ההגדרות למין העץ, כמו בהדס ורוזמרין, שהעץ קשה ומתקיים משנה לשנה - מברכים בורא עצי בשמים.

2. במקרה שיש רק אחת מההגדרות, כמו בצמחים מטפסים (שמתקיימים משנה לשנה, אבל הגבעול רך), לכתחילה - כדי לצאת מספק - יש לברך בורא מיני בשמים (ברכה שמברכים במקום שיש ספק), אך אם בירכו בורא עצי בשמים - בדיעבד יוצאים ידי חובה.

3. כאשר אין אף אחת מההגדרות, צריך לברך בורא עשבי בשמים. כך יברכו על לימונית, פרחים וכדומה, וכן נוהגים לברך גם על נענע (ברכי יוסף, הרב עובדיה. כמו כן אפשר לברך גם 'בורא מיני בשמים', מכיוון שהיא מתקיימת משנה לשנה).

יש להוסיף, שבעקבות דברי השל''ה, אשכנזים נוהגים לברך בהבדלה על כל בושם בורא מיני בשמים. טעם הדבר הוא, שמכיוון שהרבה אנשים אינם יודעים מה יש לברך על צמח, עדיף לברך בורא מיני בשמים, ברכה שיוצאים בה ידי חובה בכל מקרה. אמנם, דין זה נוהג בהבדלה, אבל אם אדם מריח בשמים שלא בעת ההבדלה, עליו לברך את הברכה המתאימה.

ברכה על קפה
מה מברכים על קפה? הגמרא כותבת, שהמריח אתרוג או חבוש מברך עליו 'הנותן ריח טוב בפירות' - ברכה שמברכים על פרי המריח טוב. תוספות (ד''ה האי) מעירים במקום, שרק אם מתכוונים להריח את הפרי מברכים עליו הנותן ריח טוב בפירות, אבל אם מתכוונים לאכול את הפרי, ורק דרך אגב מריחים אותו, אין לברך על ריחו. וכך, למשל אם יש אגרטל עם פרחים על השולחן ועיקרו ליופי, לא מברכים עליהם אם ונכנסים לחדר ומריחים את ריח הפרחים. מברכים רק אם יחזיקו את הפרח על מנת להריח בו.

א. בעקבות דברי הגמרא פסקו המשנה ברורה (רטז, טז) והרב עובדיה (עמ' שכט), שאדם שמריח קפה (בכוונה להריחו), עליו לברך 'הנותן ריח טוב בפירות', וכמו כל פרי שמברכים על ריחו.

ב. אמנם, כף החיים (שם, פו) חלק על דבריהם וטען, שלא מברכים על קפה כמו שלא מברכים על לחם חם,.

ובלשונו:

''וכן המריח בקוואי כתושה והיא חמה שריחה נודף ואדם נהנה מאותו הריח, יש אומרים שצריך לברך, ויש אומרים שאין צריך לברך. ולפי מה שכתב בבית יוסף בסימן רצז שאין לברך על ריח הפת, נראה דהוא הדין דאין לברך על ריח הקאווי, ולכן יש ליזהר מלהריח בה.''

מה כוונתו? נחלקו הראשונים אם מברכים על לחם חם ברכת 'הנותן ריח טוב בפת', לדעת אבודרהם מברכים (במקרה שמתכוונים להריח, כפי שראינו לעיל) ואילו לדעת אורחות חיים לא מברכים, כיוון שלחם לא נועד כלל להרחה אלא לאכילה (גר''א, ועיין פרח שושן). עוד הוסיף הבית יוסף שאין לברך, כיוון שהברכה על לחם חם לא הוזכרה כלל בגמרא.

להלכה פסק הרמ''א (רטז, יד), שמכיוון שמדובר במחלוקת ראשונים - אין להריח לחם כדי לא להיכנס לספק ברכות. אם בכל זאת אדם בחר להריח לחם, אין לברך עליו. טענה זהה טוען כף החיים בברכת הקפה, כיוון שקפה לא נועד לכתחילה להרחה אלא לשתייה, לכתחילה לא נכנסים לספק ברכות, ואין להריח את הקפה. גם אם בכל זאת מריחים את הקפה, אין לברך.

אמנם בניגוד ללחם שעליו פסק הרמ''א שמספק לא מברכים, נראה שאם אדם החליט להריח קפה, הוא יכול לסמוך על הפוסקים שמתירים לברך הנותן ריח טוב בפירות.

בטעם החילוק בין הלחם לקפה יש לומר שני טעמים:
א. אחת ההסתייגות של הבית יוסף מברכת הלחם הייתה שהיא לא מוזכרת בגמרא, ואילו ברכת הנותן ריח טוב בפירות מוזכרת.
ב. בעוד שבלחם הריח טפל לחלוטין לאכילה, בקפה הריח הוא רכיב משמעותי בפני עצמו. לכן כמו שעל לימון מברכים הנותן ריח טוב בפירות אם מריחים אותו, למרות שהוא נועד לאכילה, כי הריח מהווה רכיב משמעותי בלימון, הוא הדין גם בקפה.

ברכה אחרונה על ריח
בניגוד לברכות על אוכל, על ברכות הריח לא מברכים ברכה לאחר ההנאה. הכלבו (סי' כד) הסביר שטעם הדבר הוא, שההנאה מהריח נפסקת מיד בסוף ההרחה, וזה כמו שאדם אכל וכבר התעכל האוכל במעיו, שלא יברך. המגן אברהם (או''ח רטז) תירץ, שהנאת הריח היא הנאה מועטת (אין בה ממשות), ולכן לא תיקנו אחריה ברכה.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן