לדף ראשי



מקור הדין
הגמרא במסכת ברכות (ח ע''א) כותבת, 'לעולם ישלים פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום'. הפוסקים הבינו שמדובר בחוב גמור, וכך פסק השולחן ערוך (רפה, א).

הרב משה פיינשטיין (אג''מ או''ח ה, יז) הוסיף, שגם מי שעוסק בתורה כל היום חייב בקריאת שניים מקרא, ואפילו ר' שמעון בר יוחאי וחבריו שפטורים היו מכל המצוות, חייבים בקריאה. בטעם הדבר נימק, שאמנם רשב''י פטור מכל מלהתפלל, אבל בקריאת שניים מקרא לומדים תורה שבכתב, וגם עליהם יש חובה לדעת אותה - לכן הם חייבים בשניים מקרא ואחד תרגום.
טעם הקריאה
נחלקו הראשונים מה מטרת הקריאה, וכפי שנראה למחלוקת זו יש מספר משמעויות:

א. הראב''ן (סי' פח) סבר, שקריאת שניים מקרא אמורה להוות תחליף לקריאת התורה. הגמרא בברכות (ז ע''ב) כותבת שאדם שאין לו מניין, עליו להתפלל בשעה שהציבור מתפלל, כדי לשתף את עצמו עם הציבור, כך אדם שאינו בבית הכנסת בקריאת התורה, עליו לקרוא בעצמו את הפרשה בביתו בזמן שקורא הציבור.

ראייה לדבריו הביא מכך שהגמרא כתבה שצריך לקרוא 'עם הציבור', למה היה צריך להוסיף "עם הציבור"? הרי גם בלי הציבור צריך לקרוא! אלא מוכח שרק אם אדם לא נמצא בבית כנסת עליו לקרוא במקביל לציבור.

בלשונו של הראב''ן:

''לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ב' מקרא ואחד תרגום. נראה לומר דביחיד שאין לו עשרה לקרות בתורה מיירי (= מדובר), שצריך לכוון השעה שקורין הציבור בפרשה בבית כנסת ויקרא גם הוא ביחיד, דאם לא, לימא 'לעולם יקרא אדם הפרשה בשבת שנים מקרא' וכו', 'עם הציבור' למה לי, אלא ודאי עם הציבור ממש.''

רוב הפוסקים וביניהם הרי''ף (ד ע''ב בדה''ר) הרמב''ם (תפילה יג, כה) ורבינו יונה (שם ד''ה לעולם) חלקו על דבריו. הם סברו שחובה לקרוא שניים מקרא גם אם ישמע את קריאת התורה עם הציבור, וכך פסק להלכה השולחן ערוך (רפה, א).

לפי שיטתם כוונת הגמרא שכתבה שצריך לקרוא 'עם הציבור' היא זו: זמן הקריאה מוגבל לשעה שהציבור קוראים את אותה הפרשה (מהו בדיוק הזמן הזה נראה בהמשך). אם הקורא לא קרא באותו זמן, יוכל להשלים את הקריאה של אותה הפרשה רק בערב שמחה תורה. מטרת הקריאה לשיטתם יכולה להיות אחת משתי אפשריות:

ב. בספר החינוך (הקדמת המחבר ד''ה ואחת) כתב שקוראים שניים מקרא, כדי שאדם יגיע לבית הכנסת מוכן לאחר שקרא כבר את הפסוקים בביתו, ויפיק תועלת מרובה יותר בבית הכנסת. כך הביא גם תרומת הדשן (סי' כג) בשם רבינו חננאל. לפי שיטתם עולה, שגם כאשר הציבור קורא בחגים בתורה יש לקרוא שניים מקרא, כי גם לפסוקים אלו יש להתכונן.

ג. תרומת הדשן (שם) כתב, שלמרות שהציבור מסיים כל שנה את התורה, חז''ל רצו שגם כל אדם במישור הפרטי יסיים את התורה כל השנה ולכן תיקנו שניים מקרא ואחד תרגום. כך הבין גם בדברי הרמב''ם. אבל אין צורך לקרוא שניים מקרא על קריאות החגים או ההפטרות, שאינם מקדמים את האדם לסיים את התורה. וכן פסק שולחן ערוך (רפה, ז).

רמ''א הוסיף שנוהגים לקרוא גם את ההפטרות, אבל המשנה ברורה (יט) הסביר שמדובר בטעם צדדי - שמא יקראו לו לקרוא את הפטרה, אך אין זו חובה מעיקר הדין. המגן אברהם (ס''ק יא) הוסיף, שעל פי הקבלה ראוי לקרוא את ההפטרה פעם מקרא ופעם תרגום, וכך פסק גם הבן איש חי (שנייה לך לך, יא).

מהו התרגום
מה הכוונה ב"תרגום"? התוספות (ד''ה שניים) הביאו דעה, שהכוונה לפירוש המילים בלועזית. מכיוון ויש אנשים שלא מבינים כל מילה עברית, תיקנו חז''ל לקרוא גם את התרגום בלועזית.
התוספות (שם) והרא''ש (א, ח) חלקו על דעה זו, בעקבות הגמרא במסכת מגילה. הגמרא במגילה (ג ע''א) כותבת, שהתרגום לא תמיד מפרש את המילים בצורה מדויקת, ולפעמים הוא מוסיף תוספות משלו שלא כתובות בפירוש הפשוט של המילים. למשל, את המילים 'לא יהיה כלי גבר על אשה מפרש התרגום (יונתן): ''לָא יִהְיֶה גּוּלְיַין דְּצִיצִית וּתְפִילִין דאינון תיקוני גְבַר עַל אִיתָּא'', מכאן שלא מועיל לקרוא תרגום בלשון זרה, וצריך דווקא את התרגום הארמי.

ובלשון התוספות:

''יש מפרשים והוא הדין ללועזות בלע"ז, שלהן הוי כמו תרגום שמפרש לפעמים. ולא נהירא (= ולא ברור) שהרי התרגום מפרש במה שאין ללמוד מן העברי כדאשכחן בכמה דוכתי דאמר רב יוסף (מגילה ג ע''א) אלמלא תרגומא דהאי קרא לא ידענא מאי קאמר (= אלמלא התרגום, לא הייתי מבין את הפסוק) על כן אין לומר בשום לשון פעם שלישית, כי אם בלשון תרגום.''

האם פירוש רש''י יכול לבוא במקום תרגום אונקלוס?
א. הסמ''ג (עשין יט) כתב, שפירוש רש''י עדיף מפירושו של אונקלוס, מכיוון שהוא מרחיב יותר ומביא מדרשי חז''ל. וכך פסק גם המרדכי (ברכות יט).

ב. הסמ''ג (שם) הביא את דברי רב עמרם גאון שסבר, שלמרות שרש''י מפרש יותר, ישנה עדיפות לתרגום, כיוון שהוא ניתן בסיני ויש בו קדושה מיוחדת.

השולחן ערוך (רפה, ב) פסק כדעת המרדכי, שאפשר לקרוא את פירוש רש''י במקום תרגום. עוד הוסיף, שירא שמיים יקרא בנוסף לפירוש רש''י את התרגום, בגלל מעלתו המיוחדת, כפי שכתב רב עמרם גאון.

אדם שבחר לקרוא מפרש אחד, מדברי השולחן ערוך נראה שאין עדיפות לרש''י או לתרגום מסוים, וכל אדם יכול לבחור את המועדף בעיניו. הרש''ל (שערי תשובה ס''ק ב) הוסיף, שמי שלא מבין את התרגום כלל, עדיף שיקרא את רש''י, כי אין טעם בקריאה ללא הבנה. על פי הסוד (ברכי יוסף דין ב') גם במקרה זה יש להעדיף את התרגום.

זמן הקריאה
א. התוספות (ד''ה ישלים) כתבו, שאפשר להתחיל לאחר מנחה של שבת, שאז קוראים בתורה את 'ראשון' של הפרשה הבאה, וזה נחשב כאילו הציבור התחיל כבר לקרוא את הפרשה הסמוכה, וכך פסקו השולחן ערוך (רפה, ג) והמשנה ברורה (שם ס''ק ז).

התוספות מוסיפים, שסוף זמן הקריאה של פרשה הוא יום רביעי של השבוע הבא, שאז הימים אינם קשורים לשבת שעברה. ולמרות שלהתחיל אפשר במנחה של שבת ולא ביום רביעי, סוף זמן הקריאה הוא יום רביעי לאחר שבוע וחצי.

עוד מביאים התוספות, שמצווה מן המובחר (כפי שכותב המדרש בשם רבינו הקדוש) לסיים את הקריאה לפני סעודת שבת בבוקר. לא קרא - יכול להשלים עד שמחת תורה, שאז מתחילים את שניים מקרא של השנה הבאה.

ובלשונם:

''נראה דהיינו ממנחת שבת ואילך עד שבת הבאה נקראת עם הצבור. ואף על גב דלעניין גיטין לא נקרא קמי שבת אלא מרביעי ואילך, זמן להשלמה יש. ובמדרש ג' דברים ציווה רבינו הקדוש לבניו בשעה שנפטר, שלא תאכלו לחם בשבת עד שתגמרו כל הפרשה, משמע דקודם אכילה צריך להשלימה. ומיהו אם השלימה לאחר אכילה, שפיר דמי.''

ב. הטור (רפה) חלק על התוספות וכתב, שרק מיום ראשון אפשר לקרוא את הפרשה הבאה. בטעם הדבר כתב הכלבו (מובא בדרכי משה א), שמכיוון שבאותו יום קראו את פרשת השבת הקודמת, היום נחשב כשייך לשבת שעברה, ואי אפשר להתחיל בו פרשה חדשה, וכך פסק שולחן ערוך הרב (רפה, ה).

ג. דעה שלישית היא של המקובלים (מגן אברהם ס''ק ה בשם השל''ה, בן איש חי לך לך יא), שכתבו שלכתחילה יש לקרוא ביום שישי לאחר התפילה, אך אם לא הייתה אפשרות לקרוא ביום שישי, יש לקרוא לפני הסעודה של שבת בבוקר.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן