לדף ראשי



מחפש את הטעם ההגיוני לחוקי התורה, אף במקום שאינו מפורש בכתוב עצמו, ומסיק ממנו מסקנות הלכתיות.
ר' שמעון בר יוחאי נקט מידה זו בידו. כך, למשל, את הפסוק:

"לא תחבול בגד אלמנה" (דברים כד, יז),

שלפי פשוטו אינו מבחין בין אלמנה לאלמנה, פירש כך:
טעמו של איסור זה הוא, שלא יצא שם רע על אותה אלמנה. ממילא הסיק, שהאיסור שייך רק באלמנה ענייה, שיש חובה להשיב לה את בגדה היחיד כדי שתוכל ללבשו ביום, ואז יש חשש ששכנותיה, שיראו את המלווה משיב את המשכון בכל בוקר, יחשדו בה, ויוציאו עליה שם רע בנוגע ליחסיה עם המלווה.
באלמנה עשירה, שאין צורך להשיב לה את המשכון בכל יום, אין חשש זה, ועל כן אין איסור ליטול ממנה את בגדה כמשכון.


יש לך מה להוסיף או להעיר? לחץ כאן