לדף ראשי



פתיחה
האיסור לבשל גדי בחלב אימו (דברים יד, כא) נכפל שלוש פעמים בתורה, וחז''ל (חולין קטו ע''ב) למדו מכך שלושה איסורים: א. איסור לבשל בשר בחלב. ב. איסור לאכול בשר שהתבשל בחלב. ג. איסור להינות מבשר זה (לתת לכלב).

נחלקו הראשונים, כיצד למנות את האיסורים:

א. רס''ג (מלקות נח) מנה רק את הלאו של בישול בשר וחלב, שהוא האיסור המרכזי שממנו נובעים שאר האיסורים.
ב. הרשב''ץ (זוהר הרקיע קצה – קצז) מנה שלושה לאוין שונים, אחד לאכילה, אחד לבישול ואחד להנאה.
ג. הרמב''ם בגישה אמצעית (קפו - קפז), מנה את איסור האכילה ואיסור הבישול. איסור הנאה מבשר וחלב לשיטתו, כלול באיסור אכילה (שגם היא סוג של הנאה).

ובלשונו:

''והמצווה הקפ"ו היא שהזהירנו מבשל בשר בחלב, והוא אמרו יתעלה לא תבשל גדי בחלב אמו. ומי שבשלו לוקה ואף על פי שלא אכלו כמו שהתבאר במקומות מן התלמוד (מכות כא ב חולין קיד א):
והמצווה הקפ"ז היא שהזהירנו מאכול בשר בחלב, והוא אמרו גם כן לא תבשל גדי בחלב אמו פעם שניה. רוצה בו איסור אכילה.''

כל האיסורים שהוזכרו מתייחסים לאכילת בשר בהמה בחלב. אכילת עוף בחלב מותרת מן התורה, ונאסרה רק מדברי חכמים (ועיין בתוספות חולין קד ד''ה עוף ובב''ח יו''ד פז).

המתנה בין בשר לחלב
החובה להמתין בין אכילת בשר לחלב היא מדרבנן. נחלקו הראשונים כמה זמן יש לחכות, בעקבות שתי גמרות סותרות:

א. הגמרא הראשונה הנמצאת במסכת חולין (קה ע''א), ומביאה את דבריו של מר עוקבא, שאמר על עצמו שהוא גרוע מאביו (חומץ בן יין), מכיוון שאביו לאחר שאכל בשר היה מחכה עשרים וארבע שעות לאכילת חלב, ואילו הוא, מר עוקבא, כבר בסעודה הבאה אוכל חלב (בהמשך נראה כמה זמן זה).

ב. להלכה נפסק כדעת מר עוקבא, שיש לחכות זמן של 'סעודה' כדי שיהיה מותר לאכול חלב, אך גם על פסיקה זו קשה מגמרא המופיעה עמוד קודם (קד ע''ב). הגמרא אומרת, שעוף וגבינה נאכלים 'באפיקורן', דהיינו מיד אחד אחרי השני. רואים שלא צריך לחכות כלל בין אכילת בשר לחלב!

מחלוקת הראשונים
נחלקו הראשונים כיצד ליישב את הסתירה בין הגמרות, כמו כן הם התייחסו לשאלה מהו זמן הסעודה שיש להמתין:

א. רבינו תם ובעל הלכות גדולות (קד ע''ב ד''ה עוף וגבינה) תירצו, שאם אדם אכל בשר ולא קינח את ידיו ושטף את פיו, עליו לחכות משך הזמן שבין שתי סעודות, ועל כך דיבר מר עוקבא. כמה זמן זה סעודה? לשיטתם מספיק שאדם מפנה את הכלים של הסעודה שבה הוא אכל בשר, מברך ברכה אחרונה, ומיד הוא יכול לערוך שולחן מחדש ולאכול חלב וגבינה.

לעומת זאת כאשר אדם מקנח את ידיו משאריות הבשר ושטף את פיו, מותר לו לאכול בשר ולאחריו חלב אפילו באותה סעודה, ועל כך דיברה הגמרא שמתירה לאכול בשר וחלב באפיקורן.

ב. התוספות (קה ע''א ד''ה לסעודתא) והראבי''ה (סימן אלף קח) פירשו, שכאשר מר עוקבא אמר שצריך לחכות בין סעודה לסעודה, מספיק שאדם מפנה את הכלים של הסעודה שבה הוא אכל בשר, מברך ברכה אחרונה, ומיד הוא יכול לערוך שולחן מחדש ולאכול חלב וגבינה, וכמו שיטת רבינו תם שראינו.

כיצד יישבו את דברי הגמרא הסוברת שמותר לאכול בשר וגבינה ביחד? לעיל ראינו שרבינו תם תירץ, שכאשר שוטפים את הפה מותר לאכול באותה סעודה ממש. הם לא קיבלו את דבריו ודחקו בדברי הגמרא, שאין כוונתה להתיר ממש אכילת בשר וחלב ביחד, אלא שמותר לאכול קודם גבינה ומיד אחר כך בשר (בניגוד לבשר ואחריו גבינה, שצריך לאכלם בשתי סעודות).

ג. הרי''ף (לז ע''ב בדה''ר) והרמב''ם (מאכלות אסורות ט, כח) פירשו, שכאשר מר עוקבא אמר שצריך לחכות בין סעודה לסעודה, כוונתו שצריך לחכות כשש שעות בין אכילת בשר לחלב, כי זה משך הזמן שבין סעודה לסעודה.

כיצד יישבו את הגמרא הפוסקת, שמותר לאכול בשר וגבינה ביחד? הם סברו, שאין כוונת הגמרא להתיר ממש אכילת בשר וחלב ביחד, אלא שמותר לאכול קודם גבינה ומיד אחר כך בשר, וכמו שחילקו התוספות לעיל.

ובלשון הרמב''ם:

''מי שאכל בשר, בין בשר בהמה בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות, מפני הבשר של בין השיניים שאינו סר בקינוח, מי שאכל גבינה או חלב תחלה, מותר לאכול אחריו בשר מיד.''

ד. הרמב''ן (קד ע''ב ד''ה עוף) והר''ן (לז ע''א בדה''ר) חילקו בין אכילת בשר בחלב, לבין אכילת עוף בחלב. כאשר מר עוקבא אמר שצריך לחכות בין אכילת בשר לחלב שיעור אכילת סעודה, הוא דיבר על אכילת בשר בהמה שנאסר מהתורה, ומשום כך החמירו בו. לעומת זאת כאשר אדם אוכל בשר עוף, שאסור לאכול אותו רק מדרבנן, התירו לאכול אותו אפילו ביחד עם חלב.

להלכה
א. השולחן ערוך (יו''ד פט, א) פסק להלכה כדעת הרמב''ם, שצריך לחכות שש שעות בין בשר חלב.

[יש נוהגים לשמור חמש שעות וקצת. מנהג זה נובע מדברי הרמב''ם, שכתב שצריך לשמור כשש שעות, משמע שלא מדובר בשש שעות שלימות. כמו כן הרב רבינוביץ' (שיח נחום סי' מו) כתב, שמכיוון שפעם לא היו שעונים, בהכרח אין הכוונה לשעות מדויקות, ומספיק לשמור חמש שעות וקצת. אמנם השולחן ערוך כתב בהלכותיו שש שעות, ולא כשש שעות כרמב''ם, מכל מקום העושה כך יש לו על מי לסמוך.]

ב. הרמ''א בעיקרון פסק כדעת התוספות, שמספיק לפנות את הכלים של הסעודה ומיד אפשר לאכול חלב (אם בירכו ברכת המזון), אך הוסיף, שבמקומו נוהגים להחמיר ולשמור שעה בין בשר לחלב, ושעוד יותר טוב לשמור שש שעות בין בשר לחלב וכדעת הרמב''ם.

ובלשונם:

''אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואם יש בשר בין השינים, צריך להסירו. הגה (= רמ''א): ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות, רק מיד אם סלק ובירך ברכת המזון, מותר על ידי קינוח והדחה. והמנהג הפשוט במדינות אלו, להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת, ואוכלין אחר כך גבינה. מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר, אבל בלא ברכת המזון, לא מהני המתנת שעה... ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה, וכן נכון לעשות.''

לדעת רמ''א טוב להחמיר ולשמור שש שעות. הסכימו איתו להלכה גם הש''ך (ס''ק ח) המהרש''ל (מובא בש''ך), וערוך השולחן (פט, ז). הם כתבו, שראוי לכל מי שיש בו ריח של תורה, להחמיר ולאכול חלב רק אחרי שש שעות מאכילת בשר.

ג. מנהג נוסף שמביא הדרכי תשובה (ס''ק א) בשם הספר מזמור לדוד, הוא לחכות שלוש שעות בין אכילת בשר לחלב. מה ההגיון במנהג זה? אפשר אולי לומר, שמכיוון שבחורף הזמן בין ארוחת הבוקר לצהרים קצר (שלוש שעות), יש לשמור את אותו המרחק, כפי שראינו לעיל בדברי מר עוקבא, שיש להמתין שיעור סעודה.

חולה, יולדת וקטנים
ישנם מקרים חריגים, שבהם נפסק שאין צורך להמתין שש שעות:

קטן: אסור להאכיל קטן איסורים, ואין לערבב בשר וחלב ולתת לתינוק לאכול. כיוון שהרחקה בין בשר לחלב אינה איסור ממש, אין צורך לתת לתינוק להמתין בין בשר לחלב. כאשר הילד גדל, יש להרגילו להמתין בין בשר לחלב, וככל שהוא מתקרב לגיל בר מצווה, כך עליו לשמור עוד שעות.

חולה, או יולדת שמרגישה חולשה מהלידה, כתבו החתם סופר (סי' עג), החכמת אדם (כלל מ, יג) והבן איש חי (שלח לך יא), שניתן להקל כדעת הרמ''א, ולחכות שעה אחת. כיוון שהחובה להמתין בין בשר לחלב היא מדרבנן, ניתן להקל במקום הצורך.

המתנה מאכילת חלב לאכילת בשר
עד כה עסקנו באכילת בשר או עוף, ולאחר מכן חלב. מה יהיה הדין להפך, אדם אכל גבינה ורוצה לאכול בשר.

א. הגמרא בחולין (קד ע''ב) כותבת שמותר לאכול בשר מיד אחרי גבינה, אך היא מציבה מספר תנאים כדי למנוע מצב שבו יש ערבוב בשר וחלב, אותם מביא השולחן ערוך (יו''ד פט, ב), ובעקבותיו הרב עובדיה (יביע אומר יו''ד ו, ז):

''מסקנא דדינא שמעיקר הדין מותר לאכול בשר אחר גבינה, לאחר שיקנח פיו בפת וכיוצא בו, וידיח פיו במשקים, ויטול ידיו, או ינקה אותם היטב. ומי שנהג להחמיר על עצמו שלא לאכול בשר אחר גבינה אלא כעבור שעה או יותר, ויש לו צורך לבטל מנהגו, יעשה התרה על שלא אמר מתחלה שהוא נוהג כן בלי נדר, ואז יהיה מותר לו לאכול בשר אחר גבינה.''

ב. גם המהר''ם מרוטנבורג (תרטו) בתחילה סבר שאין צורך לחכות בין חלב לבשר, ואדרבה המחמיר בדבר זה נחשב כמין, מכיוון שהוא נוהג נגד דברי הגמרא. אך לאחר שפעם אחת הוא מצא גבינה בין שיניו, גזר שכאשר אדם אוכל גבינה קשה (ששהתה ששה חודשים) עליו להמתין בין אכילתה לאכילת הבשר שש שעות, וכך פסק הרמ''א (אך כתב שהמקל ש לו על מי לסמוך).

הבן איש חי (פר' לך לך) כדרכו בפסיקה, מחמיר כשיטת הרמ''א, ולכן ההולכים בשיטתו צריכים להחמיר ולחכות שש שעות לאחר אכילת גבינה ששהתה שישה חודשים, שעה על כל חודש שהגבינה שהתה. לשיטתו, הגבינה ששהתה חודש אחד, יש לחכות שעה אחת, שני חודשים – שעתיים, וכן על זה הדרך.

ג. יש לציין, שיש מקום להחמיר לכולי עלמא בין אכילת גבינה או כל מוצר חלב לבשר מטעם אחר. על פי הזוהר אין לאכול גבינה ובשר באותה סעודה, מכיוון שהחלב מסמל את החסד, והבשר את הדין, ואין לערבב ביניהם. כך שהחוששים לדעת הזוהר עליהם להמתין כשעה בין אכילת מוצרי חלב לאכילת בשר.

ובלשון הלבוש (שם, ב):

וכבר כתבתי בלבוש התכלת סימן קע"ג שכל זה הוא לפי הפוסקים המפורסמים, אבל לפי הדברי הזוהר שזכינו אליו בימינו, יש ליזהר שלא לאכול אפילו בשר עוף אחר גבינה בסעודה אחת, כי אם מסעודה לסעודה כמו בגבינה אחר בשר.''

יש שצמצמו את דברי הזוהר: הפרי חדש כתב שחומרת הזוהר מתייחסת רק לאדם שרוצה לאכול בשר אחר גבינה, ולא למי שרוצה לאכול עוף אחריה. הש''ך כתב, שהזוהר אסר רק כאשר מדובר באותה סעודה ממש, אבל בסעודה אחרת - מותר.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן