לדף ראשי



שרשי המנהג
הגמרא במסכת נדרים (כג ע''ב) דנה בהפרת נדרים ואומרת ש''הרוצה שלא יתקיימו נדריו כל השנה, יעמוד בראש השנה ויאמר כל נדר שאני עתיד לידור יהא בטל''.

בקהילות ישראל, ובפרט בקהילות האשכנזים, נהגו להגיד בערב יום הכיפורים את תפילת 'כל נדרי':

''כל נדרים ואיסורים ושבועות קיומין וחרמין, שנדרנו ושאסרנו ושחרמנו ושנשבענו ושקיימנו על נפשנו בשבועה, מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר...יש כאן מחילה וסליחה וכפרה, ככתוב בתורתך ונסלח לכל עדת בני ישראל ולגר הגר בתוכם כי לכל העם בשגגה.

רב עמרם גאון הכניס את תפילת כל נדרים בסידורו (ח''א עמ' מז), והוא הנוסח המוקדם ביותר שבידנו. למרות זאת כתב: ''זה מנהג שטות לאומרו, ואסור לעשות כן''.

הגמרא בנדרים (כג ע''ב) מביאה את דברי אביי ורבא, שפוסקים שהנדר בטל רק במידה והאדם לא זוכר על מה הוא התנה, אבל כאשר האדם זוכר מה הוא נדר, התרת נדרים לא תועיל לבטל את נדרו.

בגמרא יש שטענו שאסור להגיד את נוסח כל נדרי. מדוע? רבא סבר שזה יגרום לאנשים לזלזל בנדרים:

רב הונא בר חיננא סבר למידרשיה בפירקא (רצה להגיד את נוסח התרת נדרים בדרשה), אמר ליה רבא: תנא קא מסתים לה סתומי כדי שלא ינהגו קלות ראש בנדרים, ואת דרשת ליה בפירקא? (התנא במשנה לא כתב את הנוסח בפירוש, ואתה מפרסמו?).

1. שיטת רבינו תם
הנוסח שנמצא בסידורים, מבוסס על סידור עמרם גאון. אחד המשפטים המופיעים בסידור שלו הוא:

כל נדרים ואיסורים ושבועות וקיומין וחרמין.... מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הזה הבא עלינו, בכולם חזרנו ובאנו לפני אבינו שבשמים, אם נדר נדרנו אין כאן נדר, ואם שבועה נשבענו אין כאן שבועה, אם קיום קיימנו אין כאן קיום. בטל הנדר מעיקרו, בטלה השבועה מעיקרה, בטל הקיום מעיקרו.

רבינו תם (תוספות נדרים ד''ה ואת) סבר, שאמירת נוסח כל נדרי משמשת לא רק כמעשה סמלי, אלא כהפרת נדרים ממש. בעקבות כך פסק, שאין לכלול באמירת כל נדרי את כל הנדרים שנדרנו משנה שעברה עד עכשיו, מכמה סיבות:

''מתוך שמעתין, מוחק רבינו תם מה שכתוב במחזורים בכל נדרי מיום הכפורים שעבר עד יום הכפורים הבא עלינו לטובה, וסבורים הם שמתירים נדרים משנה שעברה, וטועים:
(1) חדא בכל התרת נדרים בעי חרטה מעיקרא לכל הפחות, והרי אין אנו פותחים בשום חרטה.
(2) ועוד דבעי יחיד מומחה או ג' הדיוטות וליכא
(3) ועוד שהלכה כרב פפא דהוא דאמר פרק השולח צריך לפרט הנדר ואנן לא עבדינן הכי
(4) ועוד דנודר עצמו אי אפשר לו להתיר לכך''.

ביאור דברי רבנו תם
1. בשביל לבטל נדר, צריך "חרטה מעיקרא": הנודר צריך לפרט מדוע הוא מתחרט שנדר מלכתחילה. באמירת כל נדרי אין מפרטים מדוע רוצים להפר את הנדר.

2. בשביל להפר נדר, צריך תלמיד חכם מומחה בנדרים או שלושה הדיוטות. בבית הכנסת, לא עומדים בפני שלושה אנשים או מומחה, אלא מכריזים שאנחנו מתחרטים.

3. בשביל להפר את הנדר, הנודר צריך לפרט בדיוק מה הוא נדר. בבית הכנסת לא מפרטים את הנדר, אלא אומרים נוסח כללי.

4. באמירת כל נדרי בבית כנסת, החזן מפר גם לעצמו את הנדר ''אם נדר נדרנו אין כאן נדר''. בהפרת נדרים אין בעל הנדר מפר את נדר עצמו.

לכן שינה רבינו תם את הנוסח. אין לומר "מיום כיפורים שעבר עד יום כיפור הזה", אלא "מיום כיפור הזה, עד יום כיפור הבא". וכן כתבו הרשב''א (ה, רנז), האור זרוע (רעז, ה) המהרי''ל (הל' ליל יום הכיפורים).

משנה ברורה (או''ח תריט, ב):

''ורבינו תם הקשה על זה, ולכן הגיה שיש לומר מיום הכפורים זה עד יום הכיפורים הבא עלינו, והכונה להתנות על נדרים שידור מכאן ולהבא שלא יחולו [ומועיל תנאי זה אם אינו זוכר התנאי בשעה שנדר, אבל אם זוכר התנאי ואף על פי כן נודר, הרי עוקר התנאי, והנדר קיים] ונוהגין אנו כרבינו תם. ולפי זה צריך לומר 'די נדירנא ודמישתבענא' לשון עתיד. והמגן אברהם מסיק דאפילו לדעת רבינו תם גם כן יכול לומר בתיבה אחת 'דנדרנא' דלשון זה גם משמע להבא''.

אמנם, גם לשיטת רבינו תם יש קושי. כיצד אפשר לבטל נדרים שאדם עוד לא נדר? הרי רק נדר שכבר נדרו אפשר לבטל! האחרונים עמדו על כך, והציעו מספר תירוצים:

1. רבי עקיבא איגר (יו''ד ריא) טען, שמכיוון שהנודר ביום כיפור מכריז שכל נדר שידור בעתיד יתבטל, כאשר בכל זאת הוא נודר, זה נחשב כמו נדרי טעות, שהם חסרי משמעות. רעיון זה נאמר גם על ידי הר''ן (נדרים עה ע''ב ד''ה הא כדאיתא).

2. ר' שמעון שקופ בשערי יושר (ה, כב) חידש, שכמו שחכם יכול להתיר לאדם את נדרו אחרי שהוא נדר, כך אפשר לבטל נדר עוד לפני שהוא בא לעולם ''ומתבאר מזה דעניין זה מה דמועיל הביטול נדרים, שינדור מכאן ולהבא הוא ענין התרת נדרים''.

3. הרב אשר וייס ('כל נדרי') טען, שבכך שאומרים את נוסח כל נדרי, בעצם מעידים הקוראים מראש שהם לא מעוניינים בנדרים אותם עתידים לנדור בעתיד, ומשום כך הנדרים לא חלים, כי אין גמירות דעת שנצרכת בזמן אמירת נדר.

2. שיטת הרא''ש
הרא''ש (יומא ח, כח) חלק על דברי רבינו תם, וסובר שיש להכליל בנוסח של 'כל נדרי', גם נדרים שנדרנו בעבר. הוא פותח בכך, שמהנוסח המקורי של כל נדרי המופיע בסידורו של רב עמרם גאון עולה כמותו, שמפירים גם נדרים לשעבר. רבינו תם היה צריך לעשות שינוי לשון בנוסח, בשביל להתאים אותו לשיטתו הסוברת שאי אפשר להתיר נדרים לשעבר.

הרא''ש השיב להשגות רבנו תם:

א. רבינו תם טען, שצריך חרטה – ואין חרטה. הרא''ש טען, שבכך שכולם אומרים את הנוסח, אנן סהדי (= זה דבר ברור) שהם מתחרטים על הנדר, משום שהם לא רוצים להיענש (ותמהו על הרא''ש, שהרי צריך חרטה על עצם הרצון לנדור, ולא בגלל עונש).

ב. רבינו תם טען, שצריך הפרה בפני שלושה – ואין הפרה בפני שלושה. הרא''ש טען לעומתו, שבכך שכל הקהל אומר את כל נדרי ביחד, זה משמש כאמירת הנדר בפני שלושה הדיוטות.

ג. רבינו תם טען, שצריך לפרט הנדר – ואין פירוט הנדר. הרא''ש טען לעומתו, שהסיבה שצריך לפרט את הנדר בפני החכם היא, שהחכם לא יתיר בטעות לנודר נדר, שבו הוא התחייב לעשות מצווה (שלנדר כזה אין הפרה). ביום כיפור אין דעת הקהל להתיר נדרי מצווה, אלא נדרים סתם, ולכן הנדר מופר גם מבלי לפרט אותו.

ד. רבינו תם טען, שצריך ששלושה הדיוטות יתירו את הנדר – ואין התרה שלהם. הרא''ש טען לעומתו, שכל הקהל מתיר ביחד, כך שהנודר לא מתיר לעצמו, אלא הקהל משמש כשלושה הדיוטות ומתיר לו.

3. שיטת הנימוקי יוסף
הנימוקי יוסף (ז ע''ב בדה''ר ד''ה לא) נקט בדרך ביניים. מצד אחד הוא מקבל את קושיות רבינו תם שראינו לעיל, ומצד שני הוא מקבל את הנוסח שהציע הרא''ש, ממנו עולה שמבטלים גם נדרים שנדרו בעבר. כיצד הוא עושה זאת? הוא טוען שהפרת נדרים הוא לא תהליך אמיתי של הפרת נדרים, אלא תפילה ובקשה בלבד. לכן מצד אחד הקושיות של רבינו לא קשות יותר, כי רבינו תם דיבר רק במקרה שבו מפרים נדרים ממש. מצד שני אפשר לקבל את הנוסח של הרא''ש.

ובלשונו:

''ויותר נראה לומר לפי המנהג ולשון הנהוג בו והכתוב בסדר רב עמרם ז"ל (שאומרים גם לשעבר), (אלא) שאין אומר כן לא בדרך נדרים הקודמים ולא בדרך תנאי לנדרים העתידים, אלא שאומרים כן דרך תפלה להקב"ה שלא יכשלו ושלא יענשו על הנדרים ועל השבועות שעשו בשנה שעברה ושיהיו שביתין ושביקין לפניו יתברך כאילו לא היו''.

4. שיטת הגאונים
רב האי גאון סובר שאסור לומר את תפילת כל נדרי, וכך הביא בשיבולי הלקט (סי' שיז) בשם ''רוב הגאונים''. מה טעם הדבר? הזכרנו את הגמרא שרב הונא רצה לדרוש את הלכות 'כל נדרי', ורבא גער בו, וסבר שאין לדרוש הלכה זו בציבור, משום שיש חשש שיבואו להקל בנדרים ושבועות.

וכך כותב הריב"ש (סי' שצד):

''ומכל מקום אף אם יהיה הלשון להבא, ויהיה תנאי, טוב שלא לאמרו כלל כדי שלא יקלו ראשם בנדרים. דהא תנא מסתם לה סתומי (התנא לא דרש אותה בדרשה), כדאיתא התם (במסכת נדרים). ובכל קטלוניא אין אומרין אותו.''

יש לציין, שחשש זה לא היה מופרך. רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה, יד, ג) העיד על ''כמה טועים וכמה פריצים'', שבערב ראש השנה או יום כיפור היו אומרים בפני חבריהם, שכל הנדרים והשבועות שהם ישבעו או ידרו השנה יהיו בטלים, ''ומורים התר לעצמן לעבור על חרמי הקהל ועל השבועות, לגזול ולחמוס לחבריהם...'' (ועיין עוד בשו''ת בנימין זאב סי' רעז, על מקרה דומה).

באירופה, טענו הנוצרים כי היהודים אינם נאמנים בענייני שבועות משום שהמומרים הציגו את כל נדרי כהתנערות מכל השבועות שיהודים נשבעים לנוצרים. בעקבות כך הם דרשו מהיהודים להישבע שבועה נוספת, שכללה השפלה מרובה (עיין בויקיפדיה ערך 'שבועת היהודים'). אמנם לא מפיהם אנו חיים, אבל מכל מקום תופעה זו מראה את האופן שבו אפשר לתפוס את תפילת כל נדרי.

למרות שרוב הפוסקים נקטו להלכה, שלא לכלול גם את נדרי העבר, כיום נוהגים בכל קהילות ישראל לומר את תפילת כל נדרי, ומבקשים גם על השנה שעברה וגם על השנה שתהא, וכך כתבו הרדב''ז (ד, לג) וכף החיים (תריט).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן