לדף ראשי




פתיחה
כאשר קטן מגיע לגיל שלוש עשרה, הוא מתחייב בכל המצוות האמורות בתורה. בגמרא לא מצאנו את המקור לכך. אמנם המשנה במסכת אבות (ה, כא) כותבת, 'בן שלוש עשרה למצוות', אבל כפי שעולה מנוסחאות הראשונים במקום, מדובר בהוספה מאוחרת, ואין זה המקור לחיוב קטנים במצוות.

מהו המקור לדין חשוב זה?
א. הרא''ש בתשובה כתב (כלל טז, א), שמדובר בהלכה למשה מסיני. הגמרא במסכת עירובין (ד ע''א ומקבילות) אומרת, 'ששיעורים' (למשל שיוצאים ידי חובת מצה באכילת כזית, כזית מן המת שמטמא באוהל ועוד) הם הלכה למשה מסיני, הרא''ש כותב שגיל 'בר מצווה' נכלל בתוך השיעורים שנמסרו למשה מסיני, וכך סבר גם המהרי''ל (סי' נא, ועיי''ש מה שהביא בשם השואל), ובלשון הרא''ש:

''וששאלת מאין לנו דבן י"ג שנה ויום אחד הוא בר עונשין אבל פחות מכן לא, דע כי הלכה למשה מסיני הוא, והוא בכלל שיעורין חציצה ומחיצה שהן הלכה למשה מסיני, דשיעור וקצבה לכל דבר נתן למשה בעל פה.''

ב. רש''י (נזיר כט ע''א) נקט, שהמקור לכך שמגיל שלוש עשרה מתחייבים במצוות הם שמעון ולוי. כיצד? כאשר שמעון ולוי יצאו להרוג באנשי שכם, התורה אומרת שהם לקחו 'איש חרבו', ולוי היה באותה שעה בן שלוש עשרה, ונקרא איש. מכיוון שלא מצאנו בשום מקום שהתורה קוראת למי שהוא קטן מגיל שלוש עשרה 'איש', משמע שבגיל שלוש עשרה יוצאים מגיל קטנות, ונעשים אנשים.

הפרשת קטן מאיסור
א. הגמרא במסכת יבמות ביבמות (קיג ע''ב) מספרת, שר' יצחק איבד בשבת את המפתחות של בית הכנסת ברשות הרבים. המליץ לו רבי פדת שישלח את הילדים לשחק שם, ומתוך כך הם ימצאו את המפתחות ויביאו לו אותם.

ובלשון הגמרא:

''רב יצחק בר ביסנא אירכסו ליה מפתחי דבי מדרשא (= נאבדו לו מפתחות בית המדרש) ברשות הרבים בשבת, אתא לקמיה (בא ל:) דרבי פדת, אמר ליה: זיל דבר טלי וטליא וליטיילו התם (= תשלח את הילדים לשחק שם), דאי משכחי להו מייתי להו (ואם הם ימצאו את המפתח, הם יביאו לך)''

בעקבות דברי ר' פדת מסיקה הגמרא, שלדעת רבי פדת, כאשר בית דין (= אנשים זרים) רואים ילד קטן עושה איסור, אין עליהם חובה להפרישו מן האיסור, שהרי מסתמא ר' יצחק יראה את הילדים משחקים, וכאשר הם ימצאו את המפתח ברשות הרבים, הוא לא יאמר להם להניחו כדי לא לטלטל ד' אמות ברשות הרבים, אלא יניח להם לקחת את המפתחות הביתה. מוכח, שאין חובה על בית הדין להפריש את הקטן מאיסורים (ועיין במרומי שדה במקום, ויש לדחות את דבריו).

ב. מדברי הגמרא ביבמות משמע, שאין אחריות על מעשי הקטנים, אבל מדברי הגמרא בסוכה (מב ע''א) עולה תמונה אחרת, והגמרא אומרת שקטן מחויב במצוות אם הוא יודע כיצד לבצע אותם:

''תנו רבנן: קטן היודע לנענע - חייב בלולב, להתעטף - חייב בציצית, לשמור תפילין - אביו לוקח לו תפילין. יודע לדבר - אביו לומדו תורה וקריאת שמע.''

מחלוקת הראשונים
נחלקו הראשנים כיצד להסביר את ההבדל בין הגמרא ביבמות לגמרא בסוכה:

1. הרמב''ם (מאכלות אסורות יז, כז - כח) מבדיל בין אב המחנך את בנו למצוות, לבין בית דין (=אנשים זרים). הגמרא ביבמות מדברת על בית דין, ולהם אין חיוב להפריש קטן מאיסור. הגמרא בסוכה מדברת על הציווי לחנך, ציווי זה מוטל רק על האב, וזה יכלול גם להפרישו מאיסור. בדרך זו צעד גם ר''י (תוס' נזיר כח ע''ב),.

ובלשון הרמב''ם:

''קטן שאכל אחד ממאכלות אסורות, או שעשה מלאכה בשבת אין בית דין מצווין עליו להפרישו לפי שאינו בן דעת, במה דברים אמורים בשעשה מעצמו, אבל להאכילו בידים אסור... ואף על פי שאין בית דין מצווין להפריש את הקטן, מצוה על אביו לגעור בו ולהפרישו כדי לחנכו בקדושה שנאמר חנוך לנער על פי דרכו.''

2. התוספות בנזיר (שם) תירצו, שביבמות מדובר על מצוות לא תעשה, ואילו הגמרא בסוכה מדברת על מצוות עשה. באיסור לא תעשה, אף אחד (כולל אביו של הילד) לא מצווה להפריש את הילד מאיסור, ועל כך מדברת הגמרא ביבמות. במצוות עשה, על כולם חובה לחנך, ועל כך מדברת הגמרא בסוכה. בשיטה זו צעד גם הרשב''א (יבמות קיד).

3. התוספות במסכת בשבת (קכא ע''א ד''ה שמע מינה) תירצו, שהגמרא ביבמות מדברת על קטן מתחת לגיל חינוך, ולכן אין מצווה להפרישו מאיסורים. הגמרא בסוכה מדברת על קטן מעל גיל חינוך, לכן יש מצווה על הכל לחנכו למצוות (מצוות עשה ולא תעשה), וכך כתבו הריטב''א והרמב''ן (יבמות קיד ע''א).

האכלת קטן נבילות
האם מותר להאכיל קטנים איסורים? הגמרא (יבמות שם) כותבת שלדעת כולם הדבר אסור:

''תא שמע: לא תאכלום כי שקץ הם - לא תאכילום, להזהיר הגדולים על הקטנים... דלא ליספו ליה בידים (= שאסור לגדולים להאכיל את הקטנים בנבילות). תא שמע: כל נפש מכם לא תאכל דם - להזהיר הגדולים על הקטנים... דלא ליספו להו בידים (= שאסור לגדולים להאכיל קטנים בידים). תא שמע: אמור... ואמרת - להזהיר גדולים על הקטנים... דלא ליטמו להו בידים ( = שאסור לגדולים לטמא את הכהנים הקטנים).''

א. הרשב''א במקום כותב (ד''ה מיהו), שהגמרא אוסרת להאכיל לקטן איסורי דאורייתא, אבל איסורי דרבנן לצורך הקטן - מותר (למשל אסור להגיד לקטן להדליק אור בסלון, כי זה איסור דרבנן לצורך הגדול, אבל בחדרו של הקטן לצורך הקטן - מותר), וכן פסק שולחן ערוך הרב (שמג, ו).

ב. הרמב''ם (מאכלות אסורות יז, כז) סבר שאסור לתת לקטן גם איסורי דרבנן. כן פסק השולחן ערוך (שמג), וכך נוהגים למעשה. בשעת הדחק אפשר להקל ולסמוך על הרשב''א (ביאור הלכה ד''ה מדברי).

בגזירת חכמים, כתב הפרי מגדים (או''ח סי' שא) שמותר לתת לקטן איסור דרבנן שהוא גזירת חכמים, גם לדברי הרמב''ם. לכן יהיה מותר לתלות בשבת כלי שמשמיע קול על העגלה של התינוק, והתינוק ישחק בו, משום שהאיסור להשמיע קול בשבת, הוא גזירה שמא יתקן כלי שיר.

האם מותר לגרום לקטן לעבור על מצוות עשה?
1. בתרומת הדשן דן בשאלה (סי' קכה) אם מותר לתת לקטן לאכול מצות בערב פסח, למרות שחכמים אסרו. הוא כתב, שמכיוון שמדובר בביטול עשה בלבד, אין בכך איסור. ראיה לדבריו הביא מדברי המהר''ם, שהתיר לתת לקטן לשתות יין של קידוש שעשו בבית כנסת, למרות שזה נחשב לפני קידוש, משום שאינו במקום סעודה.

''יראה דאם לא הגיע הקטן לכלל דעת כל כך, שיודע ומבין מה שמספרים לו מניסים ונפלאות ביציאת מצרים, שרי (= מותר) להאכילו. ואף על פי דאסרו חכמים לגדול אכילת מצה בערב פסח מזמן איסור חמץ ואילך, וקיימא לן (= ומקובל בידנו) דלא ספינן (= מאכילים) בידים איסור לקטן, הרי חילק מהר"ם בהלכות ברכות, דהני מילי (= שמה שאסור לתת לאכול איסור) באיסור לאו, אבל ביטול מצות עשה ספינן ליה (= מאכילים אותו). ובזה יישב המנהג שנהגו להטעים התינוקות מן הקידוש בבית הכנסת.''

יוצא לפי דברי המהר''ם הללו, שאין איסור לתת לקטן לאכול מחוץ לסוכה, משום שמדובר בביטול עשה בלבד.

2. נראה שדעת הבית יוסף (או''ח רסט) לא כך. לעיל ראינו, שדעת הרמב''ם היא, שאסור להאכיל קטן אפילו באיסורי דרבנן וכך פסק גם השולחן ערוך (שלא כרשב''א). אומר הבית יוסף: ברור שמי שאוסר לתת לקטן איסורי דרבנן, יאסור לתת לקטן איסורי עשה מדאורייתא! בשביל להתיר לקטן לשתות לפני הקידוש בבית כנסת, הוא מצרף עוד שני גורמים:

א. במידה והקטן לא ישתה, המקדש יעבור על ברכה לבטלה, ולדעת השולחן ערוך מדובר בלאו דאורייתא, לכן עדיף לתת לקטן לשתות ולעבור על איסור דרבנן, ושהגדול לא יעבור על איסור דאורייתא. ב. יש שיטה שסוברת, שאין איסור לשתות יין לפני קידוש (או ששתיית היין עצמו נחשבת כקידוש במקום סעודה), ואפשר לסמוך עליה ולתת לקטנים לשתות לפני הקידוש.



יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן