לדף ראשי




פתיחה
בפרשת וישב, מספר יוסף לאחיו על חלומותיו, שהוא ימלוך עליהם והם ישתחוו לו. הגמרא בברכות (נה ע''ב) אומרת, שאדם חולם בלילה בדרך כלל על מה שחשב ביום, ואין בחלומות נבואה או רמז לעתיד. האחים לא אהבו את החלומות של יוסףככל הנראה מהסיבה הזאת - הם חשבו שיוסף חושב ביום על רצונו למלוך עליהם, ולכן חולם על כך בלילה.

חלומות יוסף התקיימו, והאחים השתחוו לו. האם מכאן עולה שלפעמים יש משמעות לחלומות וצריך להתייחס אליהם? כיצד יש להתייחס לחלומות במישור ההלכתי? האם אדם שחולם שהוא חייב כסף חייב לשלם אותו?

נידוי בחלום
א. מדברי הגמרא בסנהדרין (ל ע''א) עולה, שאין משמעות הלכתית או מעשית לחלומות. הגמרא אומרת, שאדם שנפטר בלי להחזיר כסף שהיה מופקד בידו, והוא מתגלה בחלום לאחד מצאצאיו ואומר לו היכן נמצא הכסף המופקד ולמי הוא שייך, הבן לא צריך להתייחס לחלום ולהחזיר את הכסף, כי חלומות שווא ידברו.

וכך פסק השולחן ערוך (חו''מ רנה, ט):

''היה פיקדון ביד אביהם ואינו יודע היכן הניחו, ואמרו לו בחלום: כך וכך הם ובמקום פלוני הם ושל פלוני הם או של מעשר שני הם, ומצאם במקום שנאמר לו ובמניין שנאמר לו, דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, אלא הרי הם שלו.''

ב. לעומת זאת, הגמרא במסכת נדרים (ח ע''א) מביאה בשם רב יוסף, שאדם שחלם בלילה שמנדים אותו מהשמיים, צריך לקחת עשרה אנשים שיתירו לו את הנידוי. הרא''ש מסביר (ד''ה צריך עשרה), שהגמרא בברכות (נז ע''ב) אומרת שחלום הוא כמו נבואה, לכן יש חשש שהנידוי אמתי וצריך להתירו.

מה ההבדל בין הגמרא בנדרים הפוסקת שצריך להתיר נידוי בחלום, לגמרא מסנהדרין הפוסקת שאדם שאביו התגלה אליו בחלום, ומסר לו על חוב, אינו צריך להחזיר את הכסף?! האחרונים נתנו מספר חילוקים כדי ליישב (ועיין בר''ן בסנהדרין ל ע''א):

חילוקי האחרונים
א. התשב''ץ תירץ (ח''ב, סי' קכח), שאי אפשר לדעת אם חלום הוא אמיתי או לא, כי יש חלומות שבאים על ידי מלאך והם אמיתיים, ויש חלומות שבאים על ידי שדים והם שקריים כפי שכותבת הגמרא בברכות.

לכן, כאשר מדובר בדיני ממונות, משאירים את הכסף במקומו, כמו בכל ספק ממון, שמשאירים את הכסף אצל המוחזק. לעומת זאת, כאשר נידו אדם מהשמיים בחלום - מדובר בספק בדיני איסורים, ובדיני איסורים כאשר יש אפשרות לצאת מידי ספק על ידי תקנה (כמו כאן שאפשר להתיר את הנדר) יש לחשוש ולבצע את התקנה.

ובלשונו:

''ידוע הוא כי בכל דבר שבממון, יש לנו להעמיד הממון שנפל בו הספק בחזקתו. ועל זה אמרו באותו אחד שהיה מצטער על מעות מעשר שני שהניח אביו, שאין לו לסמוך על החלום, ויונח הממון ההוא בחזקתו כאשר היה קודם החלום. אבל במי שנידוהו בחלום הרי זה ספק מנודה ספק אינו מנודה, והרי זה כספק איסורא, ומן הספק צריך היתר, ככל ספק איסורא שאפשר לצאת מידי ספק על ידי תקנה, ויתירוהו עשרה.''

ב. חילוק שונה, חילק בנו של הנודע ביהודה רבי שמואל לנדאו (שיבת ציון סי' נב). הוא כתב, שרוב החלומות אינם אמיתיים. ולכן כאשר אדם חולם חלום שהוא חייב כסף, לא יצטרך לשלם אותו, כי אין הולכים בממון אחרי הרוב. לעומת זאת, אם נידו אדם משמיים, יש בכך חשש סכנה, וגם אם ברוב המקרים אין ממש בחלומות, בדברי סכנה חוששים גם למיעוט.

מקרה דומה, הובא בשו''ת אפרקסתא דעניא (יו''ד קמז). הוא נשאל על ידי אשה אחת, אם מותר להעביר את קבר בנה שנפטר לקבר שליד הקבר של סבו, מכיוון שהבן מתגלה אליה כבר זמן מה בחלום, ואיים עליה שאם היא לא תעביר את קברו - הוא יחנוק אותה. להלכה פסק, שאמנם בדרך כלל לא הולכים אחרי דברי חלומות, אבל מכיוון שמדובר כאן בספק פיקוח נפש, יש לחוש לדברי החלום ולהעביר את הקבר מקום (והוסיף שבכל מקרה, מכיוון שפסיכולוגית זה ירגיע את אימו של הנפטר, אפשר לפנות את הקבר).

ג. האדמו"ר מצאנז (דברי יציב יו''ד קכב) תירץ תירוץ שונה, וחילק בין הגמרות על פי גמרא נוספת ממסכת ברכות (נה ע''ב) שראינו, שאדם חולם בלילה על מה שהוא חשב ביום: אומר הדברי יציב, מסתמא אדם לא חושב ביום שינדו אותו מהשמיים, לכן אם בכל זאת חלם על כך בלילה, כנראה שיש בחלום אמת, וצריך ללכת לעשרה אנשים שיתירו את הנידוי.

לעומת זאת, בגמרא בסנהדרין, מסתמא הבן ידע שיש אצל אביו כסף ששייך לאנשים אחרים, זה הטריד אותו, והוא חשב על כך במהלך היום (או לפחות זה היה בתת מודע שלו), לכן אם חלם שאביו מראה לו היכן הכסף, הוא לא צריך להתייחס לחלום, והוא חולם מהרהורי ליבו (על אף שהכסף נמצא במקום שבו אביו אמר בחלום).

ובלשונו:

''ובגוף הדבר נראה לי לחלק, וליישב סתירת הסוגיות. ויש לומר, דאם הרהר מזה ביום בכהאי גוונא אמרינן (= במקרה כזה אומרים) דברי חלומות לא מעלין ולא מורידין, ולפי זה בסנהדרין שם שאמרו היה מצטער על מעות שהניח לו אביו, הרי שהיה טרוד במחשבותיו ובמעשיו במעות הללו, לכן אין ממש בדברי החלום, כי ראה מהרהורי לבו ביום. מה שאין כן בהך דנדרים, שנידוהו בחלום, שלא הרהר כלל בזה, לכן הצריכו לחוש לה ולהתירו.''

נדר בחלום
מה הדין כאשר אדם חלם שהוא נודר נדר בחלום, האם יש לכך משמעות?

א. הרשב''א פסק בתשובה (ח''א סי' תרסח), שכשם שאם אדם חולם שנידוי אותו בשמים יש לכך משמעות הלכתית והוא צריך שיתירו לו את הנידוי, כך אם הוא חולם שהוא נדר, יש לחשוש שאכן זה נחשב שהוא נדר ממש, והוא צריך להפר את הנדר. כך הוא הביא גם בשם תשובות הגאונים.

ב. לא מעט ראשונים חלקו על הרשב''א. הר''ן כתב (נדרים ח ד''ה כשם), שדברי חלומות לא מעלים ולא מורידים, ולא צריך להתיר את הנדר, וכך פסק גם הרא''ש (כלל ח, יא) ובעקבותיו הטור (יו''ד רי): ''והנודר בחלום, כתב אדוני אבי הרא"ש שאינו כלום''.

מדוע חלקו עליו, ומה ההבדל בין נדר לנידוי? הרא''ש מסביר (שם), שכאשר אדם נודר נדר, הוא חייב לבטא אותו בשפתיו כדי שיהיה לו משמעות, לכן גם אם אדם חולם שנדר, אין לכך משמעות כל עוד הוא לא הוציא את הנדר בשפתיו. מנגד, כאשר אדם חולם שנידו אותו בשמים יש בכך סימן קללה, ולכן צריך לחשוש שהחלום אמיתי.

ובלשונו:

''הנודר או נשבע בחלום, ששאלת אם צריך התרה כמו נדוהו בחלום. דע כי אין צריך כלום, דאפילו הנשבע בהקיץ, צריך שפיו ולבו יהיו שוים (= כלומר שהוא יתכוון לדבריו) כל שכן בחלום, שאין כאן לא פה ולא לב. ולא דמי (= ולא דומה) לנידוהו בחלום, דהתם סימן קללה הוא, שהרחיקוהו מן השמים וצריך קירוב.''

כיצד יישבו האחרונים את קושיית הרא''ש על הרשב''א?

א. החתם סופר (יו''ד רכב) תירץ, שכוונת הרשב''א לומר, שמכיוון שבדרך כלל אדם חולם על מה שעשה ביום, לכן אם הוא חלם בלילה שנדר, מסתמא גם באמת נדר את אותו נדר בהקיץ, אלא שהוא לא זוכר שנדר. במילים אחרות, באמת אין משמעות לכך שהוא חלם בלילה שהוא נודר נדר, אלא שהחלום בלילה, מעיד על כך שנדר ביום נדר שיש לו משמעות.

ב. כפי שכבר העיר רב אשר וייס ('דברי חלומות'), דבריו של החתם סופר קשים מאוד. מעבר לכך שמלשון הרשב''א לא משמע כדברי החתם סופר, עוד יש לתהות, מדוע שנחשוש שאדם לא יזכור את מה שהוא נדר בעודו ער, ובגלל חלום נאמר שהוא אכן נדר כך והוא יהיה חייב להפר את נדרו?! הרי הוא טוען שהוא לא נדר ביום!

משום כך תירצו רב אשר וייס (שם) והרב וואזנר (שבט הלוי יו''ד ד, קכו), שגם כאשר אדם חלם שנידו אותו משמיים (שכפי שראינו לעיל כולם מודים שהמנודה צריך שיתירו לו הנדר בפני עשרה), אין הכוונה שהוא ממש מנודה כמו אדם שנידו אותו בבית דין, אלא שמכיוון שכך הראו לו מהשמיים בחלום, יש לחשוש שמדובר בסימן רע, ויש להפר את הנידוי. אותו רעיון כאשר אדם נודר בחלום, אין הכוונה שבאמת מדובר בנדר גמור, כמו אדם שנדר בהקיץ, אלא שמכיוון שכך הראו לו משמיים, יש לחשוש לסימן רע ולעשות התרה.

להלכה
פסק השולחן ערוך (יו''ד רי, ב), הוא, שמכיוון שאין הפסד כספי בהתרת נדרים, יש לחוש לדעת הרשב''א, ואדם שחלם שהוא נודר נדר, צריך שיתירו לו עשרה אנשים. אם אינו מצליח להשיג עשרה אנשים, מספיקים שלושה, וכן פסקו האחרונים (בן איש חי שנה שניה פרשת ראה, חכמת אדם כלל צד, ד).

הכל הולך אחרי הפה
סוג נוסף של חלומות, מופיע באריכות במסכת ברכות (נה ע''ב – נו ע''ב). הגמרא אומרת, ''שכל החלומות הולכים אחרי הפה'', כלומר, כאשר אדם חולם חלום, אם יפרשו לו את החלום בצורה טובה, אזי החלום אכן יתגשם לטובה. לעומת זאת אם יפרשו לו את החלום בצורה לא טובה, אז כך יקרה.

הגמרא מדגימה את הרעיון שהתגשמות החלום תלויה בצורה שיפרשו אותו, ומביאה סיפור על אביי ורבא, שהיו חולמים הרבה חלומות והיו הולכים לאדם שהיה מומחה בפתרון חלומות שיפתור להם אותם. אביי שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את החלומות בצורה טובה. רבא לא שילם לפותר החלומות, ולכן פירש לו את החלומות בצורה גרועה: שיפסיד את כל כספו, שאשתו וילדיו ימותו וכן על זה הדרך, וכך אכן קרה.

[לאחר שרבא גילה שכך אותו פותר חלומות עשה לו, קילל אותו שימות על ידי המלכות בצורה משונה. בסופו של דבר פותר החלומות מת בכך, שהמלכות תפסה אותו, קשרה אותו לשני דקלים שכופפו, ולאחר מכן שחררו את הדקלים והוא נחצה לשניים].

הטבת חלום
מאחר שהחלומות מושפעים מפתרונם, הגמרא הביאה שלוש דרכים לפתור חלומות רעים:

א. אפשרות אחת שנפסקה בשולחן ערוך (או''ח רכ, א) היא, שאדם הרואה חלום רע המטריד אותו, יכול ללכת לשלושה אנשים שאוהבים אותו, והם יעשו לו הטבת חלום: יפרשו לו את החלום בצורה טובה, ובעקבות כך החלום יתגשם לטובה.

ב. אפשרות נוספת (שגם נפסקה בשולחן ערוך) היא, שבזמן ברכת כהנים, יאמר החולם את הנוסח שמביאה הגמרא:

''האי מאן דחזא חלמא ולא ידע מאי חזא (= מי שראה חלום ולא יודע מה ראה), ליקום קמי כהני בעידנא דפרסי ידייהו, ולימא הכי (= יאמר בזמן ברכת כהנים): רבונו של עולם, אני שלך וחלומותי שלך, חלום חלמתי ואיני יודע מה הוא... אם טובים הם - חזקם ואמצם כחלומותיו של יוסף, ואם צריכים רפואה - רפאם כמי מרה על ידי משה רבינו, וכמרים מצרעתה... וכשם שהפכת קללת בלעם הרשע לברכה - כן הפוך כל חלומותי עלי לטובה.''

ג. אפשרות שלישית שמעלה הגמרא לבטל את כוחו של החלום היא, שאדם יתענה תענית ויחזור בתשובה. הגמרא במסכת שבת אומרת ''יפה תענית לחלום, כאש לנעורת (=קש)''. הגמרא מציינת, שהתענית אינה דבר חשוב לעצמו, אלא מטרתה לעורר את האדם לתשובה, ואם נגזרו עליו דברים רעים הם יתבטלו (ומותר להתענות תענית חלום אפילו בשבת).

במהלך הדורות ההמלצה הייתה להתעלם מדברי חלומות, הן מפני שברוב הפעמים החלומות נובעים ממחשבות של האדם במהלך היום, פחדים ורצונות שלו, וגם בגלל שאם אמנם יש לחלום משמעות, אי אפשר לדעת מה היא.

אם אדם מפחד מחלום שראה, הוא יכול להשתמש בפתרונות שהציעה הגמרא.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן