לדף ראשי




פתיחה
הגמרא במסכת קידושין (כט ע''א) פוסקת, שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא (להלן: מעש''ג), ואילו גברים חייבים. באיסורים לעומת זאת, גברים ונשים חייבים בשווה, חוץ משלושה איסורים שנשים לא מצוות, הקפת פאת הראש, השחתת הזקן, וטומאה למתים, שלכהן נאסרה ולכוהנת הותרה:

''כל מצות עשה שהזמן גרמא - אנשים חייבין, ונשים פטורות, וכל מצות עשה שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין. וכל מצות לא תעשה, בין שהזמן גרמא בין שלא הזמן גרמא - אחד האנשים ואחד הנשים חייבין, חוץ מבל תקיף ובל תשחית ובל תטמא למתים''.

בניגוד למה שרגילים לחשוב, נשים חייבות ברוב מעש''ג. רמב''ם מונה בסוף ספר המצוות, שישים מצוות עשה, שאדם חייב לעשות בכל יום, ומהן פטורות נשים מארבע עשרה מצוות. מתוך המצוות אלה, רק שמונה הפטור הוא בגלל מעש''ג. לעומת זאת, יש שש מצוות, שנשים חייבות בהן, למרות שהן מעש''ג, כמו קידוש בשבת ושמחה ברגלים.

מדוע נשים פטורות
מדוע נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמא?

א. האבודרהם (שער ג' המצוות) כתב, שמכיוון שהאשה משועבדת גם לבעלה, לא רצה הקב''ה שיהיה מצב שבו מצד אחד הוא מצווה אותה משהו, ומצד שני בעלה מצווה אותה, ''לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו, כדי להיות לה שלום עם בעלה''.

ב. נימוק העונה על תפיסות חדשות, הביאו הרב פיינשטיין (או''ח ד, מט) והרב עוזיאל (משפטי עוזיאל ד, עניינים כללים). הם טענו, שמכיוון שתפקיד האשה יותר משמעותי ועיקרי בטיפול בילדים, הקב''ה פטר אותה ממעש''ג, כדי שתתעסק בכך:

''זה שהתורה פטרה ממצוות עשה שהזמן גרמה... כי סתם נשים בעולם אינם עשירות, ועליהן מוטל גידול הילדים והילדות, שהיא מלאכה היותר חשובה להשם יתברך ולתורה. וכן ברא השם יתברך בטבע כל מין ומין מבעלי חיים שהנקבות יגדלו את הוולדות, ואף את מין האדם לא הוציא מן הכלל בזה, שגם טבע הנשים מסוגל יותר לגידול הילדים, שמצד זה הקל עליהן שלא לחייבן בלמוד התורה ובמצוות עשה שהזמן גרמא''.

בדומה לכך מצינו ברבינו מנוח (חמץ ומצה ז, ח), שכתב שאשה פטורה מהסיבה בפסח, כי היא טרודה בהכנת המאכלים. לכן, אשה חשובה שיש לה משרתים ואינה טרודה בהכנת המאכלים, חייבת בהסיבה כפסק הרמ''א (תעב).

ג. הרב הירש (ויקרא כג, מג) סבר, שהתורה פטרה נשים ממצוות עשה שהזמן גרמא, מפני שמבחינה נפשית הן לא זקוקות לכך, בניגוד לגבר שזקוק לתזכורות לעיתים קרובות.

ובלשונו:

''התורה מניחה, שיש לאישה דבקות יתרה ונאמנות של התלהבות לייעודה, והניסיונות המזומנים לה בתחום ייעודה – סכנה מועטת נשקפת לה מהם, משום כך לא היה צורך להטיל עליה את כל המצוות המוטלות על האיש''.

האם נשים יכולות לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן
האם אשה הרוצה בכך, יכולה לקיים מצוות עשה שהזמן גרמן? הגמרא בראש השנה ובעירובין (לג ע''א, צו ע''א), מביאה מחלוקת בין ר' יוסי לר' יהודה בשאלה זו. לדעת ר' יוסי מותר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא, ואילו לדעת ר' יהודה, אסור להם. גם ר' יוסי שמתיר, סובר שמדובר בהיתר מיוחד:

''אמר רבי יוסי: סח לי אבא אלעזר: פעם אחת היה לנו עגל של זבחי שלמים, והביאנוהו לעזרת נשים, וסמכו עליו נשים. לא מפני שסמיכה בנשים - אלא כדי לעשות נחת רוח לנשים.''

בעיקרון אסור להשתמש בקרבן שלמים, ובכל זאת התירו לנשים לסמוך על העגל, כדי לעשות נחת רוח לנשים.

מדוע ר' יהודה אוסר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא? נחלקו בכך רש''י ותוספות:

1. רש''י בראש השנה ובעירובין ביאר, שאם הן מקיימות מצווה שהן אינן חייבות בה, הן עוברות על איסור 'בל תוסיף'.

2. התוספות חלקו על פירוש רש''י, וסברו שאין עיקרון כללי מסוג 'בל תוסיף', שבגללו לדעת ר' יהודה אסור לאשה לקיים מעש''ג. כל מצווה שנשים פטורות ממנה, אין להן לקיימן בגלל סיבה ספציפית למצווה זו, ולא בגלל בל תוסיף. למשל: אסור לאשה לתקוע בשופר, מכיוון שמי שלא מחוייב בתקיעת שופר ותוקע, עובר על איסור דרבנן לתקוע ביום טוב. אסור לאשה לסמוך על קודשים, מכיוון שאסור לסמוך על הקודשים, וכן על זה הדרך.

האם מותר לברך על מצוות עשה שהזמן גרמה
להלכה נפסק כדעת ר' יוסי, שמותר לנשים לקיים מצוות עשה שהזמן גרמא. נחלקו הראשונים, האם הן גם יכולות לברך על המצוות כאשר הן מקיימות אותן.

א. דעת רבינו תם (ר''ה לג ע''א ד''ה הא רבי יהודה), שלא זו בלבד שנשים יכולות לקיים מעש''ג, אלא הן גם יכולות לברך. הוא מציע מספר הסברים, נביא אחד מהם:

הגמרא בבבא קמא (פז ע''א), מספרת שרב יוסף אמר, שיעשה מסיבה למי שיוכיח שמי שאינו מצווה בדבר ועושה אותו, גדול ממי שמצווה ועושה. רב יוסף היה עיוור, ועיוור פטור ממצוות. הוא קיים את המצוות למרות שהוא פטור, ורצה הוכחה שהוא גדול מאלה שמצווים ועושים. מקשים התוספות, אם מי שפטור ממצוות (כמו עיוורים ונשים) ומקיים אותם, לא יכול לברך, מדוע רב יוסף כל כך שמח שהוא פטור מהמצוות?! הרי הגמרא במסכת בבא קמא (ל ע''א) אומרת, שמי שרוצה להיות חסיד ידקדק בברכות, ולא ייתכן שרב יוסף רצה להיפטר מהברכות! על כרחך, גם מי שפטור ממצוות יכול לברך עליהם כאשר הוא עושה אותן, ולכן גם נשים יכולות לברך על מעש''ג, למרות שהן פטורות.

אמנם למסקנה התוספות דוחים את הראייה מעיוור, כי עיוור חייב מדרבנן, לכן יתכן שהתירו לו לברך, אבל נשים שפטורות לגמרי מהמצוות, אולי אין להן לברך.

תוספות פוסקים למעשה שנשים יכולות לברך על מעש''ג, וכך כתבו רוב מוחלט של גדולי הראשונים, ביניהם הרא''ה, הנימוקי יוסף והריטב''א (קידושין לא ע''א), מאירי (חגיגה טז ע''ב ד''ה סמיכה) ועוד רבים, וכן פסק הרמ''א בהלכות שופר (או''ח תקפט):

''הגה: והמנהג שהנשים מברכות על מצות עשה שהזמן גרמא, על כן גם כאן תברכנה לעצמן.''

[

לגבי ציצית, כתב הרמ''א שמכיוון שזה נראה כגאווה, אין לנשים ללבוש בזמן הזה ציצית. גם בהלכות תפילין כתב הרמ''א, שאשה שמניחה תפילין יש למחות בה. בשאר מצוות עשה שהזמן גרמא, לכל הדעות נשים יכולות לקיים ולברך.]

ב. הרמב''ם (ציצית ג, ט) פוסק שאסור לנשים לברך על מצוות עשה שהזמן גרמא. הגהות מיימוניות מבאר, שבברכת המצוות אומרים 'אשר קידשנו במצוותיו וציוונו', ואיך אשה יכולה לומר וציוונו?! הרי היא לא צוותה! הראשונים דחו את ההסבר, וכתבו שמכיוון שהגברים מצווים, והנשים מקבלות שכר על מצווה שהן עושות, זה נחשב שהן מצוות.

כדעת הרמב''ם פסקו גם רש''י (מובא בהגהות לעיל), שיבולי הלקט בשם ר' יאשיה (ראש השנה רצה) והסמ''ג, וכך פסק גם השולחן ערוך (או''ח יז, ב). מכאן עולה שלמנהג הספרדים אין לנשים לברך על מעש''ג. יש שחלקו על דעת השולחן ערוך. הברכי יוסף (או''ח תרנד, ב) בתחילה נטה לאסור לברך על מעש''ג, אך לאחר מכן חזר בו בעקבות תשובה מן השמים, שקיבל ר' יעקב ממרוייש [ר' יעקב היה שואל שאילה, ובלילה היו משיבים לו בחלום, בדרך כלל לא פסקו כדבריו, מכיוון ש"לא בשמיים היא", כאן בכל זאת פסקו, ואכמ''ל.]

''מה שנהגו קצת נשים בארץ הצבי לברך על לולב, זה שנים רבות ערערתי על זה, דנהגו כך מעצמן, ואנן קבלנו הוראות הרמב"ם ומרן, והם פסקו שלא לברך... ואחר זמן רב בא לידי קונטרס מרבינו יעקב ממרוי"ש.. שהיה שואל מן השמים ומשיבים לו. וכתוב שם (סי' א): ''שאלתי על הנשים שמברכות על הלולב ועל תקיעת שופר, אם יש עבירה, ואם הויא ברכה לבטלה אחרי שאינן מצוות. והשיבו, וכי אכשור דרי, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה (= דהיינו מותר לברך)''

הרב עובדיה (יבי''א או''ח ב, ו) חלק על דברי הברכי יוסף, וטען שאין לזוז מפסק השולחן ערוך. ההולכות בשיטתו, לא תברכנה על נטילת לולב, שלא כדעת כף החיים (ע, א).



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן