לדף ראשי




האם מותר לאכול חלב שחלב אותו גוי, גבינה, קוטג', חמאה ואבקת חלב שייצר גוי?

חלב שחלבו גויים
המשנה במסכת עבודה זרה (לה ע''ב), מונה מספר מאכלים שיוצרו על ידי גויים, ונאסרו באכילה ובהנאה. אחד מהדברים שהגמרא אוסרת בהנאה הוא חלב שחלבו גוי, וישראל לא ראה אותו חולב. החשש הוא שהגוי עלול לערב בו חלב טמא.

הגמרא תמהה על דברי המשנה, שהרי אפשר לבדוק אם החלב טהור או טמא, מכיוון שחלב טמא כהה יותר מחלב כשר. מחלב טהור אפשר לייצר גבינה, מה שאין כן מחלב טמא. מתרצת הגמרא, שהחשש הוא שהגוי יערב מעט חלב טמא בגבינה, ולא יהיה אפשר להבחין בו בגלל מיעוטו.

כיצד בכל זאת אפשר לשתות חלב שחלבו גוי? הגמרא אומרת, שאם היהודי רואה את הגוי חולב ויכול לפקח עליו שלא יכניס לתוכו דברים טמאים - החלב כשר. כמו כן, אם היהודי נמצא במקום קרוב למקום החליבה, ויכול בכל רגע לבוא ולבדוק את הגוי, גם במקרה זה החלב כשר לשתייה, כיוון שהגוי מירתת (= מפחד) שמא יבוא היהודי, ויתפוס אותו מכניס דברים טמאים לחלב.

מחלוקת הפוסקים
האיסור לשתות חלב שחלבו גוי, הוא שמא עירבו בחלב הטהור חלב טמא. מה הדין במקום שאין לגוי אפשרות להכניס חלב טמא לחלב הטהור, למשל כאשר אין באזור בהמות טמאות, האם גם במקרה כזה יהיה אסור לגוי לחלוב מבלי שישראל רואה אותו?

שאלה נוספת: כאשר אין לגוי אינטרס להכניס חלב טמא, למשל: החלב הטמא יקר יותר מחלב הטהור, האם יהיה מותר לשתות את החלב?

א. הבית יוסף (יו''ד קטו, א) ציטט את דברי המרדכי (עבודה זרה תתכו) שהביא פוסק אלמוני הסובר, שחז''ל תקנו שישראל יראה את הגוי חולב רק במקום שיש חשש שהגוי יערב חלב טמא, אבל במקום שאין חשש, החלב כשר גם אם היהודי לא רואה את החליבה. כך פסקו גם התשב''ץ (ד, לב) והחזון איש (יו''ד סי' מא).

ובלשונו של הפרי חדש (שם, ס''ק ו):

''אם חלב טמא אינו נמצא במקום, או שנמצא אלא שהוא יותר ביוקר מחלב טהור, אין לאסור חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו, אלא מותר לילך ולקנות מהגויים חלב שלהם. וכן מצאתי להרדב"ז בתשובה בסימן ע''ה. כללא דמילתא, דאם אין לחוש כלל לדבר טמא, אפילו שאינו בצד ההיתר (= ישראל לא רואה את החליבה) - מותר.''

ב. המרדכי לא קיבל את סברתו של אותו פוסק, וסבר שמכיוון שחכמים גזרו שצריך שישראל יראה את הגוי חולב, כך יש לעשות תמיד, גם אם אין חשש שהגוי יערב דברים בחלב. כך פסקו להלכה גם הבית יוסף (יו''ד קטו), הרמ''א (שם), הט''ז (שם, ס''ק ו), החיד''א (יו''ד קטו), ערוך השולחן (ס''ק ד - ה), הרב עובדיה (יחו''ד ז, קנז) ועוד.

חלב בפיקוח ממשלתי
מה הדין כאשר יש פיקוח ממשלתי על מוצרי החלב, ואם החברה תערבב בחלב מוצרים שלא רשומים ברשימת הרכיבים, הממשלה תקנוס אותה? האם במקרה כזה, כאשר החברה מצהירה שמדובר במאה אחוז חלב פרה, החלב יהיה כשר?

דין זה דומה למקרה שראינו לעיל, שבו אין בהמות טמאות באזור החליבה, ואין חשש שהגוי יערב חלב טמא בטהור. לדעת הפרי חדש, החזון איש וסיעתם, החלב יהיה טהור, ואילו לדעת השולחן ערוך, הרמ''א וסיעתם, החלב יהיה טמא.

לא כל הפוסקים קיבלו השוואה זו. האגרות משה (א, מז) חידש, שבמקום שהממשלה משגיחה על תהליך הייצור, ואין חשש שיכניסו חלב טמא, זה יותר מידיעה רגילה בה נחלקו לעיל הפוסקים. במקרה כזה, זה נחשב כאילו יש יהודי שרואה את הגוי חולב, וגם השו''ע והרמ''א יודו שהחלב כשר! יש לציין, שגם הרב פיינשטיין מסתייג מן ההיתר,

ובלשונו:

''ובדבר החלב של החברות במדינתנו, אשר יש פקוח הממשלה ואם יערבו חלב בהמה טמאה יענישו וגם יסגרו את העסק שלהם, שלכן ודאי מירתתי (= מפחדים) מלערב חלב טמא, יש טעם גדול להתיר אף בלא שיטת הפרי חדש, משום דהעיקר דידיעה ברורה היא כראיה ממש... ולכן הרוצה לסמוך ולהקל, יש לו טעם גדול ורשאי וכמו שמקילין בזה הרוב שומרי תורה... אבל מכל מקום לבעלי נפש מן הראוי להחמיר, ואין בזה משום יוהרא, וכך אני נוהג להחמיר לעצמי...''

בארץ ישראל כיום, הרבנות לא נותנת הכשר לחלב שנחלב במחלבה של גויים רק עם פיקוח של הממשלה, מכיוון שהרבה חולקים על הרב פיינשטיין, וגם הוא התיר רק במקום שאין חלב יהודי זמין, ואילו בארץ יש חלב יהודי, לכן לא נהגו להקל.

גבינת גויים
הגמרא במסכת עבודה זרה (כט ע''ב) מזכירה איסור של חז''ל לאכול גבינת גויים, אבל לא רצו לספר מדוע אסרו אותה, כדי שאנשים לא יזלזלו בטעם האיסור. בסופו של דבר, העלו האמוראים מספר טעמים לדבר (לה ע''ב), ולהלכה נפסק כדעת שמואל, שיש חשש שמא הגוי יעמיד את הגבינה באמצעות קיבה של בהמה טמאה. כלומר, בשביל לייצר גבינה משתמשים בקיבה של בהמה, והיא גורמת להפיכת החלב לגבינה. החשש הוא, שהגוי ישתמש בקיבה של נבילה או של חיה טמאה ויטריף את החלב.

נחלקו הראשונים, מה הדין כאשר אנו יודעים שלא העמידו את החלב בקיבה של בהמה טמאה:

א. התוספות (עבודה זרה לה ע''א ד''ה חדא) סברו, שכל האיסור הוא רק במקום שהעמידו בבהמה טמאה, אבל במקום שאנו יודעים שמעמידים את החלב בדברים אחרים, כמו פרחים ועשבים, הגבינה מותרת.

ב. הרמב''ם (שם ג, יד) פסק, שמכיוון שגזרו לאסור שמא יעמידו, אסרו בכל עניין, ולכן אפילו אם יודעים בוודאות שלא העמידו את החלב בקיבת בהמה טמאה, הגבינה אסורה באכילה. כך פסק להלכה גם השולחן ערוך (קטו, ב).

הרמ''א הקל, וכתב שאם היהודי רואה את תהליך עשיית הגבינה, היא מותרת אם החומרים כשרים (שלא כש''ך), ובלשונם:

''גבינות העובדי כוכבים, אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם שהיא נבלה. ואפילו העמידוהו בעשבים, אסורה.
הגה (= רמ''א): וכן המנהג, ואין לפרוץ גדר (ב"י), אם לא במקום שנהגו בהם היתר מקדמונים. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה, מותר (אגור פ' שואל). וכן המנהג פשוט בכל מדינות אלו.''

יש שטענו שהאיסור בגבינות נאמר רק בגבינות קשות. גבינות רכות וכדומה, מותר לאכלן. ההבדל בין הגבינות הוא, שבעוד שגבינה קשה צריך להעמיד אותה באמצעות קיבה וכדומה, גבינה רכה מכינים באמצעות החמצה של מספר חומצות.

הרב וואזנר (שבט הלוי ד, פו) הביא מחלוקת בשאלה זו בין הפרי חדש לרדב''ז, כאשר דעת הפרי חדש להתיר, ואילו דעת הרדב''ז לאסור. למסקנה פסק הרב וואזנר לאסור, ולכן גם יוגורט או קוטג' שיוצרו ע"י גוי, אסורים באכילה, גם אם יודעים שהיוגורט כולל רק מוצרים כשרים, וכך כתב ערוך השולחן (יו''ד קטו, טז). הרב פיינשטיין כתב (ב, מח), שיש ללמד זכות על המקילים.

חמאת גויים
הגמרא לא מתייחסת לכשרותה של החמאה ולא כותבת אם גזרו על אכילת החמאה. למעשה, דין זה תלוי במחלוקת הראשונים, ומצאנו בכך ארבע שיטות (מופיעות בטור יו''ד קטו):

א. הרשב''א (תורת הבית הארוך ג, ו) כתב, שהחמאה אסורה תמיד.
ב. הרמב''ם (מאכלות אסורות ג, טו – טז) כתב, שאם בישלו את החמאה עד שיתאדה ממנה החלב שלא הפך לחמאה, החמאה מותרת באכילה.
ג. רבינו פרץ (טור שם), התיר את החמאה בכל עניין, מכיוון שסבר שחז''ל לא גזרו עליה.
ד. הרא''ש (טור שם) סבר, שאמנם אין טעם ברור לאסור, אך במקום שנהגו - יש לאסור.

להלכה שילב השולחן ערוך (ג) את דעת הרמב''ם והרא''ש, דהיינו במקום שנהגו היתר בחמאה החמאה מותרת. במקום שלא נהגו היתר - אסורה. במקום שאין מנהג, אם יבשלו אותה עד שיתאדה ממנה החלב שלא הפך לחמאה – מותרת.

ובלשונו:

''החמאה של עובדי כוכבים, אין מוחין לאנשי המקום שנוהגין בו היתר. ואם רוב בני המקום נוהגים איסור, אין לשנות. ובמקום שאין מנהג, אם בשלה עד שהלכו צחצוחי החלב, מותרת. הגה (= רמ''א): ומותר לבשלה לכתחלה שילכו צחצוחי חלב.''

אבקת חלב נכרי
מה דינה של אבקת חלב נכרי? כדי להבין את מחלוקת הפוסקים, יש לבאר כיצד מכינים אבקת חלב. בשביל לייצר אבקת חלב, לוקחים חלב, מייבשים אותו, ומחלקים אותו לרכיבים שונים עד שהוא נהיה פירורים. באבקת חלב עם אחוז נמוך של שומן משתמשים למעדנים, ובאבקת חלב עם אחוז גבוה של שומן משתמשים לשוקולד (בארץ מייבאים אבקת חלב לשוקולד ולא למעדנים).

א. הרב פרנק (הר צבי יו''ד קג) פסק, שמותר לכתחילה לאכול אבקת חלב נכרי. בטעם הדבר כתב, שכאשר גזרו חכמים שיהודי צריך לראות את החליבה, זהו דווקא בחלב ממש או בגבינה כפי שראינו לעיל, אבל על אבקת חלב לא גזרו, ולכן מותר לאוכלה גם אם אין יהודי שמפקח על התהליך (ובתנאי שאין דברים טמאים באבקה), וכך פסק הציץ אליעזר (טז, כה).

ובלשונו:

''דתנאי דגזירת חלב היה שלא נאסר אלא כשבא לידי ישראל בצורתו הראשונה, אבל שינוי צורה מחלב לצורה אחרת פקע איסורו ואינו בכלל גזירה ראשונה דחלב, ומהטעם הזה סבירא ליה למקצת גאונים, דחמאה של עכו"ם מותרת, שאיננה בכלל גזירה ראשונה דחלב... והרי אבקת חלב נמי אינה בכלל גזירה לא בחלב ולא בגבינה.''

החזון איש (יו''ד מא) חלק על שיטת הרב פרנק, וסובר שדינה של אבקת החלב כמו חלב גויים ממש, שאסור באכילה. אמנם, כפי שראינו לעיל, הוא סובר כדעת הפרי חדש, שבמקום שיש השגחה של הממשלה על תהליך ייצור החלב ואין אינטרס לגוי להכניס דברים טמאים, אין איסור לשתות. כך גם דינה גם של אבקת החלב, וכאשר יש פיקוח ממשלתי, מותר לאכול את אבקת החלב.

ב. הרב מרדכי אליהו (מאמר מרדכי א, יו''ד סי' ד) פסק, שאסור לאכול אבקת חלב נכרי. הוא טען, שמכיוון שלפני שייצרו את אבקת החלב היא הייתה חלב ממש, אין זה משנה שלאחר מכן לקחו את החלב ושינו את צורתו לאבקה. מכיוון שהחלב נאסר בשעה שהיה חלב, האיסור לא פקע בעקבות שינוי הצורה, ולכן אסור. וכן כתב שראוי להחמיר בילקוט יוסף (שבת סי' שח, י).

נראה, שעל אף שמעיקר הדין מותר לאכול אבקת חלב נכרי, שהרי מדובר בספק דרבנן בו מקילים (אלא אם כן יש אדם שפוסק תמיד כמו הרב אליהו, שאז אסור לו להקל), מן הראוי שלא לעשות כך:

מלבד העובדה שלפעמים מכניסים אבקות שונות המיוצרות מחלב, והקונה המצוי לא יודע מה דינן (כמו קזאין, מי גבינה וכדומה), בארץ ישראל שיש בה כל כך הרבה סוגים של שוקולד המיוצרים עם אבקת חלב ישראל - ראוי (אך לא חובה) להחמיר. יש להוסיף, שהמחמיר, רשאי לתת למי שמקל אבקת חלב נכרי לאכילה, ואין זה האכלת איסור (כתב סופר יו''ד עז, מנחת שלמה א, מד).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן